רא"ש/בבא קמא/ה/ז

רא"ש בבא קמא ה ז

פסקי הרא"ש - בבא קמא < סימן קודם · סימן הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר היינו בור ברה"ר דבתר פיתחא אזלינן. ברה"ר ופתחו לרה"י באמצע רשותו והפקיר אותו רשות ולא הפקיר הבור והוה ליה בור ברה"י אי נמי פתחה פתוח בתוך חצירו סמוך לרה"ר והוה ליה כמו בור ברשותו כדמוכח בגמרא דקאמר הא לאו הכי חייב אלמא החופר בור ברשותו סמוך לרה"ר חייב. ברה"י ופתחו לרה"י של אחר חייב אם נפל לתוכו בהמת בעל החצר. דלא תימא דלא חייבה תורה אלא בור שיש בו תקלה לרבים. והלכתא כהך מתניתא דמחייב בור ברשותו ובור ברה"ר. והיינו כר"ע אליבא דרבה דאמר ברה"ר כ"ע לא פליגי דחייב. ובבור ברשותו ר"ע מחייב ורבי ישמעאל פוטר. ודלא כרב יוסף דאמר בור ברשותו לכ"ע חייב ופליגי בבור ברה"ר ור"ע פוטר ורבי ישמעאל מחייב. דקי"ל הלכתא כרבה בר משדה ענין ומחצה. וקי"ל הלכתא כר"ע מחבירו. אבל החופר בור ברשותו והפקיר רשותו ובורו פטור לכ"ע. דלא דמי לחופר בור ברה"ר דהתם עשה תקלה באיסור. וכן נמי חופר בור ברשותו סמוך לרה"ר באיסור חפרו כי העוברים ברה"ר אינם יכולים ליזהר שלא יתקרבו לרשות הסמוך לרה"ר ואין מחיצה ביניהם. וכן חופר באמצע רשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו כיון דדידיה הוא עליו להסיר תקלתו כדאמר לעיל גבי שור שחפר בור בחצירו של אחר כיון דאית ליה למלוייה ולא מלייה כמאן דכרייה איהו דמי. אבל הפקיר רשותו ובורו אכרייה לא מחייב דבהיתר כרהו והשתא נמי לאו בעל הבור הוא. וכן מוכח בשמעתין דלא מצי לאשכוחי בור של שני שותפין למ"ד בור ברשותו פטור. ואם הפקיר רשותו ובורו חשיב כבור ברה"ר משכחת לה בהפקיר רשותו ובורו. ודלא כפירש רש"י דפי' דהפקיר רשותו ובורו הוי בור ברה"ר. ואם חפר בור ברה"ר לצורך רבים ומסר להם דליו פטור :

גמ' אמר רב בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו דחבטו קרקע עולם הזיקתו. הלכך מודה רב בבור ברשותו דחבטה דידיה הוא. ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו. ואיכא בינייהו אם עשה תל ברה"ר גבוה עשרה ועלה שור עליו ונפל לארץ ומת. לרב פטור. לשמואל חייב בעל התקלה הכל אליבא דרבי נתן דאמר כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. כיון שעשה כל התקלה אע"פ שלא עשה כל ההיזק כי הא דאמר רבא לקמן הניח אבן על פי הבור ובא שור ונתקל בה ונפל לבור באנו למחלוקת רבנן ורבי נתן. ולא דמי להא דאמר שמואל לקמן נתקל בבור ונפל לאחורי הבור פטור. דהתם גם מקול הכרייה נבעת ולא עשה בעל הבור אלא חצי תקלה הלכך פטור לגמרי. ולא מחייב אלא כשעשה כל הנזק אע"פ שלא עשה התקלה כגון שור תם שרדף אחר חבירו ודחפו לבור. או עשה כל התקלה אע"פ שלא עשה הנזק כגון גובה. אבל עשה חצי התקלה ולא עשה כלום מן הנזק פטור. וכתב רב אלפס ז"ל דהלכתא כוותיה דרב דתני בר חנינא לסיועיה לקמן דף נג. ואיכא מ"ד הלכתא כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני. ורב נחמן דמוקי מתניתין באגנדר גנדורי סבר כשמואל. ורב חסדא ורבה ורב יוסף מתרצי בברייתא דבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב אליבא דרב. הלכך הדבר שקול וספק לנו כמאן הלכתא. ורב אלפס ז"ל לא הביא הא דאותיב רבא לרב נחמן מהיו פחותין מעשרה ושני לה רב נחמן רישא חבט בפחות מעשרה ולא הביא המסקנא דהא דמותיב גמ' ממעקה והוצרך לחזור בו ולומר דאין חבט בפחות מעשרה. זה נוטה לפי סברתו שפסק כרב. ומיהו תימה הוא שלא הביא המסקנא. והראב"ד ז"ל דחק ומיישב דברי רב אלפס ז"ל ולא נראה לי דבריו:

מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.