רא"ש/בבא קמא/ח/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רא"ש TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ז

פסקי הרא"ש - בבא קמא
< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בשת הכל לפי המבייש והמתבייש בגמרא פליגי בה תנאי. רבי מאיר אומר וכולן רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב. רבי יהודה אומר הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו. רבי שמעון אומר עשירים רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהם ועניים בפחותים שבהן. ושקיל וטרי כמאן אתיא מתני'. ומסיק דאתיא כרבי שמעון. ולכאורה משמע דהלכה כרבי שמעון מאחר דמוקי סתמא דמתני' כוותיה ותימה למה לא הביא רב אלפס ז"ל כל זה ויפסוק כרבי שמעון. ונראה דסמך אמתני' דלקמן הכל לפי כבודו ומסיק דלקולא קאמר ורבי עקיבא קאמר עלה אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן. וחייב ליתן ארבע מאות זוז לאותה ענייה והיינו כשיעור ת"ק. מכלל דלת"ק שיעור הגדול הוא ארבע מאות זוז. אלמא דלעשיר משערינן כבני חורין שירדו מנכסיהן מדקאמר הכל לפי כבודו דמשמע שיעור זה לעשיר ולפחות לפי כבודו והיינו כר"ש. ולכך לא חשש להביא פלוגתא דהני תנאי: מתני' המבייש את הערום או את הסימא או הישן חייב וישן שבייש פטור. נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין :

גמ' בעי רבי אבא בר ממל בייש ישן ומת מהו. משום כסופא הוא והא לית ליה כיון שמת מתוך השינה ולא נודע לו בושתו ולא אכסיף. או דלמא משום דזייליה באפי אינשי הוא והא זייליה. רב פפא אמר הכי מיבעיא ליה משום כסופא דידיה הוא והא לית ליה כסופא. או דלמא משום פגם בני משפחה הוא והא אית ליה. ומסקינן מהא ברייתא דתניא רבי מאיר אומר חרש יש לו בושת ושוטה אין לו בושת קטן פעמים יש לו בושת ופעמים אין לו בושת ולא קשיא הא דמכלמו ליה ומיכלם והא דמכלמו ליה ולא מיכלם. ואיפשיטא מימה הך בעיא לתרי לישני דחזינא מכאן דקטן דמכלמו ליה ולא מיכלם לית ליה בושת אלמא טעמא דבושת לאו משום דזייליה באפי אינשי ולאו משום כסופא דבני משפחה הלכך בייש ישן ומת פטור. ורב אלפס ז"ל לא הביא כל זה: מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכו'. ולית הילכתא כרבי יהודה אלא כסתמא דמתניתין. בעא מיניה רבי אלעזר מרב החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי וכו'. אמר ליה לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד. אבל חבלה דידה הוי. ומודה רב בשבת דהוי לאב אם היא סמוכה על שולחנו. דשבת הוי במקום מעשה ידיה והם של אב. ומיהו לקמן בברייתא אמרינן דאם חבל בה אחר אפילו סמוכה על שולחן אביה הוי שבת דידה. דבמידי דאתי לה מעלמא לא קפיד. וכן הלכה. ואם אינה סמוכה על שולחנו הו ישבת דידה. דקא בעיא למיתזן מיניה. ואם יש בשבת מותר על מזונותיה הוי של אב. ורבי יוחנן אמר אם פצעה בפניה דאפחתה מכספה בין לענין מעשה ידיה בין לענין קדושין מה שהפחית מכספה דהיינו נזק הוי של אב. אבל צערה ובושתה מודה רבי יוחנן דהוי דידה. וכן ריפוי כגון סמא חריפא והלכתא כרבי יוחנן:


מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.