ראשון לציון/ביצה/כט/ב
ראשון לציון 
ביצה כט ב
גמ' הלכה למעשה כו' ע"כ פי' הגם דאמר רב שונין מאי דפליג עליה שמואל הכי קאמר הגם דאנא נמי ידענא מתניתין דשריא עכ"ז לענין מעשה אסור פי' דהגם דתנא לא גזר שמואל גזר לאסור וליכא בהא פלוגתא אמתניתא דהרבה דברים לא גזרו עליהם התנאים ואתו אימוראי וגזור והרמב"ם בפ"ד מהל' י"ט כתב וז"ל אבל האשה לא תמוד קמח לעיסה כו' ע"כ פסק כשמואל הגם דקי"ל הלכה כרב באיסורי וגם תניא כוותיה דרב מטעם דכתיבנא דשמואל גזר בהא מלתא שלא לעשות כן ועוד דאביי משני אליביה דשמואל משמע דהכין סביר ותו מדאמר בכה"ג השתא דאמר כו' משמע דהכין סביר להלכה דאי לא אתא אלא לתרוצי קושיא הכי הול"ל כי קאמר שמואל להלכה למעשה ודקאמר הכי ש"מ דאסוקי מלתא להלכתא קאמר והלכה כאביי דבתראה הוא:
שם גמרא אין שונין כו' ושוין שאם נפל לתוכן צרור כו' ע"כ למאי דאשכחן אימוראי בסמוך דשרו ע"י שינוי משמע דלא פליגי בברייתא אלא בלא שינוי דמן הסתם מוקמינן דפסקי הלכתא כת"ק ככללין. אלא מדקאמר הש"ס דרש רבא בר רב הונא שונין קמח בי"ט סתם משמע דאפילו בלא שינוי שרי ואשכחן נמי דא"ל רב נחמן פוק חזי כמה מהולתא כו' משמע דבלא שינוי הוו עבדי דאי בשינוי אמאי קאמר ליה שקיל עיבותיך כו' הא קמ"ל דאפילו בלא שינוי דהא סתם קאמר וליכא למימר דלא ס"ל לר"נ דכונת דרשת רבה בר רב הונא היא בלא שינוי משום דהלכתא כת"ק הא ליתא דפשיטא דמצו אימוראי למפסק הלכתא כר' פפייס הגם דרבנן פליגי עליה א"כ מוכחינן מהא דשרי אפילו בלא שינוי וכר' פפייס וכן מדביתהו דר' יוסף דנהלא אגב מהולתא ואמר לה ר"י חזי דאנא כו' הרי דשרי להדיא שלא ע"י שינוי והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות י"ט וז"ל הקמח שרקדו מערב י"ט כו' אין מרקדין אותו פעם ב' וכו' ע"כ ואמאי הא תלמודא מוכח להדיא דשרי בלא שום שינוי. ונראה לומר דהרמב"ם הוקשה ליה במאי דקאמר רב אשי הא דידן ברתיה כו' ואי לאו דחזיא מבי נשא לא עבדי ע"כ קשה מאי קאמר ואי לאו דחזיא לא עבדא משמע דמהדר בתר טעמא למשרי וקאמר אי לאו כו' לא עבדא ואמאי כיון דבשינוי עבדא מאן שמעת ליה דאסר דנסתפק דהוכרח לומר אי לאו דחזיא כו' אלא ודאי דרב אשי ספוקי הוה מספקא ליה בברייתא אי דרבנן דאסרו אפילו ע"י שינוי אסרו או דוקא בלא שינוי ולהכי הוצרך לאהדורי בתר טעמא דהתירא ואמר כיון דדביתהו ברתיה דרמי וכו' דהוה מדקדק במעשיו ש"מ דפשיטא ליה דשרי ע"י שינוי ולהכי שתיק לה ושבקה למעבד הכי הא אי לאו הכי הוה אסר לה אפילו ע"י שינוי וטעמו משום דלא ס"ל דכל הני שמעתי דלעיל משום דפוסק כת"ק דר' פפייס וכיון דכן סליק פסקיה דהרמב"ם ע"נ דפסק כת"ק לאסור בלא שינוי דהא רב אשי בתראה הוא מכולהו אימוראי ותו דמייתי ליה תלמודא בסיומא דמלתא ועקר:
שם גמרא הולך אדם אצל כו' הגם דכבר אשמועינן תנא בההיא דאין נמנין על הבהמה בי"ט כו' אבל שוחט כו' ומפרשינן לה בש"ס כיצד הוא עושה מביא בהמה אחרת כו' וגם מתני' דלא יאמר אדם לטבח וגם מתני' דאומר אדם לחברו כו' עכ"ז הוצרך הכא לאשמועינן דשרי ליקח במנין ומאי דמייתי ברייתא דהולך אצל חנוני ג"כ לחידותא דאיסורא דלא יזכיר לו סכום מדה כו' אלא דקשה לי בדעת הרמב"ם דכתב בפ"ד מהל' י"ט הלכה י"ט אין פוסקים דמים לכתחילה כו' דהיינו משנ' אין נמנין ובהלכה כ"א כתב לא יאמר אדם לטבח תן לי בדינר כו' דהיינו מתניתין דלא יאמר אדם לטבח וכו' ושם באותה הלכה כתב לא יקח מבעל החנות במדה והיינו מתני' דאומ' אדם לחברו כו' אבל לא במדה ובהלכה כ"ג כת' ומותר ליקח מן החנוני בצים ואגוזים במנין וכו' ובלבד שלא יזכור לו סכום דמים ולא סכום מנין דהיינו מאי דהשמיענו במשנת הולך אדם אצל חנוני וכו' ומאי דהשמיענו בברייתא דאצל רועה ובהלכה כ"ד כתב הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו כו' קשה מאי חידותא דדינא בהלכה זו דלא שמעינן עד השתא. ונראה לי דקמ"ל דהגם דחנוני זה או פטם זה רגיל הוא לקנות ממנו בחול ואי עביד בשבת מיחזי כעובדין דחול דהא כמעשהו בחול עביד ואסרינן קמ"ל ולהכי דייק בכולה לומר הרגיל אצלו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |