ערוך לנר/ראש השנה/ג/א
בגמ' הוא סיחון הוא ערד. התוספת וכתב שהיה עמלק ושינה א"ע כאלו הוא סיחון כן כתבו ע"פ המדרש. ולענ"ד גם מקרא מוכח כן דא"ל שהיה סיחון עצמו שהרי קרא כתיב ויחרם אתהם ואת עריהם ואח"כ סיפר הכתוב שפתח בשלום לסיחון אלא ע"כ זה לא היה סיחון:
שם ואימא ר"ה אייר. הפ"י והט"א הקשו למה לא מתרץ מקרא דבחודש השלישי דא"כ בחודש השלישי בשנה השנית מבע"ל. ותירצו שניהם דהקושיא היא למ"ד למד יום בשנה חשוב שנה ולכן לדידיה ט"ו יום דניסן לא נחשבו וא"כ היה אפשר לומר דלעולם אייר הוא ר"ה ואעפ"כ באו למדבר סיני בשנה ראשונה שלא נמנה השנה רק מאייר אבל על הקושיא ואימא ר"ה סיון משני שפיר דא"כ בשנה השנית מבע"ל שהרי מט"ו בניסן עד ר"ח סיון עברו יותר משלשים יום ועוד הקשה הט"א מאי תירץ דא"כ בשנה השנית מבע"ל הרי למ"ד ל' יום בשנה חשוב שנה לא התחיל עדיין בר"ח סיון השנה השנית. ותירץ דמאי דקאמר בשנה השנית מבע"ל הוא למ"ד יום א' בשנה חשוב שנה ולמ"ד ל' יום חשוב שנה צריך לומר דהול"ל בשנית ולא לכתוב שנה דאז היה משמע בתחלת שנות וכדאמרינן לקמן (דף י') באחת אתחלתא דאחת עכ"ד ותמהתי דאיך אפשר לומר דלמ"ד למ"ד יום בשנה חשוב שנה לא שייך בשנה השנית דא"כ לפי המסקנא דמניסן מנינן יוקשה הפסוק ויהי בחודש הראשון בשנה השנית בראשון לחודש הוקם המשכן הרי למ"ד ל' יום בשנה לא שייך בר"ח ניסן עדיין לקרוא שנה השנית כיון דעדיין לא עברו ל' יום. שוב ראיתי שבירושלמי הובא גם בתוס' לקמן (שם) הקשה על ר"א כן וסליק בתיובתא. וע"כ צ"ל דלענין שנות יצ"מ גם ר"א מודה דיום א' בשנה חשוב שנה כדמוכח מקרא דויהי בחדש הראשון או שנאמר דודאי לענין שיחשב בשנה שלימה זה לא הוי רק אחר ל' יום. אבל התחלת השנה שייך גם ביום א' ולכן שייך לשון בשנה השנית שכבר התחיל השנה השנית ולפי"ז נסתר תירוץ הפ"י והט"א:
שם ברש"י ד"ה שני בחודש וכתיב בשנה השלישית בעשור לחודש. פסוק זה לא נמצא בשום מקום ואולי ט"ס הוא וצ"ל בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש (יחזקאל כ"ה):
שם בתוס' ד"ה וישמע. כסות ולשון שינה. המהרש"א כ' לא שינה את שניהם אלא הלשון שינה מן הכסות שהיה מלבושו עמלק והלשון כנעני כו'. וכן פי' רש"י בחומש עכ"ל. אמת הוא שפי' רש"י כן אבל צ"ע שבמדרש תנחומא (הובא גם בילקוט) שהוציא רש"י ממנו כתוב כדברי התוס' דכסות ולשון שינה ורק בפניהם שהיה פני עמלק הכירו ישראל שהם עמלקים וע"ז העירני חכם א':
שם בא"ד ורש"י לא דק בפי' חומש. לענ"ד רש"י דק שפיר שהרי בפ' מסעי כתיב וישמע הכנעני ללמדך שמיתת אהרן היה השמועה שנסתלקו ענני כבוד וכסבר שנתנה רשות להלחם בישראל לפיכך חזר וכתבה עכ"ל. מזה נראה שכונתו דע"י הך דחוקת באמת לא היה מוכח כדרש זה אבל ע"י שכפל פה במסעי נראה שגם בחוקת הפי' כן שהך וישמע נדרש לפניו ולאחריו שמע שמת אהרן ושמע כי בא ישראל דרך האתרים וכפי' רש"י שם כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל בפ' חוקת ונראה שהוציא רש"י משם לפרש כן על הך דחוקת:
שם ד"ה אלא. אין מתיישב כאן כמו בהני. כוונתם נראה פשוט דבשלמא בהני שראו המיתה ממש שייך ויראו אבל אהרן שמת בהר ההר ולא ראו ישראל במיתתו לא שייך ויראו לכך מפרש לשון וייראו וכמ"ש המרש"א. ולא ידעתי למה כ' הפנ"י בדרך רחוק מזה לפענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |