קרן אורה/עירובין/פ/א
גמרא שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות כו' עיין בתוס' מש"כ בטעמו של דבר ובירושלמי פרק כיצד משתתפין אמרו טעמא דשמואל משום דבחצירות צריך לעשות כל הרשויות אחת ע"כ צריך לזכות ורב ור"י אמר התם דתחומין עדיפי דד"ת הם ועיין מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה מעשה. והך עובדא דכלתו של ר' חנינא מוכח נמי בירושלמי דבעירובי חצירות איירי ע"ש בסוף פירקין אלא דאמרינן התם דהא דרצה לאסור משום דשלא מדעתה הוי ולפי' רש"י ז"ל דמיירי בתחומין קשה איך הוי ס"ד דהא דאסר ר' חייא הוא מטעם שלא מדעתה וא"כ מ"ט דר' ישמעאל הא בתחומין כ"ע מודים דבעינן דעת דחוב הוא לה וי"ל דהכא זכות הוא לה כיון דנאסרה לחזור לביתה ועוד קשה אמאי ס"ל לרב כר' חייא דלמא ר"ח לטעמי' דתחומין דאורייתא אבל לדידן דס"ל תחומין דרבנן אין צריך לזכות ולפי' התוס' ז"ל דבע"ח מיירי צ"ל דבנו של ר' אושעיא לא הי' בביתו דאל"ה לא הי' לכלת ר"א עסק בע"ח ובירושלמי איתא איפכא שהכלה עירבה לחמותה ע"ש ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בזה והנה לפי הטעם שכתבו התוס' דלהכי אמר שמואל בע"ת אין צריך לזכות משום דלדבר מצוה הוא א"כ אמאי קאמר שמואל דעירובי תבשילין צריך לזכות הא גם זה דבר מצוה הוא וכן לטעמא דלאו קנין רשותא הוא אבל לטעמא דעירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו א"ש דע"ת אין צריך דעת ולפמש"כ הריטב"א ז"ל דבע"ת המקום זוכה לו ג"כ א"ש וע"כ צ"ל דעירובי תחומין חמיר לענין זכי' מעירובי תחומין ומע"ח מדאמר הש"ס מי איכא מאן דפליג:
שם גמרא אשתו של אדם מערבת לו שלא לדעתו שיטת רש"י ז"ל ותוס' ז"ל בזה הוא היכא דאסר אשתו מערבת עליו אפילו בע"כ והיינו רגיל דקאמר שמואל והרא"ש ז"ל פי' ברגיל אפילו לא אסר נוטלין ממנו בע"כ והיכא דאסר אפילו אינו רגיל אבל בכ"ג דעת אשתו צריך אבל הרמב"ם ז"ל פי' בע"א הא דאסר היינו שמיחה הבעל ואמר שאינו רוצה לערב עמהם אז עירוב אשתו לאו כלום הוא והא דאמר שמואל דאשתו מערבת שלא לדעתו היינו היכא דלא אסר ולא מיחה וקאמר ה"נ מסתברא דבע"כ לא הוי עירוב מדאמר שמואל דווקא ברגיל נוטלין ממנו בע"כ אבל באינו רגיל בע"כ לאו עירוב הוא כן נראה לפרש לדברי הרמב"ם ז"ל ועיין בכ"מ פ"ה שכ' לפרש הא דקשיא דשמואל אדשמואל היינו מדאמר שמואל בני מבוי נכנסין לביתו אבל אשתו לא ולא הבנתי דיוק זה ונראה כמש"כ והקשה הראב"ד ז"ל הא ההוא טורזינא לא רצה למיגר והיכא פשיט לי' מהא דאשתו מערבת שלא מדעתו דמיירי שלא מיחה וכן יש להקשות מהא דאמרינן לעיל פ' הדר שוכר כמערב דמי מה מערב אפילו שכירו ולקיטו שוכר נמי אפילו שכירו ולקיטו אלמא דעיקר מילתא דשוכר ילפינן ממערב ומ"ש דבשוכר אפילו בע"כ ובמערב בע"כ לא והי' נראה לומר דוודאי בשכירו ולקיטו נותן עירובו אפילו בע"כ של בעה"ב כיון דנותן עירובו משלו ומידי דהוי אב' בני אדם שדרין בבית אחד שאין צריך ליתן לעירוב אלא אחד ולהכי שפיר ילפינן לענין שכירות אף דבעה"ב אינו רוצה להשכיר סגי בשכירות מן השכיר אבל אשתו דאין לה משלה והיא נותנת העירוב בשביל בעלה בזה לא מהני אם הוא אינו רוצה לערב וכ"ז באשת ישראל אבל באשת נכרי לא גריע' היא משכירו ולקיטו ועדיין צ"ע בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |