רא"ש/בבא קמא/ב/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רא"ש TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png טו

פסקי הרא"ש - בבא קמא
< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


איבעיא להו רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק מהו שישלם כופר. עיקר טעם הבעיא אי דרשינן עליו דוקא על הקרן דכתיב ביה ולא על השן ורגל או דלמא עליו על השור קאמר ובכל חיובי שור. ואסקי' דיש כופר ברגל דמסתבר למימר דעליו אכל חיובי דשור קאי וה"ה נמי ארגל:

מתני' אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער ובין ישן. ירושלמי אמר רבי יצחק מתני' כשהיו שניהם ישינים אבל אם היה אחד מהן ישן ובא השני וישן אצלו זה שישן אצלו הוא המועד. והא דאמרי' אדם מועד לעולם היינו דוקא לענין נזק דילפינן מפצע תחת פצע לחייב על השוגג במזיד ועל האונס כרצון ועיקר ההוא קרא בנזק איירי. אבל בשאר ד' דברים לא מחייב אלא במזיד או בשוגג קרוב למזיד. הלכך היתה אבן מונחת לו בחיקו בין לא הכיר בה מעולם בין הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה מחיקו לענין נזקין חייב לענין ד' דברים פטור לענין שבת פטור. לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן. לענין גלות אם לא הכיר בה מעולם פטור דכמה פעמים כתב בשגגה גבי גלות הלכך דרשינן מיתורא דקראי דבעי ידיעה מתחלה. אבל אם הכיר בה ושכחה חייב דהא הויא ליה ידיעה. וכן אם נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבעה או נתכוין לזרוק ד' וזרק שמנה לענין נזקין חייב לענין ד' דברים פטור. ולענין גלות אשר לא צדה פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע או נתכוין לזרוק ד' וזרק ח'. ופירש רש"י בלשון אחד פרט לזורק וכו' דפטור מגלות דלא הוי בכלל ושמתי לך מקום אלא בכלל וכי יזיד איש. ובלשון אחר פירש דחייב בגלות דכתיב ואשר לא צדה ושמתי לך מקום פרט למתכוין לזרוק וכו' שאינו בתורת כי יזיד אלא בתורת ושמתי לך מקום. ולענין שבת לענין לזרוק ב' וזרק ד' פטור ואפילו אמר בכל מקום שתרצה תנוח פטור כיון שלא נתכוין למלאכה. אבל לזרוק ד' וזרק ח' אם אמר בכל מקום שתרצה תנוח חייב. וכן אם נפל מן הגג ברוח שאין מצויה חייב בנזק ופטור מד' דברים ואי ברוח מצויה נפל חייב בארבעה דברים דהוי קרוב למזיד דלא היה לו לעלות לגג בלא מעקה כיון דיכול ליפול ממנו ברוח מצויה. ופטור מן הבושת כיון דלא כוון לביישה. ואם נתהפך דרך נפילתו כדי ליפול על האדם להנאתו חייב אף על הבושת. דתניא ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה מה ת"ל החזיקה כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לביישו וזה שנתכוין להנאתו אע"פ שלא נתכוין להזיק כיון דאי אפשר שלא יזיקנו אם יפול עליו הוי כמכוין להזיק:


מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.