קרן אורה/עירובין/מט/ב
גמרא א"ל אביי לדידך קשיא כו' יש לדקדק ואלא טעמא מאי הוי עירוב וצ"ל דהוי ס"ד דאינו אלא משום הכירא בעלמא:
תוס' בד"ה ואמר שביתתי במקומי כבר דברנו מזה לעיל וכתבתי לשון הרמב"ם ז"ל דבעינן שיחשוב בלבו שביתתי במקומי ועוד יש לחלק בין הולך לדרך למי שיצא מביתו אפשר בעינן דווקא אמירה דבלא"ה דלמא לאיזה צורך הולך ובסוגיא דלקמן יתבאר עוד אי"ה:
שם גמרא רב אמר לא אמר כלום דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל משום דמביתו נמי עקר והקשו בתוס' מהא דנתגלגל חוץ לתחום דלא אמרינן עקר דעתו מביתו ותירצו מביתו שאני ונראה עוד דהיכא דאיגלאי מילתא דלא הי' עירוב ביה"ש כמו נאכל מבע"י אפילו לא ידע או שעירב בדבר שאין מערבין בו כמו טבל ודאי חוזר הוא אל שביתת ביתו דכיון דאיגלאי מילתא דלא הי' עירוב כלל והא דאמר רב הכא דעקר דעתו ממקומו היינו כיון שאמר בכוונה שביתתי תחתיו של אילן הרי עקר דעתו ממקומו וכש"כ למ"ש רבינו יהונתן דטעמא דרב משום קנסא הוא שלא סיים אתרי' וכיון דעקר שביתתו למקום אחר אבד תחום מקומו ואי"ה לקמן יתבאר יותר:
שם גמרא מאי לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן כו' הנה שיטת רש"י ז"ל בזה דרב ושמואל תרוייהו ס"ל דשביתת מקומו אין לו דכבר עקר דעתו ממנו וכי פליגי אתחתיו של אילן לרב גם זה לא קנה או משום דלא סיים אתרי' או משום דכל שאינו בזא"ז כו' ולא יזוז ממקומו ושמואל ס"ל לחד לישנא דקנה תחתיו של אילן אלא דמודדין לו לחומרא ולאידך לישנא נותנין לו שתי השביתות ולא ילך אלא אלפים ממ"נ ודחה רש"י ז"ל האי לישנא דמ"ט דשמואל בזה הא במקום רגליו ודאי לא רצה לקנות כיון דאמר בפירוש איני רוצה לקנות ואפילו ריב"נ לא אמר אלא חפצי הפקר כו' אבל הרמב"ם ז"ל פסק בהלכותיו דאין לו תחתיו של אילן אבל יש לו מקום רגליו והולך אלפים לכל רוח ממקום רגליו ונראה שפי' כן דברי שמואל ועיין במ"מ בפ"ז מה' עירובין ונראה דחילי' דהרמב"ם ז"ל הוא מהא דלקמן סוף פירקין דמשמע שם דלכ"ע בין לר"מ בין לר"י לא אמרינן דעקר דעתו ממקומו לגמרי שלא יזוז ממקומו ולא ניחא לי' לחלק בין עומד בעירו למהלך בדרך כמש"כ התוס' ולקמן גבי עירוב לב' רוחות נמי משמע דאין חילוק בין מהלך בדרך לעומד בביתו כמש"כ מהרש"א ז"ל שם אלא דיש לדקדק על דבריו ז"ל דאפילו ל נאמר דמביתו לא עקר מ"מ קשיא לרב כיון דלא סיים אתרי' אין עירובין אלו כלום ואמאי לא יהי' לו תחום ביתו ללכת אלפים לכל רוח ומהרש"א ז"ל כתב ליישב דברי התוס' דהיכא דעקר בכוונה אפילו עומד בעירו אבד תחומו וא"כ לזה ודאי תיקשי מהא דמשמע בסוף פירקין דעשיר שאמר שביתתי במקום פלוני לא יאבד תחום ביתו לר' יהודא וגם מה שכ' מהרש"א ז"ל לחלק בין בכוונה לשלא בכוונה לדברי רש"י ז"ל צ"ע דלקמן בפ' כיצד מעברין לא משמע כן דא"כ לא הוי מייתי ראי' מנתגלגל חוץ לתחום אלא ודאי נראה משיטת רש"י ז"ל דלר"י אפילו עקר בכוונה למקום שאינו ראוי לשביתה לא אבד תחום ביתו וא"כ הדק"ל מהא דאם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו ואמאי לא יהי' לו תחום ביתו ע"כ בחר הרמב"ם ז"ל כדרכו דבין מהלך בדרך בין עומד בעירו אם אמר לקנות שביתה במקום שאינו ראוי לא אבד שביתת מקומו ויותר מזה כתב אפילו אמר לשבות חוץ לתחום לא אבד מקום רגליו וכמשמעות המשנה בכיצד מעברין דף ס' לעירובו יותר מאלפים ולביתו אלפים ונראה דאפילו עומד לצאת שאינו רוצה לקנות שביתה במקומו מ"מ לא אבד שביתתו וממילא קני מקומו ולא בעי אמירה ולא מחשבה ומחמת זה מפרש להא דאמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל היינו דאמירתו לאו כלום הוא וקנה שביתת מקומו ואינו יכול להלוך בד' אמות של תחת האילן אם הם חוץ לאלפים וד' שמואל מפרש כפי' רש"י ז"ל דס"ל דקנה בתחתיו של אילן והשתא הא דמביא סייעתא לרב מהא דתניא אבל לא סיים ד"א לא יזוז ממקומו היינו דאינו זז ממקום שביתת רגליו דאמירתו לאו כלום הוא אבל למש"כ הה"מ דהרמב"ם ז"ל מפרש כן ד' שמואל קשיא טובא א"כ מאי קאמר מ"ט דרב הא שמואל נמי מודה לי' דלא קנה תחתיו של אילן ועוד דלשיטת הה"מ צ"ל הא דמשני שמואל לקמן ברייתא דרב הכא במאי עסקינן כו' דלא יזוז ממקומו היינו אם הלך לשם וכמש"כ הה"מ ולשון הברייתא לא משמע כן אבל למש"כ א"ש דלרב לא יזוז ממקומו וקנה מקום רגליו אבל לשמואל קשיא ע"ז משני הכא במאי עסקינן כו' דבכה"ג ודאי לא קנה תחתיו של אילן ויש לו מקום רגליו וכן הא דמייתי ת"כ דשמואל מהא דעירב לשתי רוחות ג"כ צ"ע לשיטת הה"מ דרב ושמואל ס"ל דלא קנה היכא דלא סיים אתרי' אלא דרב אמר דגם מקומו לא קנה ושמואל אמר דקנה מקומו וא"כ מאי קאמר ת"כ דשמואל אי מדמי עירב לשתי רוחות להיכא דלא סיים אתרי' א"כ לשמואל נמי תיקשי אמאי לא יזוז ממקומו כיון דהם שביתות לאו כלום הם ליקני לי' מקומו אלפים אמה לכל רוח אבל למש"כ ניחא דרב ס"ל דכל שאין לו שביתה ברורה במקום עירובו נותנין לו שביתת מקומו ושמואל ס"ל דנותנין לו שביתת עירובו לחומרא ומש"ה קאמר דת"כ דשמואל אם עירב לשתי רוחות נותנין לו שביתתו לחומרא ולא שביתת ביתו דלרב היה לנו ליתן לו שביתת ביתו ועיין ריטב"א ז"ל שפי' כן דלרב הי' לו להיות כבני עירו דמביתו לא עקר אלא דאכתי קשה לפמש"כ דהרמב"ם ז"ל פסק כרב א"כ אמאי פסק כברייתא זו דמהלך לצפון כעירובו לדרום ולרב הרי הוא כבני עירו כיון דאין לו שביתה ברורה אם לא שנאמר כיש אומרין שהביא הרמב"ן ז"ל במלחמות דעיקר הסייעתא לשמואל מהא דעירב לשתי רוחות אינו אלא לטעמא דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו אבל לטעמא דלא סיים אתרי' כאן בעירב לשתי רוחות הרי סיים אתרי' ע"ש וזה דוחק. והנה המלחמות כתב ליישב ד' הרי"ף שהביא ראיה דהלכתא כהא דת"כ דשמואל בעירב לב' רוחות משום דהכי תניא בביצה לענין חילוק ששאלו שנים זה לילך בו ערבית כו' והקשה הבעה"מ התם שאני דהבעלים סיימו המקום ותירץ הרמב"ן ז"ל דהא נמי סיימו מקומו אלא דהעיקר הוא כך כי היכא דלשמואל יש לו שביתה בשמונה אמות שהן ב' שביתות ה"נ בעירב לב' רוחות ע"כ יש לו ב' שביתות ומש"ה יש לו שתיהן אבל לרב דס"ל דאין לו ב' שביתות ה"נ אין לו ליתן ב' שביתות גבי עירב לב' רוחות וא"כ ה"נ בחלוק ששאלו שנים ע"כ יש לו לחלוק ב' שביתות ע"ש במלחמות שהביא עוד מד' התוספתא מעבד של שני שותפין מהלך כרגלא של זה לצפון כו' וזה נמי אתיא כשמואל ולא זכיתי להבין דברי מאור עינינו הרמב"ן ז"ל דא"כ תיקשי לרב ממתני' דביצה דתנן התם כלים שאין מיוחדין לא' מן האחים הרי אלו כמקום שהולכין וכן פשוט בכמה מקומות דדבר של שותפות הרי הוא כרגלי השניהם והיינו משום דלכל אחד יש לו זכי' בגווה ומושכה לשביתתו וא"כ מאי ענין עבד של ב' שותפין להא דשמואל ובחלוק נמי היינו טעמא כיון דהשואל אותן לשניהם הוי בשל שותפין אלא דלענין חלוק יש לומר כיון דעיקר החלוק הוא של המשאיל. אלא דע"י שאלה יוצא משביתת משאיל לשביתת שואל וזה אינו אלא בשואל אחד אבל בשנים ששאלו כיון דא"א לקנות ב' שביתות הי' לו להיות כשביתת משאיל אליבא דרב דומיא דעירב לב' רוחות דנותנין לו שביתת מקומו לרב וכמש"כ לעיל אבל בדבר של שותפות פשיטא דאין ענין כלל לפלוגתא דרב ושמואל ודברי הרמב"ן ז"ל נפלאו ממני עכ"פ על דברי הרמב"ם ז"ל קשיא טובא אמאי פסק בעירב לב' רוחות דקנה שתי השביתות לחומרא ובתחתיו של אילן פסק דלא קנה ונראה מדבריו ז"ל דמערב לב' רוחות נידון כספק דלא ידעינן הי ניחא לי' טפי אלא דצריך ליישב מאי דאמר הש"ס ת"כ דשמואל וצ"ע ולענין מאי דכתיב לעיל בד' הרי"ף על חלוק צ"ע בביצה גבי מסר בהמתו לשני רועים לפי' הרמב"ם ז"ל ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |