ר"י מיגאש/בבא בתרא/קמו/א

ר"י מיגאש בבא בתרא קמו א

דף קמ"ו ע"א

השולח סבלונות לבית חמיו שלח' שם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפי' בדינר אחד אין אלו נגבין לא אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר הרי אלו נגבין. שלח סבלונות מרובין שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אין אלו נגבין. הא דקתני במתניתין שלח סבלונות מרובין שיבואו עמה מבית אביה וכו' ארישא קאי אכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין ועלה קתני שלח סבלונות מרובין שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה הרי אלו נגבין. כלומר שאפי' אכל שם סעודת חתן אבל אם לא' אכל שם סעודת חתן אפילו סבלונות מועטין נמי הרי אלו נגבין. וילפינן לה להא מילתא מדאמרינן בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד ששגר סבלונות לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ורכב בשמחת לבו ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אין נגבין ושאין עשוין ליבלות נגבין. ואמרינן עלה בעי רבא סבלונות העשוין ליבלות ולא בלו מהו תא שמע סבלונות מועטין שתשתמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין והתם היכא דאכל שם סעודת חתן מיירי ששתה כוס של חמין על פתח בית חמיו אבל אם לא אכל שם סעודת חתן אפילו סבלונות מועטין העשוין להשתמש בבית אביה הרי אלו נגבין ולית הלכתא הכי אלא בין אכל בין לא אכל אפילו סבלונות מועטין העשוין להשתמש בבית אביה הרי אלו נגבין דהא לקמן איפסיקא למתניתין דקתני סבלונות מועטין שנשתמשה בהן בבית אביה אין אלו נגבין יתיב רב ייבא סבא קמיה דרב פפא וקאמר בין שמת הוא בין שמתה היא כיון דהדר ביה איהי אי הוו סבלונות הדרי מאכל ומשתי לא הדר וליכא למימר דהא דרב ייבא סבא אהיכא דלא אכל שם הוא דהא אפסקא דמתני' דקתני סבלונות מועטין וכו' קאמר ליה רב ייבא סבא וכבר ביררנו דהא דקתני סבלונות מרובין נגבין מועטין אין נגבין דארישא דאכיל שם קאי. ולוקמא נמי להני סבלונות דקאמר רב ייבא סבא דהדרי בסבלונות מרובין ליכא למימר דשתי תשובות בדבר חדא דהא אפסקא דמתני' דקתני סבלונות מרובין הוה ליה למימרא ועוד דאי סלקא דעתך אסבלונות מרובין קאי אבל סבלונות מועטין לא הדרי איצטריך למימר בהא דמאכל ומשתה לא הדרי השתא סבלונות מועטין דזמנין בלו וזמנין לא בלו לא הדרי מאכל ומשתי דודאי ההיא שעתא מיתכלי מיבעיא אלא ודאי ליכא לאוקמה אלא בסבלונות מועטין כדאמרינן ואידחיא מתני' מקמי האי דאפסיקא בגמרא. הויה ליה השתא מחוורת' דדינא' לפום הדין פיסקא דבין אכל בין לא אכל בין שמת הוא בין שמתה היא' כיון דהדר ביה איהו סבלונות הדרי לא שנא סבלונות מרובין לא שנא סבלונות מועטין אבל מאכל ומשתה לא הדרי והא דאמרינן אפילו סבלונות מועטין הדרי מיסתברא לן דדוקא היכא דלא בלו אבל אם בלו ואתברו להו לגמרי מחמת תשמיש כיון דלאשתמושי בהו בבית אביה שדרינהו נהליה לא משלמי להו הדרא בה איהי אפילו רישא דירקא נמי הדרא. ושמין לו דמי בשר בזול. משום דכי הדרא בה בשר שחור מיחייבא לאהדורי ליה דכי בעי חבן לזבוני בזול הוא דמזבין ליה דהוא שחוט ואי לא מזבין לה לאלתר מפסיד:

מהו שישלש. פירוש מתני' דקתני שלח שם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן בדינר אחד אין אלו נגבין אם שלח שם בחמשים מנה ואכל שם סעודת חתן בחצי דינר מהו מי אמרינן למאה מנה דינר ולחמשים מנה חצי דינר ולכ"ה מנה רביע דינר אי דילמא אין משלשין את הדינר כלל ואפילו לחמשים מנה ואפילו לכ"ה צריך דינר שלם:

שבח סבלונות. כלומר אם תמצא לומר משלשין אם שלח שם חמשים מנה והשביחו ועמדו על מאה מנה ואכל שם סעודת חתן בחצי דינר מהו בתר מעיקרא אזלינן שהוא שעה ששלחן וסגי ליה בחצי דינר ואין נגבין או דילמא בתר השתא אזלינן וכיון דלא אכל שם דינר שלם לא תיקו. ויש לפרש שבח סבלונות מהו כלומר אם לא אכל שם סעודת חתן בדינר אחד שחייבין להחזיר מי אמרינן אפילו שבח נמי שהשביחו הסבלונות מחזירין או דילמא אין חייבין להחזיר אלא כמה שהיו שווין בשעה ששלחן אבל שבח לא. והפירוש הראשון הוא הנכון לפי שהפירוש השני יש להקשות עליו דהיכי דמי א' דאיתנהו לסבלונות אינהו בעינייהו הדרי ואין כאן דרך לשאלה זו ואי ליתנהו בעינייהו הא לית בהו שבח דהא אבדי להו הילכך הפירוש הראשון הוא הנכון:

בייבא וסבכתא. בל' ערבו בני"קא וזק"איה שדמיהן מועטין ובמהרה הן בלין ודרך העולם שהחתן אינו משגר אותן אלא על דעת שיבלו ועל דעת שלא יגבה אותן אפי' אם לא בלו:

תתרנית שאינה מריחה כל עיקר הא דאמרו חכמים כיון שנכנס אחריה לבודקה מתה אינו יורשה משום דהא גלי אדעתיה דאי משכח לה דתתרנית היא מבטיל להו לנשואין משום דנשואי טעות הן ולא ניחא ליה באשה תתרנית כלל וכיון דאגלאי מילתא השתא דתתרנית הואי ומתה אינו יורשה דהא גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בההוא אישות כלל ונישואי טעות הוה ואף על גב דקיימא לן אין תנאי בנישואין הני מילי לאצרוכה גיטא כדגרסינן בכתובות (פ' המדיר דף ע"ד ע"א) אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט אבל לחיובי כתובה כי לא מקיים תנאיה אי נמי אשכח בה מום לא מיחייב ליתן לה כתובה כדתנן בפרק המדיר (שם דף ע"ב ע"ב) כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה וכו' וכי היכא דלא מחייב בכתובה משום דנישואי טעות נינהו הכי נמי אם מתה אינו יורשה דהא נישואי טעות נינהו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף