ראשון לציון/ביצה/כט/א

ראשון לציון ביצה כט א

גמרא מאי אבל לא במדה אמר רב יאודה כו' רבא אמר כו' שלא יזכור כו'. כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות י"ט וז"ל וכן לא יקח מבעל החנות במדה כו' אלא כיצד הוא עושה אומר לחנוני מלא לי כלי זה ולמחר נותן לו שוויו ואפילו היה כלי המיוחד למדה ימלאנו והוא שלא יזכור לו שם מדה עכ"ל משמע דפסק דלא כר' יאודה אלא כרבא דמחלק בהזכרת שם מדה ובפי' המשנה פירשה למתני' כדברי רב יאודה. ולזה אפשר לדחות דחזר בו. אלא דדברי הרמב"ם לא מתיישבי לן כלל אי כרבא פסק הכי הול"ל וכן כשיקח אומר לו מלא לי כלי זה כו' ואפילו הוה כלי שמיוחד למדה והוא שלא יזכור לו שם מדה ע"כ ולא הול"ל דלא יקח מבעל החנות במדה ולכי תידוק הוו דברי הרמב"ם ז"ל סותרים אהדדי דמתחלת דבריו משמע דאסור ליקח במדה אפילו אינו מזכיר לו שם מדה ובסוף דבריו כתב אפילו היה כלי של מדה ימלאנו ובלבד וכו'. וראיתי מי שגורס בדברי הרמב"ם ואפילו היה כלי העומד למדה ולגירסא זו מתדייקי שפיר דברי רמב"ם שכתב בתחלה לא יקח מחנוני במדה פי' בכלי המיוחד למדה והוא לישנא דמתני' ומפרשינן לה שפיר במדה הוא כלי שהוא מיוחד למדה מדקפליג ר"י ומוסיף כלי העומד למדה שמע מינה דפי' במדה הכין הוא ואח"כ כתב עוד כיצד הוא עושה אומר לחנוני מלא לי כו' ואפילו היה הכלי העומד למדה והוא שלא יזכור שם מדה. והגם דלפי דרך זה שפיר מתדייקי דברי הרמב"ם ז"ל ע"נ עכ"ז קשה דכפ"ז פסק הרמב"ם כחומרא דנפקא לן מפירוש דברי רב יהודה אמר שמואל לס' ת"ק וכחומרא דנפקא לן מפי' דברי רבא ג"כ לס' ת"ק. ואין נראה דמנ"ל להחמיר כולי האי והו"ל לפסוק כרבא דבתראה הוא. והרי"ף לא הביא בהלכות אוקמתא דרב יהודה אלא דברי רבא וז"ל מאי אבל לא במדה אמר רבא שלא יזכיר לו שם מדה אבל כלי העומד למידה ימלאנו ע"כ משמע מדבריו שדעתו כמו שפירשתי בדברי הרמב"ם לפום הך גירסא דאם היה כלי המיוחד למדה אסור אפילו לא הזכיר לו שם מדה ואם הוא כלי העומד למדה מותר והוא שלא יזכיר לו שם מדה וקשה לדבריו גם כן מה שהקשי' לדברי הרמב"ם:

ונראה לומר דמאי דכתב הרי"ף בדברי רבא אבל כלי העומד כו' כך היו גורסי' בש"ס ולפי זה לא התנה רבא שלא יזכור שם מדה אלא בכלי העומד למדה אבל בכלי המיוחד למדה לכ"ע אסיר ורב יהודה פליג אדרבא ורבא לא פליג אדרב יהודה וא"ת כיון דמפרש רבא מאי דקתני ת"ק אבל לא במדה דהכוונה היא שלא יזכור שם מדה א"כ איסור מילוי בכלי המיוחד למדה בלא הזכרת שם מדה מנלן דאסיר. י"ל דמדרב יהודה נשמיעינה מדקתני אם היה כלי העומד למדה לא ימלאנו מוכח להדיא דלת"ק מודה במיוחד למדה שלא ימלאנו אפילו לא הזכיר שם מדה ולא פליגי בהכי כל עיקר ופלוגתייהו בעומד למדה לת"ק מותר אם לא הזכיר שם מדה ולר"י אפילו לא הזכיר שם מדה לא ימלאנו והוכרחו הרי"ף והרמב"ם ז"ל למימר הכי דלא אשכחן לר"י דפליג אלא בעומד למדה אבל במיוחד לא אשכחן דפליג ת"ק והבא לומר דגם בכלי המיוחד למדה פליגי וסובר ת"ק דשרי עליו להביא ראיה ולפום השתא לס' רבא פליגי ת"ק ור"י בכלי העומד למדה דלת"ק מותר למלאת אם לא הזכיר שם מדה ולר"י אסור אפילו לא הזכיר שם מדה. וא"ת כיון דלרבא מודה דלת"ק אוסר בכלי המיוחד למדה אפילו לא הזכיר שם מדה א"כ מנא ליה לחדית איסור אחר במלתיה דת"ק בכלי העומד למדה בהזכרת שם מדה דלמא לא אסר ת"ק אלא בכלי המיוחד למדה והיינו הך דקתני אבל לא במדה ואתא ר"י והוסיף כלי העומד למדה. י"ל דרבא דייק ממלתיה דר' יהודה דדקדק בדבריו ותני לא ימלאנו דאי תימא כדפירש רב יהודה דפלוגתייהו היא עז"ה דת"ק סבר כלי המיוחד למדה לבד אסיר ורבי יהודה מוסיף לאיסורא אפילו כלי העומד למדה הכי הול"ל רבי יהודה אומר אף כלי העומד למדה ואמאי אצטריך לומר לא ימלאנו כיון דבמילוי עסקונן אלא ודאי מוסיף לאיסורא בכלי של מדה מה שלא אסר ת"ק בו דלת"ק לא אסר בו אלא אם יאמר לו שם מדה ואתא ר"י ואוסיף איסור המילוי מצד עצמו גם בלא הזכרת שם מדה ודקדוק זה הכריחו לרבא לפרש מה שפי' ולדרך זה צריך לפרש מה דהדר הש"ס ואמר לסברת רבא אלמא גבי שמחת י"ט ר"י לחומרא ורבנן לקולא כו' משום דכיון דלסברת רבא קסבר דאפילו בכלי העומד למדה לכ"ע הוי כעובדין של חול ולהכי אם הזכיר לו שם מדה אסור למדוד לו בו פריך שפיר דרבנן אדרבנן דהכא מקילין ומצריכין שיזכיר לו שם מדה ור"י מחמיר אפילו לא הזכיר לו שם מדה ולא מצי לשנויי כדשני לסברת ר' יהודה משום דלסברת רב יהודה כלי העומד למדה לסבר' ת"ק הו"ל כאלו כלי שאינו של מדה כל עיקר משא"כ לרבא דאוסר בו אם הזכיר לו שם מדה ואי תימא דסובר דלא מיחזי כעובדין דחול כי הזכיר לו שם מדה מאי הוי מידי דהוה שאר כלים דשרי אפילו הזכיר לו שם מדה אלא ודאי כעובדין דחול הוי ולהכי הוצרך תלמודא לתת טעם אחר לסברת רבא ואמר דזימנין דמקרבי אינשי חמרא כו' ולהכי כל שלא הזכיר לו שם מדהא הגם שהכלי עומד למדה ודמי קצת לעובדין דחול כיון דעבדי כו' שפיר דמי ולדרך זה סלקי פסקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל יחד על נכון. גם מתדייקי מלתיה דהרמב"ם מה שכתב ביד גם בזה אין סתירה ממה שפי' רמב"ם בפי' המשנה למה שכתב בהלכותיו וז"ל בפי' המשנה אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה אבל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין כו' ולא שמוה מדה מותר לתת בה כו' ע"כ למאי דכתיבנא דגם בהלכות אסר כלי המיוחד למדה אפילו בלא הזכרת שם מדה סלקי דברי ז"ל בלא סתירה גם לא אמר בפי' המשנה התר הזכרת שם מדה בכלי העומד למדה אלא התר למדוד בו וכמו כן התיר בהלכותיו כל שלא הזכיר שם מדה וטעם שלא אמר הרמב"ם בפי' המשנה בהדיא אוקמתא דרבא משום דפשטא דמתני' לא משמע דמאי דאסר הוא הזכרת שם מדה לזה פי' מתני' כפשטה וכשבא להלכות כתב ההלכות העולים מהש"ס לענין דינא ועיקר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף