אילת השחר/בבא בתרא/קמו/א

אילת השחר בבא בתרא קמו א

דף קמ"ו ע"א

שלוחו מאי וכו' שגר לו מאי. וכולהו דלא איפשיטו פסק הנימוק"י כיון דהוי ספק אם מחל לכך ניגבין, ולעיל (דף קל"ב ע"ב) בבעיא דבריא היאך, דיש ספק אם מחלה שיעבוד כתובתה, פסק הנימוק"י דידה על התחתונה כיון דלית ליה לשטרא שעת הכושר לכך הויא היא המוציאה, והרא"ש והריטב"א פסקו גם כאן דאין ניגבין, ויש לעיין בכוונת הנימוק"י במה שכתב דלא היה לה שעת הכושר, אם הוא בשביל שבמציאות לא היה עדיין ברור שיהיה מה לגבות, דאולי היא תמות קודם, וכשאח"כ מת הבעל אז יש כבר ספק על השיעבוד, וא"כ ה"נ הכא כל זמן שלא מת לא היה ברור דאולי ינשאו, וכשמתה כבר יש ספק אולי מחל, וא"כ מ"ש כאן משם.

והנה לפי מאי דאיבעיא לן לקמן בנכסים העומדים לבלות ולא בלו מאי ולא איפשיטא, נמצא דכל האי דינא דאנו מסופקים בשלוחו או שיגרו לו אינו אלא בבלו, והספק אם היא מחוייבת להחזיר תשלומין של הסבלונות, אמנם עיקר הספק התחיל משום דשמא בשעה ששיגרה לו הסעודה אולי אז מחל, ואע"ג דלא שייך מחילה על דבר בעין, ע"כ הכוונה דנתכוון להקנות בכל גוונא, ואף אם ימות אח"כ לא יחזרו ליורשיו וזה הוי ספק הקנאה, ויש לעיין אם בספק כזה המוחזק כעת יזכה ולא המרא קמא, והיינו לפי מה שביאר ברעק"א (תניינא סי' נ"ה) דהיכא דהתפיסו על דעת ספק מהני למוחזק כעת להיות דין מוחזק, דה"נ כאן הא התפיס על הספק, אלא דכאן יש מקום לומר דההתפסה לא היתה על צד הספק, דהא מה דנתן עצם המתנה עדיין לא הוי מחילה רק אכילת הדבר בביתו או ע"י שלוחו הוא דעושה הספק וזה הא לא קשור בהתפסה שלו, וא"כ יש סברא לומר שלא יועיל התפיסה של המוחזק, ואם נימא כן צ"ע על כל הפוסקים והרא"ש והריטב"א דפסקו דנשאר ביד האשה משום שהיא מוחזקת, וע"כ מכאן ראי' דגם תפיסה כזאת כיון דסוף סוף היה ברשות מקרי מוחזקת.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א