רב פעלים/א/אורח חיים/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png אורח חיים

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בענין פת גוים שפסק מרן ז"ל בסי' קס"ח ס"ה, כיון דהותר לבצוע הותר לכל הסעודה, שכתב במרדכי טעם אחר, משום דאינו כבוד שמים שיחדל משום איסור, ובסימן הקודם לזה ביארתי בס"ד, דגם טעם של הואיל והותר לבצוע הותר לכל הסעודה, הוא יציב ונכון בדין זה. והנה כאן באתי להסתפק בדבר חדש, אם יש ככר אחד של גוים לפניו על השלחן, ורוצה לאכול גם את זה, אי שרי ליה לאכלו בעוד שנשאר עדיין מככר הראשון לפניו, ואחר שיאכל ככר זה יאכל גם שארית הככר של הבציעה. והנה מסתמות הדברים דנקטי בדין זה משמע, דלא הותר לאכול אלא רק שארית ככר זה של בציעה, ולא ככר אחר שיש לפניו באותה סעודה. מיהו לכאורה אמרתי להוכיח, שגם בכה"ג דהם גופים חלוקים שרי לאכול מככר השני, כל זמן שיש לפניו שארית ככר הבציעה, שהותר לו לאכלו מטעם הואיל הנז', והוא דאיתא בכלאים פ"ג משנה ב', גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר, שהיה כשר בתחילתו, ואיתא בירושלמי שהביא הגאון רא"ם ז"ל בפירוש הארוך, א"ר אמי הדא אמרת לזרעים שבו, פירוש שכבר זרע קודם שנתמעט, אבל לזרוע בו בתחילה אסור, עבד וזרע אחר שנתמעט, מאחר דאלו הזרעים הראשונים מותרים, אף אלו השניים מותרין, בעי רבי ירמיה נעקרו הראשונים מה הן, מי נימא הואיל ובשעת זרע היו עדיין הראשונים קיימין, והרי הן בהכשרן אע"פ שנעקרו הראשונים, או"ד כיון שנעקרו אין כאן התיר להשניים ואסרוין, ופשיט לה דנעקרו הראשונים אסורין השניים יע"ש. נמצא אע"ג דהזרעים הם גופין חלוקין זמ"ז, וכל חד עומד בפ"ע, מתירין הראשונים את השניים, דאמרינן הואיל והזרעים הראשונים מותרין, אף אלו השניים מותרין, וה"ה הכא, אע"ג דהככרות חלוקין הן, אמרינן הואיל והותר ככר של הבציעה, הותר גם ככר האחר בעוד הראשון לפניו:

ואחר הישוב בס"ד ראיתי דלא דמי, דגבי פת האיסור קבוע בגוף הככרות, והם חלוקים ומובדלים זמ"ז לגמרי, ולא קרב זה אל זה, ולהכי לא אמרינן הואיל והותר ככר הבציעה, יהיה מותר ככר השני, אך גבי זרעים האיסור הוא מצד הקרקע, ואע"פ שהזרעים מובדלים זה מזה, הנה כולם מחוברים בקרקע, והיא מחברת אותם זה עם זה, ולכן הואיל והותרו הראשונים, גם השניים מותרים, דיש לאלו התחברות עם אלו, ע"י הקרקע, אשר כולם מחוברים בה ממש, ופשוט:

ומלתא אגב אורחאי אמינא, מהאי דינא דכלאים הנז' נתקשיתי בדין העירוב, דאיתא בסי' שס"ח סעיף ד', נתמעטו מכשיעור אחר שנכנס שבת ראשונה, ונשתייר בו אפילו כל שהוא כשר אף לשאר שבתות, וכתב מג"א, אם נשבר העירוב אפילו קודם שנכנס שבת ראשונה שרי, כיון דבשעת הנחה היה שלם, (מהרי"ל) ובתשובת הרמ"מ אם נשבר אפילו אחר שבת ראשונה, טוב לעשות אחר, וטעמא דהא דתנן נשתייר כל שהוא כשר, היינו שלם, אי נמי דכל דנשבר קודם שבת, ויש שהות לעשות אחר, מיקרי תחילת עירוב, ע"כ. והרב בית יוסף פסק בהדיא דכשר אף לשאר שבתות. ומ"ש כל שהוא שלם הוא דוחק בעיני, לכן נ"ל כמהרי"ל, כיון דבשעת הנחה היה שלם, תו לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקול עכ"ל מג"א:

ולכאורה י"ל בין למר ובין למר, אמאי לא חשבינן לשאר שבתות התחלת עירוב, וכמו דאמירנן גבי כלאים, אחר שנתמעט הגבול דאסור לכתחילה לזרוע גרעינים אחרים אע"ג דקיימי הראשונים, דהזרעה זו חשבינן לה התחלה, וגם הכא נימא אע"ג דעבר שבת הראשון בהיתר קודם שנתמעט, מ"מ שבת שניה אשר בא אחר שנתמעט, הו"ל התחלת עירוב, ואסור לסמוך על אותו המועט לכתחילה. ונ"ל בס"ד הכא שאני, כי מתחילה לא עשו העירוב לשבת אחד, אלא עשו אותו לכל שבתות הבאים, וכיון דהזמן ממילא אתי ולא על ידי מעשה אדם, להכי לא חשבינן לשבתות הבאים אחר שנתמעט התחלת עירוב, משא"כ גבי כלאים, מה שזורע מחדש הוא מעשה מחודש הבא על ידי אדם לאחר שנתמעט, ולא היה למעשה זו שמץ מציאות קודם שנתמעט הגבול:

ברם הא קשיא לי, בהא שהביא הרב א"א ז"ל מתשובת הרמב"ן ז"ל סי' רי"ב וז"ל ומיהו כשנתוספו דיורים אחר שנתקלקל צריכין לערב מחדש, דלדידהו הוי התחלת עירוב ע"ש. והנה לפי דברי הירושלמי הנז' דפשיטא ליה דאם עבר וזרע מחדש אחר שנתמעט הגבול, אם עדיין הזרעונים הראשונים שנזרעו קודם שנתמעט קיימים, אמרינן כיון שאלו מותרים גם אלו שנזרעו אחר שנתמעט מותרין, וא"כ הכא נמי גבי עירוב, אם ניתוספו דיורין נאמר דמהני להו זה המועט הנשאר, כי כיון שהוא מתיר לבני אדם שהיו קודם שנתמעט, יתיר גם לבני אדם שנתוספו אח"כ:

ונראה לתרץ בס"ד, דגבי כלאים שאני, דאם נתיר רק את הישנים ונאסור את החדשים, אתיא מילתא דרבנן לידי חוכא ואטלולא, כיון דכולה זרעים חדשים גם ישנים, זרועים בערוגה אחת, איך תתיר את אלו ותאסור את אלו, לכן אמרינן כיון דאלו מותרין גם אלו מותרין, משא"כ גבי עירוב אם נוספו הדיורין, ואמרינן להו דלא מהני להו עירוב, מפני שהם נוספו מחדש, ורק לאותם שהיו בזמן הנחת העירוב מהני, לא אתיא מילתא לידי חוכא, כי יאמרו מתחלה לא עשו העירוב אלא רק על הנמצאים ולא על הנוספים, ולהכי לא מהני להו, ובעו עירוב מחדש. ועיין להגאון תבואת שור בקונטרוס בכור שור דף רס"א במסכת חולין, מ"ש מהגמרא דעירובין דף מ"ו ודף ס"ח, הטעם דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין יע"ש:

ועוד נ"ל בס"ד, לעולם טעם זה כדאי הוא להתיר בעבורו, ולכן אין אוסרין בדיעבד הזרעים שנזרעו בעוד הראשנים קיימים, משא"כ גבי עירוב אם נתוספו דיורין, כיון דאפשר לעשות עירוב מחדש לנוספים ותקנה זו היא בנקל, לכן מצרכינן עירוב מחדש, ולא נתיר מכח טעם זה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.