ר"י מיגאש/בבא בתרא/קלא/ב

ר"י מיגאש בבא בתרא קלא ב

דף קל"א ע"ב

אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו קטן מאי. ואסיקנא דאפילו קטן המוטל בעריסה וההוא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה דשמע מינה דקנה אפילו לא שייר מקצת ליורשיו ההוא בשאר יורשים עסקינן כגון בת בין הבנים ואח בין האחין אבל בן בין הבנים אם כתב כל נכסיו בלא שיור לא עשאו אלא אפוטרופוס עליהן בין כתב לו בלשון ירושה בין כתב לו בלשון מתנה:

פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו אפוטרופוס. פי' אם כתב כל נכסיו לבנו ואחר כאחד כיון ששיתפן שניהן כאחד חולקין את הנכסים ביניהן במחצה כי ההיא דאמרינן לקמן ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר רב יוסף קנא' פלגא דכתיב והיתה לאהרן ובניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וכיון שחולקין את הנכסים נוטל אותו אחר חלקו שהיא מחצה לעצמו שהרי הקנהו לו קנין גמור בלשון ואין אומרים באחר שאפטרופוס עשאו על בנו אבל בנו אינו קונה המחצה שלו לעצמו שכיון שכתב המחצה לאחר נמצא המחצה שניה שכתב לבנו שהיא כל נכסיו והוה ליה כמו שכתב כל נכסיו לבנו בלא שיור שלא עשאו אלא אפוטרופוס הילכך המחצה שכתב לבנו קנאוהו הבנים ואותו הבן אפוטרופוס עליהן. ויש מי שפירש לאחר במתנה ובנו אפוטרופוס שאותו אחר קנה הכל במתנה ובנו אפוטרופוס עליו והפירוש הראשון הוא הנכון ואסקה רבינא לשמעתא דבכולהו לא קני בר מאשתו גרושה ואשתו ארוסה משום דכאחר דמו והלכתא כותיה דרבינא דבתרא הוא:

ואיבעי' לן כתב כל נכסיו לאשתו או לבנו בבריא מאי ולא איפשיטא הילכך לקולא עבדינן ולא עשאו אלא אפוטרופוס. נמצא עכשיו הכלל שעולה בידינו בענין זה דלא אמרי' לא עשאן אלא אפוטרופוס אלא לגבי בנו ואשתו נשואה בין אצל האחין בין אצל בני הבעל אבל לגבי אחר אי נמי יורשים אחרים כגון בת בין הבנות או אח בין האחין לא אמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס הילכך מאן דכתב מתנה לבנו בין שאר הבנים אי נמי לאשתו נשואה בין אצל הבנים בין אצל בני הבעל בין אצל שאר היורשין כגון אחין לא שנא מתנת בריא ולא שנא מתנת שכיב מרע צריך שישייר מקצת ואם לא שייר מקצת לא קנו כלום לפי שלא עשאן אלא אפוטרופוס ומי שכתב מתנה לאחר בין במקום בנים בין שלא במקום בנים אי נמי לאשתו ארוסה ואשתו גרושה דכאחר דמו אי נמי לבת בין הבנות ואח בין האחין וכל שכן בת בין הבנים ואח בין הבנים דהיינו אחר שאינו צריך שיור מקצת אלא אף על פי שלא שייר כלום קנו וזה שכותבין עכשיו אפי' במתנה לאחר שיור מקצת ליורשים לרווחא דמילתא הוא דכתבי להו ואין אנו צריכין לכך:

כתב רבינו הרב זצ"ל משמא דרבוואתא דהא דאמרינן לגבי בנו לא עשאו אלא אפוטרופוס הני מילי בכותב אבל האומר כל נכסי יורש פלוני בנו קנה דהיינו כרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דאיפסיקא הילכתא כוותיה וכל שכן אם אמר בלשון מתנה שקנה לדברי הכל והאי דקאמרי רבוואתא צריכין הן להביא ראיה על כך לפי שדברי ר' יוחנן בן ברוקא שהביאו ראיה ממנו יש לנו להעמיד אותו בדגלי אדעתיה דלהקנאה גמורה איכוון ואל תתמה שר"י בן ברוקא לא בא ללמוד אם להקנאה איכוון אם לעשותו אפוטרופוס איכוון אלא ללמד היכא דאמר בלשון ירושה אם דבריו קיימין כדאמר בלשון מתנה אם לא וכיון שכן אין לנו להעמיד דבריו במקום שאפשר לומר דלעשותו אפוטרופוס איכוון דאם כן אפילו בלשון מתנה לא אמר כלום אלא במקום שנתבאר ממנו בודאי דלהקנאה גמורה איכוון הא קמ"ל שאפילו לא אמר בלשון מתנה אלא בלשון ירושה דבריו קיימין וכיון שדברי רבי יוחנן בן ברוקא בדגלי דעתיה דלהקנאה גמורה איכוון הוא ראיה זו דהני רבוותא אינה ראיה דעד כאן לא אמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס אלא היכא דלא גלי דעתיה בהדיא ואפשר לומר דלעשותו אפוטרופוס איכוון אבל היכא דגלי דעתיה בהדיא דלהקנאה גמורה איכוון כיון דגלי גלי ולעולם יש לומר דאי נמי לא גלי דעתיה בההיא דלהקצאה גמורה איכוון דינו כדין כותב ולא עשאו אלא אפוטרופוס:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף