ר"ש/כלים/כ

ר"ש ‏ כלים כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מרצופים. כלים גדולים שנותנין בהן סחורה של ספינות:

הרי אלו טמאים מדרס. כדתניא לעיל בתוספתא מודים חכמים לר"מ בכר וכסת של עור:

קלסתר. פי' גאון דהוא קרסתל דתנן (ב"מ דף צ.) [שבת דף נג.] ולא בסיחים בקרסתל שבפיהם:

תורמל. כמו תרמילו שבכל הש"ס ובלשון (צ"ל מקרא וכ"ה מהריעב"ץ) משנה ילקוט:

כריסית. שק של עור:

רבצל. פי' גאון וכן ערוך כלי קטן שנותנים בו צידה לדרך:

הרי אלו טמאים מדרס. אכולהו קאי דאם מחזיקים כשיעור הזה מטמאים מדרס דראוים לשכיבה וכ"ש אם מחזיקים יותר וטעמא משום דמשמשים שכיבה עם מלאכתם אבל פחות מכאן לא:

נפחתו טהורים. אע"ג דחזו למדרס הואיל ובטל עיקר תשמיש שלהם שאין מקבלין מה שבתוכם:

ב

חמת חלילין. חמת מלא רוח ומשימים החלילים תוך החמת והרוח יוצא דרך הנקבים ומוציאים החלילים קול כשנופח בפיו:

טהורה מן המדרס. דלא חזיא לשכיבה דכיון שאינה מליאה מתגלגלת:

פיסונות. פי' גאון עריבה שמביאין בה אבנים קטנות לתת בין הנדבכין ולישנא דרבנן פיסי כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד.) גבי מרקוליס שקל פיסא שדא ביה:

ב"ש אומרים מטמא מדרס. קסברי שכיבה משמשת עם מלאכתה וב"ה אומרים אינה משמשת:

שנסדקה. אבל אם לא נסדקה אינה טמאה מדרס שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשנסדקה שמוציאה משקים משמשת ישיבה עם מלאכתה כדתניא לעיל בת"כ ופחותה מב' לוגין או יתירה מתשעה קבין אינה טמאה מדרס אפילו נסדקה:

ונתפחה. מחמת גשמים נתנפח הסדק ונסתם:

בקדים. ברוח קדים:

ונצרקה. כמו נצמקה וכיון שנצרקה נסדקה:

זה חומר בשירי כלי עץ. דמתחלתם אינם טמאים וכשנסדקו טמאים מדרס:

עד שיתחסמו. לעיל פי"ו כלים של עץ משיחסום ויקנב: תניא בתוספ' [פי"א דב"מ] עריבה שהיא פחותה מב' לוגין הרי היא כקערה ושיעורה בזיתים ומשני לוגין עד תשעה קבין אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות בתוכה טהורה נסדקה ואינה מעמדת את המים כדי להדיח אחת מהרגלים הרי היא כטמא מת ומקבלת טומאת מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר כשיחשוב עליה רבי יוסי אומר מטמאת ומטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד הניחה בגשמים ונתפחה טהורה בקדים ונצמקה טמאה מיטהרת ומיטמאת אפילו י' פעמים ביום. נפחתה במוציא זיתים ורימונים טהורה מכלל הטומאה. חישב עליה רבי מטמא וחכמים מטהרין ואומרין עד שיעשה בה מעשהו. יתר על כן שנסדקה אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות טהורה. נפחתה במוציא רימון טהורה מכלל טומאה. חישב עליה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיקצע אמר רבי יוסי מעשה שהביאו מכפר עריס לפני רשב"ג יותר מששים עריבות והיה משער גדולה לסאה סאה והקטנה לשני לוגין וקרובים דברים של סאה סאה. המחזקת ט' קבין. (שיעורה בזיתים) עריבת הפיסונות שמשני לוגין ועד ט' קבין ב"ש אומרים מדרס וב"ה אומרים טמא מדרס. החמת בית שמאי אומרים מליאה ועומדת וב"ה אומרים מליאה וצרורה ר' יהודה אומר חילוף הן הדברים. פירוש שיעורה בזיתים דאם נקבה במוציא זיתים טהורה. ומשני לוגין עד ט' משום נסדקה נקט האי שיעורא. טהורה מדין מדרס כדפרישית דאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו. אינה מעמדת המים ממהרות המים לצאת ואין שהות אפילו להדיח רגלו אחת. והא דנקט לשון נקבה משום דסתם לישה בנשים ועריבה עשויה ללוש בה את העיסה חוזרני לומר דאינה עשויה דבפ"ב דמס' ידים קרי לה עריבת הרגלים. הרי היא טמאה הרי היא ראויה להטמאות בטומאת מת ובטומאת מדרס ומתני' דלא בעי חישב כרבי יוסי ברבי יהודה. יתר על כן מתשעה קבין. וקרובים דברים של סאה סאה והא דלא קאמר שני סאין אלא סאה וחצי סאה דהיינו ט' קבין. מליאה ועומדת טמאה. אע"פ שאינה צרורה וסתם דמליאה למעוטי דחלילים וב"ה בעו צרורה משום דמליאה (צ"ל כשאינה) כשאר צרורה אינה עומדת יפה. חילוף הן הדברים ב"ש בעו מליאה וצרורה ובה"א מליאה אף על פי שאינה צרורה וסתם מתני' בעדיות כרבי יהודה דתנן (פ"ה) החמת בש"א צרורה ועומדת ובה"א אע"פ שאינה עומדת: עוד תניא בתוספתא לעיל (פ"ט) כליבה של חייטין טמאה טמא מת פירש ממנה אבר אחד טמאה ושני איברים טהורה. עריסה של בנות הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס מטה שמוכרין עליה את הכלים הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס. מטה שנפחתה מעיין שלה ואין חבלים מחוברים לה ונשתייר בה כדי ישיבה ושכיבה הרי אלו טמאים מדרס. היו דבלולין יוצאין ממנה הרי אלו טמאים מפני שהם מחזירים. פי' מעיין חבלים שלה של סירוג. הדבלולים כשנפחת מקצת הסירוג יוצאין מן הסירוג ראשי חבלים:

ג

מקל של עצים שעשאה לקורדום. לפי שעה שלא קבעו לתוכו:

חיבור לטומאה בשעת מלאכה. דאע"ג דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה הכא בית יד הוא וידות נתרבו לכל תורת כלי [עץ] או אוכל בפ' העור והרוטב (חולין דף קיח.) ואמרינן בריש במה טומנין (שבת דף מח:) בשעת מלאכה אין שלא בשעת מלאכה לא משום דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה בין העצים:

דיוסטר. משמש משני צדדין כמו (עירובין דף יח.) דיו פרצופין דיו שנים. סטר צד כדכתיב (דניאל ז ה) ולסטר חד הקימת ואית דגרסי דסטר והוא מקל כעין שהנשים עושות למסוך מטוה בכוש שיש בו שני נקבים אחד מלמעלה ואחד מלמטה ושתי ידות תחובות בהן אחד ממזרח למערב ואחד מצפון לדרום ומסיכות בו את המטוה והוא לבודיי"ר בלע"ז ופעמים שעושין בהן יתידות של ברזל והן מקבלות טומאה:

כלונס. של עץ שהוא יושב בארץ וקבע בו הדיוסטר ומסיך בו אין טמא מן הכלונס אלא צרכו דהיינו שיעור הדיוסטר ולא מה שמן הכלונס ולמטה ולא מן הדיוסטר ולמעלה מן הדיוסטר הכלונס גדול הוא:

כסא. שהיה עשוי וקבעו בכלונס הכל טמא מדרס ואין הכלונס עיקר לו:

חיבור. להיות טמא מדרס כמותו:

עשה בו. מן הכלונס עצמו עשה כסא אין טמא אלא מקומו דהיינו צורך ישיבת הכלונס ושאר הכלונס טהור:

קבע. כסא בקורת בית הבד כסא טמא מדרס והקורה אינה חיבור וטהור ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראש הא' אף הכסא טהור ואומרי' לו עמוד ונעשה מלאכתנו: תניא בתוספ' [ב"מ פי"א] מסמר שקבעו בדיוסטר [יא] להיות עליו חיבור לטומאה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה קבעו בכלונס בשעת מלאכה חיבור שלא בשעת מלאכה אינו חיבור עשה בו [יב] אינה טמאה אלא הצורך וכמה הוא הצורך מקום ישיבה טפח:

ד

עריבה גדולה. יתירה מתשעה קבין והיינו פלוגתא דר"ע ורבנן דפליגי בברייתא ביתר על כן:

שיקצע. שיקצענה לשכיבה:

עשאה. לעריבה זו איבוס לבהמה לא נתבטלה מתורת כלי אע"פ שקבעה בכותל טמאה:

ה

כופת. של תמרה הוא ומיוחד לישיבה כדקתני בתוס' לקמן בפרק כופת חלק:

בנדבך. שורת הנדבך:

בנה עליו ולא קבעו. כמו שבונים ע"ג נסרים ואח"כ מסירים אותו:

על גבי הקורות. של עליה:

מעזיבה. פרק הבית והעליה (בבא מציעא דף קיז.) מפרש מאי מעזיבה וע"ג התקרה מניחין אותה כדאמר פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ:) צריך שתהא תחתיו מעזיבה וכל כמה דלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו מעזיבה אי בעי שקיל ליה ולא בטיל ליה מתורת כלי עד שיקבענו ויתן עליו מעזיבה:

כדרך קבלתה. שוליה למטה:

שלא כדרך קבלתה שלא כפאה (שכפאה על פיה כצ"ל) על פיה: תניא בתוספ' [שם] כסא שקבל עליו בנין ובנה עליו דרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור נתנו למעלה אפילו שלא כדרך ישיבתו טמא קבעו כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור. ארוכה של מטה שעשאה לקורה היא טמאה ומטה טמאה קבעו הם טהורות ומטה טהורה שתי ארוכות של מטה שעשאן הם טמאות והמטה טמאה קבען הם טהורות והמטה טהורה מפץ שעשאו לקורה אע"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו לקורות טמא עד שיקבענו במסמר מלמטה אבל מלמעלה קבעו ולא נתן עליו המעזיבה נתן עליו המעזיבה ולא קבעו טמא קבעו ונתן עליו מעזיבה טהור. פי' כדרך ישיבתו גבו למעלה ורגליו למטה. נתנו למעלה על ראש הכותל לאחר שנגמר הבנין. עשאה לקורות קורות הבית והעליה. היא טהורה הארוכה טהורה דקבועה ומטה טמאה דטומאה אארוכה של מטה שנשברה דאין מטהרת אא"כ נשברו שתי הארוכות כדתנן לעיל פי"ט (מ"ו) והא דקתני הכא בלא קבעה היא טמאה לא שתהא ארוכה יחידה טמאה דהא ארוכה ושתי כרעים כדתנן לעיל פ' י"ח [מ"ה] אלא שאם חזר וחיברה אפילו למטה טהורה טמאה כל המטה כדפרישית. היה טמא. בכולהו לא מפליג הכי וצריך טעם. למטה על הקורות שמשימין לבית ולעליה. למעלה על קורות הגג:

ו

טמא מדרס. אם שנטמא מדרס ממש א"כ (צ"ל ה"ל למיתני בסיפא אבל טמא מגע מדרס ועי' בפירוש הרב מברטנורה ותיו"ט].) (ה"ל למיתני טמאה מדרס) כדקתני בהקומץ רבה (דף כד.) אלא בראוי לטמא מיירי דכל סדין ראוי לטמא מדרס:

ועשאו וילון. מסך לפתח או וילון לספינה טהור מן המדרס שעשה בו שינוי מעשה כדמפרש בסיפא בית שמאי וב"ה ור"ע דאמרי אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה כדאמרינן (צ"ל בפרק במה בהמה (שבת דף נב:)) בפ' במה אשה (שבת דף נח:):

אבל טמא [טמא] מת. בספ"ק דביצה (דף יד:) אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שמשתמש בו השמש ומתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו יש לו תורת כלי:

מאימתי טהרתו. שביטל תורת סדין ממנו:

משיתפר. בתוספתא מוכח דבית שמאי נמי בעו שיקבל ושמא כשתופר רגילות הוא לקרוע תחלה ולתקן למדת הפתח ותופרין בו לולאות לתלות בספינה או במסך ולבית הלל דאמרי משיקשור לא בעו קרועה כן מוכח בתוס' ור"ע אומר משיקבע קרובין דבריו לדברי ב"ה. תניא בתוספ' [שם] מאימתי טהרתו ב"ש אומרים משיחבל וב"ה אומרים משיחבר או משיחבל סדין שהוא טמא מת ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת ומקבל טומאת מדרס דברי רבי יוסי בר' יהודה (צ"ל ר"א בר' שמעון אומר טהור וכ"ה בתוס' ) רבי אומר ב"ש אומרים טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא מאימתי טהור משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רוב מלמטה הוא טמא רובו מלמעלה טמא ואם היה גדול וקבעו לפתח קטן מקבל טומאה מכאן ולהבא סדין שהוא טמא מת ועשאו קלע לספונה ה"ז מטמא ומקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי ברבי יהודה (בתוס' ר"א בר' שמעון.) רשב"ג אומר טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא ומאימתי טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם היה גדול וקצצו ועשאו קלע לספינה קטנה מקבל טומאה מכאן ולהבא הסדינין והסגוסין שנתנם בארץ להיות מהלך עליו אע"פ שקבעו במסמר טמא עשאן לתפור עליהן זיזין וכותלים וחלונות מטמאים טומאת אוהלים ואם היתה מחצלת אהל הרי זו טמאה אין לך יוצא מן העץ מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. הרי הוא טמא מת והרי הוא בטומאתו וגם מטמא מדרס כל זמן שלא קשר לב"ש ולא חיבל לב"ה. מכלל טומאה טהור מכל טומאות. קסבר רבי (צ"ל ר"א בר"ש. ) אליעזר כיון שעשאו וילון טהור מטומאתו: סגוסין. בגדי צמר הן ובכמה מקומות שנינו לקמן פרק כ"ט ובפ' ט"ו דאהלות ובפרק י"א דנגעים: להיות מהלך עליהן. מכסין את קרקע הבית בסדינין להיות מהלך עליהן לנוי ולתענוג ואע"פ שקבעו במסמרים לא מבטלי אגב קרקע מחצלת של עץ טהורה מטומאת אהלים וילפינן לה בפרק במה מדליקין {{ממ|שבת דף כח. אהל אהל ממשכן דפשתן דווקא אבל שאר עץ לא:

ז

לאורך הקנה. לאורך המחצלת דתו לא חזיא לשכיבה שהקנים מזיקין לשוכב (צ"ל ולא חזיא אלא לסיכוך].) (ולא חזיא לסיכוך) עשאה לסיכוך טהורה כדתנן פ"ק דסוכה (דף יט:)):

כמין כי. פי' גאון וכן ערוך כ"ף יונית וזה צורתו?: (?ד צורה זו משובשת ונכונה היא ברמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש הלכה ט'.)

לרחבו. אורך הקנה לרוחב המחצלת (צ"ל ארבע טפחים כשיש בין כו' וכ"ה בהרע"ב.) ג"ט שיש בין קנה לקנה ד' טפחים חזיא לשכב בין שני הקנים:

התיר ראשי מעדנים. פי' גאון וכן ערוך מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלאות נעשה כמין מלל וגודלים אותו בכל שני טפחים גדיל אחד וקושרו שלא יסתור האריגה ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי מעליה וטהורה:

מעדנים. מלשון (איוב לח) התקשר מעדנות כימה שהם עושין ששה טפחים שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן:

משתקנב. לעיל פט"ז [מ"ב] מפורש מה היא קניבה. תניא בתוספ' [שם] מחצלת שעשאה לאהלים וחישב עליה לשכיבה [יא] טהורה עשאה לשכיבה וחישב עליה לאהלים [יב] עד שלא קשר ראשי מעדנים שלה טמאה דברי ר"מ ר' יהודה אומר מיטמאה ומיטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד התירה טהורה קשרה טמאה מיטמאה ומיטהרת אפילו עשרה פעמים ביום נחלקה לארכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנים שהן ששה טפחים טפחיים בין מדן למדן טפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכאן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאה רבי נתן אומר שירי מחצלת שבעה טפחים ושירי המפץ ששה פירוש לארכה דברייתא היינו לרחבה דמתני' ולרחבה דברייתא היינו לאורכה דמתני' ולא פליגא ברייתא אמתני' ורבי נתן דאמר שירי מחצלת ז' טפחים פליג אתנא קמא ומתני' דלא כוותיה: עוד תניא [יג] במתני' מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב רבי יהודה אומר משיקשור ראשי המדנים היו דבלולים יוצאין ממנה כל שכדרך המדנים טמאה שלא כדרך המדנים טהורה. פי' משיקשור אע"פ שלא קנב טהורה. דבלולין יוצאין בראשונה קיסמים. כל שכדרך המדנים טמאה אע"פ שלא קנב שלא כדרך המדנים אע"פ שקנב טהורה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף