ר"י מיגאש/שבועות/כב/א

ר"י מיגאש שבועות כב א

דף כ"ב ע"א

אמר ר"ע היכן מצינו במדבר ומביא קרבן פי' שהרי על שבועה שנשבע ועבר עליה מביא קרבן ודייקינן ולא והרי מגדף פי' דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הרי מגדף בשגגה מביא קרבן דהוה ליה מדבר ומביא קרבן ומהדרינן מדבר ואוסר על עצמו באותו דבור הוא דקא אמרינן שלא מצינו שמביא קרבן כשעובר על אותו דיבור איסור והאי מדבר וחוטא הוא והרי נזיר שהוא מדבר ואוסר על עצמו היין באותו דיבור ומביא קרבן ומהדרינן מדבר ומביא קרבן על איסור קאמר כלומר כשעובר על אותו איסור מביא קרבן וההוא מביא קרבן לאשתרויי בחמרא הוא.

והרי הקדש שהוא מדבר ואומר הרי זה הקדש כשעובר עליו ואוכלו מביא קרבן מעילה דהוה ליה מדבר ואוסר ומביא קרבן על אסורה ומהדרינן אוסר על עצמו בלבד קא אמרינן והאי כיון שאמר הרי זה הקדש נמצא שאסר אותו על עצמו ועל כל העולם כולו.

והרי קונמות כגון שאמר קונם דבר זה עלי כשעובר עליו ואוכלו בשגגה הרי הוא מביא קרבן מעילה כמו שמביא מי שאכל קרבן שהרי עשה אותו דבר על עצמו אסור כמו הקרבן דהוה ליה מדבר ואוסר על עצמו לבד ומביא קרבן על איסורו ומהדרינן קסבר אין מעילה בקונמות שאעפ"י שעשה אותו דבר איסור על עצמו כמו הקרבן איסורא בעלמא הוא דאיתסר עליה אבל לחיובי קרבן מעילה עליו כמו שנתחייב על אכילת קרבן לא.

אמר רבא מחלוקת בשבועות אבל בקונמות דברי הכל בכל שהוא מאי טעמא קונמות כיון דלא אידכר שמה דאכילה כבריה דמי ואותבינן עליה מהא דתניא שתי קונמות מצטרפות פי' כגון שאמר תאנים וענבים עלי קונם אם אכל חצי זית מתאנים וחצי זית מענבים מצטרפין וחייב אבל אם נשבע שתי שבועות כגון שאמר שלא אוכל תאנים ולא אוכל ענבים אין מצטרפין ר"מ אומר קונמות כשבועות ואין מצטרפין ואי ס"ד קונמות בכל שהוא למה לי צירוף ופריק הכא במאי עסקינן כגון דאמר אכילה מזו עלי קונם אכילה מזו עלי קונם ומשום הכי בעיא צירוף דהא אכילה קאמר ואין אכילה פחות מכזית:

ואקשינן אי הכי אמאי מצטרפין והרי כל אחד וא' מהן אסור בפני עצמו הוא ופריק כגון שאמר אכילה משתיהן עלי קונם שכיון שכלל אותן כאחת נעשו שתיהן איסור אחד:

ואקשינן דכוותא גבי שבועות דאמר שבועה אכילה משתיהן עלי כלומר שבועה שלא אוכל משתיהן אמאי לא מצטרפי והרי כלל את שתיהן בשבועה אחת ונעשו שתיהן איסור אחד אמר רבי פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקין לחטאות לא מצטרפי.

האי מימרא דרב פנחס חזינא ליה לחד מרבוותא ז"ל דקא פריש ביה הכי חלוקים לחטאות משום דבסתם בכזית ובמפרש בכל שהוא.

והאי פירושא לא דייק חדא דמה ענין סתם ומפרש בכאן אטו לצרופי שבועה דסתם לשבועה דמפריש הוא דמהדרי' כי היכי דנימא חלוקין לחטאות נינהו ולא מיצטרפי לצרופי שתי שבועות דסתם להדדי הוא דמהדרינן ועוד האי חלוקין לחטאות חלוקין בשיעורין מיבעי ליה דהא לענין חטאות לאו חלוקין נינהו הילכך האי פירושא לא דייק והכין פירושא כיון דאוקימנא להאי דקתני שתי שבועות אין מצטרפין כגון דאמר שבועה אכילה משתיהן עלי אקשינן אי הכי מאי אין מצטרפות והרי כלל את שתיהן בשבועה אחת ונעשו תאנים וענבים אלו שנשבע עליהן איסור אחד והוה ליה כמו חלב וחלב שמצטרפין ופריק רב פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות פי' אפי' ששניהם בשבועה אחת כללן ונעשו שתים אחת מכל מקום כיון דגופים מחולקין הן חלוקין הן לחטאות שאם אכל כזית תאנים וחזר ואכל כזית ענבים בהעלם אחד מתחייב שתי חטאות דלא דמי לחלב וחלב דאלו חלב וחלב שם אחד וגוף אחד הוא ומשום הכי כי אכל כזית חלב וחזר ואכל כזית חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד אבל תאנים וענבים אלו אעפ"י ששם אחד הן שהרי שניהם בשבועה אחת כללן ונעשו שתיהן איסור אחד כיון דגופין מחולקין הם אם אכל כזית מזה וחזר ואכל כזית מזה בהעלם אחד מתחייב שתי חטאות כמי שנתחייב מי שאכל חלב ודם בהעלם אחד והא דומיא לאוכל חמש חתיכות מחמשה זבחים של נותר שהוא חייב חמש חטאות הואיל וגופין מחולקין הן כדמפרש במסכת כריתות בפרק אמרו לו אכלת חלב דף ט"ו וכיון דחלוקין הן לחטאות משום הכי לא מצטרפי אבל שתי קונמות שאין שם חיוב חטאת כלל אלא מלקו' בלבד הוא שמתחייב במזיד אין שם דרך לומר חלוקין הן ולא מצטרפין שהרי לענין מזיד אפי' מי שאכל כזית תאנים וחזר ואכל מאות' תאנים עצמן שהוא שם אחד וגוף אחד מתחייב הוא מלקות על כל אכילה ואכילה וכיון שכן לגבי תאנים וענבים אין כאן דרך לומר דכיון דחלוקין לחטאות לא מצטרפי שהרי אפילו תאנים וענבים חלוקין הן ולא מצטרפי ומתחייב על כל אכילה ואכילה ואפילו הכי לענין אצטרופי לא מצטרפי הדין הוא פירושא דהאי מימרא דרב פנחס ופירושא מעליא הוא.

רבינא אמר כי אמר ר"פ דקונמות דברי הכל בכ"ש לענין מלקות דהא לא מדכר שמה דאכילה כי היכי דליבעי שיעור אליבא דמאן דבעי שיעור לענין שבועה וכי תניא ההיא שני קונמות מצטרפין דשמעת מינה דבעי שיעור לענין קרבן מעילה שאם עבר ואכלה בשוגג מתחייב הוא קרבן מעילה לפי שכיון שאמר קונם דבר זה עלי נעשית אותו דבר עליו איסור כקרבן ואם עבר עליו ואכלו בשוגג מתחייב קרבן מעילה כמו שמתחייב אם אכל הקרבן עצמו בשוגג וקיימא לן שמי שאכל כלום מן הקדשים אינו מתחייב קרבן מעילה אלא עד שיהנה בש"פ כדתנן הנהנה בש"פ מן ההקדש שמעל ועלה אמרינן למימרא דסברי רבנן יש מעילה בקונמות ושאותו דבר שנאסר עליו כקרבן כמו הקרבן עצמו הוא חשוב והתניא ככר זו הקדש אכלה בין הוא בין חבירו מעל שהרי מכלל קודש הוא לפיכך יש לה פדיון כמו שיש פדיון לכל ההקדשות דבדק הבית ואם אמר ככר זו עלי הקדש שנמצא שלא אסרה אלא על עצמו בלבד דהוה לי' כמי שיאמר דבר זה קונם עלי אכלה הוא מעל וחבירו לא מעל שהרי לא אסרה אלא על עצמו בלבד לפיכך אין לה פדיון לפי שהפדיון אינו אלא בדבר שהוא גופו הקדש אבל שאין גופו הקדש אלא שהוא אוסר על אדם אחד כקדש הוה לי' איסור בעלמא על אותו אדם והאיסור אין לו פדיון דברי ר"מ וחכ"א בין הוא בין חבירו לא מעל לפי שאין מעילה בקונמות וזה הככר שאסרה על עצמו ועל אחרים כקונמות דמיא הנה סברי רבנן בפירוש שאין מעילה בקונמות איפוך ר"מ אומר בין הוא בין חבירו לא מעל לפי שאין מעילה בקונמו' אבל אבל רבנן מסבר סבירא להו דיש מעילה בקונמות, ואקשינן א"ה הא דקתני בהך מתני' ר"מ אומר קונמות כשבועות ואין מצטרפין איצטרופי הוא דלא מצטרפי לחיובי קרבן מעילה הא מעילה אית בהו והאמר ר"מ אין מעילה בקונמות.

ופרקינן לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אין מעילה בקונמות כלל לדידכו דאמריתו יש מעילה בקונמות מ"ש שתי שבועות דלא מצטרפי לחיובי חטאת ומ"ש שתי קונמות דמצטרפי לחיובי קרבן מעילה ורבנן התם איכא דרב פנחס דאמר מתוך שחלוקין לחטאות שהרי אם אכל כזית מזו וחזר ואכל כזית מזו בהעלם א' מתחייב הוא ב' חטאות הואיל וגופין מחולקין הן לא מצטרפי אבל לענין קרבן מעילה שאין חלוקין שהרי אם אכל מזה ש"פ ומזה ש"פ בהעלם א' מעילה אחת הוא שמתחייב ולא ב' מעילות ומצטרפי.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף