קרן אורה/עירובין/פא/א

קרן אורה עירובין פא א

דף פ"א ע"א

גמרא תנינא חדא זימנא כו' עיין ריטב"א ז"ל שהאריך בפי' הלכה זו:

שם גמרא ופרוסה לא מ"ט משום איבה עיין ריטב"א ז"ל שהביא בשם הראב"ד ז"ל להקשות על מנהגנו שכ"א נותן קמח ועושין ככר אחד והלא אין לכ"א אלא פרוסה ע"ש ונפלאתי שלא הביאו דברי הירושלמי על מתני' דהאחים השותפין דאמר שמואל מערבין בחצי ככר ופריך מהא דתנן אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין ומשני כגון שהיו שניהם שותפין בו אלמא דכל שהככר שלם אפילו בשותפות מערבין בו:

שם גמרא מערבין בפת עדשים מכאן קצת ראי' לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל לענין ברכת במ"מ שכתבו דאפת דוחן מברכין שהכל דלשיטת הרא"ש ז"ל דמברכין במ"מ גם אדוחן יהי' עירוב וברכה סברות מהופכות דלענין ברכה פת דוחן עדיף מפת עדשים ולענין עירוב פת עדשים עדיף דבפת עדשים מערבין ובפת דוחן אין מערבין אלא וודאי אורז לבד הוא דמברכין עליו במ"מ:

שם גמרא לאפוקי מד' יהושע עיין בבעה"מ ז"ל שכ' דבר חדש דלר' יהושע בעינן גם בשיתוף דבר שלם מאיזה מין שיהי' ועיין רבינו יהונתן לענין ניטל כדי חלתה וצ"ל שגירסא אחרת הי' להם וכדי דימוע נראה לפרש כדי טיבלה ואפילו נחסר כדי שניהם דימוע וחלתה אפ"ה מערבין ויתישב בזה קושית התוס' בד"ה כדי חלתה:

שם משנה נותן אדם מעה לחנווני כו'. עיין רש"י ז"ל ונראה לפרש דבריו דהוא אזיל לשיטתו דבמזכה אין צריך דעת לכ"ע וא"כ אם זיכה לו החנווני בחנם וודאי הוי עירוב אלא הכא החנווני אינו מכוין לזכות לו בחנם אלא בשביל המעה וס"ל לרבנן כיון דמעות אינן קונות אפילו זיכה החנווני לזה ע"י אחר דקנה מן הדין מ"מ כיון דזה שנתן המעה לא סמכי' דעתי' ע"ז הוי כמערב שלא מדעתן ומה שהוכרח לפרש דמיירי בזיכה לו ע"י אחר דאל"כ לא אתיא שפיר הא דנתנו טעם שאין מערבין אלא מדעתו הא בלא"ה לא הוי עירוב כיון דמעות אינן קונות ומחמת זה פי' הרא"ש ז"ל באמת דהא דתנן במתני' שאין מערבין אלא מדעתו הוא מילתי' באפי נפשא ורש"י ז"ל לא ניחא לי' בזה ובשאר כל אדם סמכא דעתא שיעשה בתורת שליחות וסמכא דעתי' וכן בחנווני כשאמר ערב לי והתוס' כתבו דאפילו אם זיכה לו דחנווני בחנם נמי לא הוי עירוב משום דס"ל דאפילו מזכה נמי צריך דעת וכמש"כ לעיל בשם הראשונים ז"ל ובע"ת רש"י ז"ל נמי מודה לדברי התוס' ז"ל ולשיטת רש"י ותוס' ז"ל אליבא דהלכתא דע"ח יכול לערב שלא מדעתו נותן אדם מעה לחנווני ובע"ת הוא דלא יתן אבל לשיטת הרא"ש ז"ל גם בע"ח אסור ניתן לחנווני. וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכתב טעם לדברי חכמים דלא זכו לו מעותיו משום שמא יפשע ולא יזכה לו ע"י אחר אבל שאר כל אדם מסתמא יעשה כאשר צוה ונראה שהוציא טעם זה מדברי הירושלמי דאמרינן התם ש"מ מהא דמודים חכמים בשאר כל אדם דמעות קונות ד"ת וטעמא דחנווני שמא ישכח ויוציאנו וח"א דטעמא דחנווני הוא משום דמעות אינן קונות וטעמא דשאר כל אדם הוא משום דמזכה לו ע"י אחר וכשיטת הרא"ש ז"ל ולפ"ז הדין הזה הוא בין בע"ת בין בע"ח וצ"ע למה כתב הרמב"ם ז"ל להאי דינא דווקא בע"ת כמבואר בדבריו ז"ל בפ"ו מה' עירובין ועיין בריטב"א ז"ל ובתוי"ט שהאריך ג"כ בזה ודו"ק היטב ועיין בט"ז סי' שס"ט שכתב ליישב דברי התוס' ממה שהקשה הרא"ש ז"ל ע"ד דהא הכא לאו חובה היא לו וכתב הט"ז דהכא מצינן למימר דניחא לי' למעבד מצוה בממוני' וקשה דא"כ אמאי פליג ר"י ואמר אבל בעירובי חצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו ומשמע דפליג ארישא ואמאי דילמא שאני התם דגילה דעתו דרוצה לערב בממונו אלא וודאי אין חשש בזה ולא הוי אלא כשלא לדעתו סתמא ומשום דס"ל לת"ק דחוב הוא לו כמש"כ לעיל בשם הירושלמי וכן איתא בתוספתא בהדיא ושפיר הקשה הרא"ש ז"ל הא הכא גילה דעתו שחפץ בעירוב וממילא זכות הוא לו:

הדרן עלך פרק חלון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף