ר"ן/חולין/ע/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
כרכתו אחזתו והוציאתו מהו. זו היא גירסת רש"י ז"ל[1], ופי' שכרכתו אשה לעובר זה בידה והוציאתו. ולא מחוור דא"כ מאי כרכתו אחזתו, בכרכתו והוציאתו או אחזתו והוציאתו סגי[2], ועוד[3] לימא כרכו אחזו כלישנא דמתניתין דנקט ליה ברועה ואיהו נמי כרכו בסיב קאמר[4], ועוד מאי קאמר אי דנפיק דרך רישיה פטרתיה דמשמע שאין האשה יכולה להכניס ידה בפנים עד שהתחילה לבא, דהא ליתא דבהדיא תנן הושיטה החיה את ידה וכו' והאשה טהורה עד שיצא הולד, וכיון שכן אפילו כד נפיק דרך רישיה משכחת לה ובשהכניסה ידה קודם לה והוציאתו.
לפיכך נראה[5] כגירסת הר"ח ז"ל שהוא גורס, כרכתו אחותו והוציאתו, וקא מיבעי ליה מי הוי חציצה, ואמרינן היכי דמי אי דנפיק דרך רישיה פטרתה אלא דנפק דרך מרגלותיה, כלומר אם נקבה זו יצאתה דרך ראשה ואח"כ הוציאתו לזכר הא פטרתיה הוא לרחם אלא דנפק דרך מרגלותיה[6] וזכר יצא דרך ראשו כדרכו וקודם שיצא רוב גופה הוציא הזכר את ראשו וקמבעי ליה אי הוה חציצה או לא, ולא תקשי לך אי בנקבה עסקינן היכי קאמר דנפק דרך רישיה שהוא לשון זכר דה"ק אי דנפק עובר זה דרך רישיה פטרתיה, ובעיין לא איפשיטא ולחומרא[7].
- ↑ ד"ה כרכתו. וכ"ה ברגמ"ה ד"ה כרכתו, דמיירי במילדת, ועיי"ש מש"כ דכרכתו בשום דבר.
- ↑ וכה"ק הרמב"ן ד"ה גיר' רש"י.
- ↑ קו' דלהלן הקשו גם הרמב"ן שם וכה"ק ר"ת בס' הישר סי' תנ"ה, וכה"ק בתוס' ד"ה כרכתו.
- ↑ עי' לב אריה ד"ה כרכתו, שתי' דבכרכו בסיב ומת העובר במעיה, צריכים אומן להוציא בלא שיזיק האם וכן לכרוך סיב לעובר, אבל בסתם דרך אשה לילד הבהמה, וכעי"ז בתפארת יעקב על התו' שם דדרך אשה לילד הבהמה, אבל הסיב ע"כ שמו שם לאיזה טעם שאינו לשם לילד.
- ↑ וכ"כ הראשונים הנ"ל.
- ↑ רבינו גריס כדלפנינו "אי דנפק דרך רישיה פטרתיה" וכ"ה בתוד"ה כרכתו, וע"ע בבעה"מ. אמנם הרמב"ן שם נקט דגרסי' "אי דיצאה דרך ראשה לא צריכה".
- ↑ וכ"ה ברשב"א ד"ה בעי, דכיון דלא איפשיט אזלי' לחומרא, וכ"מ ברמב"ם בכורות פ"ד הט"ז וברא"ש סי' ד' וכ"פ בטושו"ע יו"ד סי' י"ד ס"ג, ובסי' שי"ט ס"ד, אמנם יעו"ש בכל הנ"ל דלענין ספק רובו במיעוט אבר אין הולכין אחר רוב אבר אלא אחר רוב עובר שבחוץ והוי בכור ודאי, אמנם הבעה"מ ד"ה ומתני' נקט, בב' הספיקות לחומרא, ועי' ש"ך סי' י"ד סק"ח שתמה דהא הגמ' פשט הך ספק. עוד יעוי' במאירי ד"ה יצא חציו, די"א דב' הספיקות אסור בודאי וחייב בקבורה והבא אחריו אינו בכור, ועייש"ע בטושו"ע.