ר"ן/ראש השנה/ג/א
ואם איתא בחדש השלישי בשנ' השני' מבעי ליה. וא"ת אכתי דלמא ראש השנה באמצע סיון והאי קרא בראש החדש קאי כדאיתא בפ' כל כתבי ואכתי אימא דראש השנה סיון י"ל דפשיטא לן בכולה שמעתין שאין חדש א' נחלק לשתי שנים ואעפ"י שעשו אמצע ניסן ר"ה לרגלים היינו משום דעל כרחין בל תאחר ברגלים תליה רחמנא וט"ו בשבט נמי שעשוה ראש השנה לאילן היינו נמי משום דעל כרחין באילן בתר חנטה אזלינן וחנטה תליה ברוב גשמי שנה אבל לשנים פשיטא לן שאין אמצע חדש נקבע ראש השנה ואפילו ניסן וסיון ותשרי שיש רגלי' באמצעם:
ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר. לא קאימנא שפיר אטעמייהו דהכי פרכי דבשלמ' פרכא קמיית' דפרכי' ממאי דמניסן מנינן דלמא מתשרי מנינן תליא בטעמא דדילמא אע"ג דבניסן נגאלו קבעו ראש השנה שלהם תשרי לפי שהוא ראש השנה לשנים אבל היאך יקבעו ראש השנה אחד מחדשים הללו שאינו ראשון ליציאתן ולא למנין שני העולם אלא ודאי הני פרכי קלישי נינהו אלא משום דאשכחן קרא דמייתי ר' אלעזר דאפילו הני פרכי ליכא למפרך ביה פרכי' להו לקראי דר' יוחנן אע"ג דלאו פרכי אלימי נינהו. והיינו נמי דאע"ג דמשמ' דשבקינן ממריה דר' ואמרינן אלא א"ר אלעזר אפי' הכי אמרינן תניא כוותיה דר' יוחנן משום דאכתי סמכי' אקרא דידי' ומן הטעם האחר שפרשתי למעלה:
מאי שני לירח שמונין בו למלכותו. וא"ת דילמא היינו משום דדלמא דשלמה עמד בניסן אבל מלכים שלא עמדו בה מנלן דמניסן מנינן להו י"ל אם כן האי בשני מאי אתא לאשמועינן אי לאשמועינן באי זה חדש היה לכתו' בחדש השני בשנת הארבע למלכותו וסגי בהכי בשני למה לי אלא ודאי לאשמועינן דלכולהו מלכי ישראל מניסן מנינן להו:
שני בשבת לא אשכחן. בירושלמי פריך מויהי ערב ויהי בקר יום שני. ופריק דאין למדין מברייתו של עולם כלומר דשני לבריאת עולם קאמר:
מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא. פי' ומדאפיק תנא מניסן שהוא ראש השנה למלכי ישראל אוקמיה אתשרי שהוא ראש השנה לשמיטין וליובלות ולמילי טובא והיינו דלא פרכי' הכא ואימא תמוז ואימא אב כדלעיל משום דלעיל דעקרינן ראש השנה מתשרי שהוא ראש השנה לשנים ובעי' לאוקמיה אניסן פרכי' אימא תמוז לפי שאין ניסן ראש השנה לשום דבר שאף לרגלים אין ראש אלא ט"ו שבו אבל הכא נקטי' בפשיטות' דכיון דעקרינן ליה מניסן מוקמינן ליה אתשרי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |