קרן אורה/עירובין/יא/ב

קרן אורה עירובין יא ב

דף י"א ע"ב

גמרא ואמר אביי הכל מודים כו' עיין בריטב"א ז"ל שהאריך בזה ועיין בעה"מ ז"ל:

שם גמרא איבעי' להו ר"א לחיים וקורה קאמר כו' יש להקשות אי ר"א לחיים וקורה קאמר א"כ היינו צוה"פ למ"ד אין צריכין ליגע וצ"ל כיון דהקורה מונחת על כותלי מבוי אינו נראה בצה"פ והנה לב"ש דאמרי במבוי מפולש צריך שני דלתות ואמאי לא סגי ברוח אחת לחי וקורה צ"ל כיון דלאו מחיצה גמורה היא אינה ניתרת כלל בלחי וקורה אפילו אי נימא דס"ל ד' מחיצות דאורייתא ולחי וקורה הוי מחיצה מה"ת ה"מ היכא דאיכא ג' מחיצות שלימות אבל היכא דהשלישית ניתרת בדלתות צריך דלת גם לרביעית. וצ"ל דהא דמספקא לן לב"ש אי ד' מחיצות דאורייתא היינו לת"ק דמתני' דבכל מבואות מצריך כ"ש לחי וקורה אבל לד' ר' ישמעאל ע"כ צ"ל דלב"ש ג' מחיצות דאורייתא מדלא מצריך שניהם במבוי פחות מארבע אמות וראיתי ברבינו יהונתן ז"ל שכתב בטעמייהו דב"ש וב"ה דב"ש סברי מה"ת בעינן ד' מחיצות שלימות אלא דאתאי הלכתא ואוקימתא לרביעית בלחי וקורה ולב"ה ג' מחיצות מה"ת ואתאי הלכתא לרבות לחי ברביעית וצריך דבריו ז"ל ביאור דהא לב"ש ע"כ הלכה זו הלכה למשה מסיני היא כמו בסוכה וא"כ לב"ה הלכה למשה מסיני דבעי לחי וקורה או למחיצה או להיכר וא"כ אמאי חייב אם זרק מרה"ר למקום של ג' מחיצות כיון דמדאורייתא בעי' הכירא ואי"ה לקמן יתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל בדיני מחיצות:

שם גמרא אמר ריב"א אמר רב מודים חכמים לר"א בפסי חצר ור"נ אמר הלכה כר"א בפסי חצר מאן מודים רבי ומאן פליג רבנן דתניא חצר ניתרת בפס אחת רבי אומר בשני פסין ומשמע מזה דלרבי אין היתר לחצר בפס אחד בשום אופן כמו לר"א דאין מבוי ניתר בלחי אחד אפילו רחב הרבה ולא מיבעי' למה שאמרו בירושלמי דר"א ס"ל כר' יוסי דבעינן שני לחיים שכ"א יהי' רחבו ג' כר' יוסי ודאי משמע דלא מהני לחי אחד רחב ארבעה אלא אפילו לש"ס דילן ג"כ נראה דלר"א אין היתר אלא בשני לחיים וה"נ לרבי בפסי חצר. וא"כ הא דאמר ר' יוחנן דחצר ניתר בפס ארבעה היינו אליבא דרבנן וכן הוא שיטת רש"י ז"ל אלא דלפ"ז מנ"ל דרבנן מודו לרבי בשני פסין משהויין דילמא ס"ל דדווקא פס ארבעה ועוד מנ"ל דרבי מתיר בפסין משהויין דילמא רבי מצריך שני פסין שיהי' רחבן ד' כמו פס א' לרבנן והיכא מוקמינן להא דתניא קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה כרבי אבל לשיטת התוס' דר' יוחנן אליבא דרבי קאמר דרבי מודה בפס ארבעה דדי באחד וצ"ל דמסברא קים לי' הכי אבל לרבנן די בפס משהו וכן מוכח מהא דלעיל דפריך ולימא לבוד מרוח אחת ותשתרי כמש"כ התוספ' לעיל ועיין בריטב"א ז"ל באריכות בזה אלא דלפ"ז היכא אמרינן לעיל דף ה' ע"ב בפשיטות חצר שאינו ניתר בלחי וקורה ולשיטת התוס' לרבנן שפיר ניתר חצר בלחי משהו כמו מבוי וי"ל דרב הונא ברי' דרב יהושע לטעמי' שפירש כן בסוגיין דבעינן דווקא פס ארבעה ולשיטתם ז"ל צ"ל דאדא בר אבימי דתני גדולה באחת עשרה ס"ל דלרבי לא סגי בפס ארבעה דאל"כ למה לי גדולה באחת עשרה וכן כתב הריטב"א ז"ל ומהא דתני אדא בר אבימי נראה קצת דאין הלחי צריך שיהי' בתוך עשרה דהא פסי חצר ג"כ אינן מתירין אלא בעשרה ולעיל כתבתי בשם הירושלמי דבעינן שיהי' משהו בתוך עשר ויש לחלק בין פסי חצר דהוי משום מחיצה ובין לחי דהוי משום היכר. והרמב"ם ז"ל כתב בהא דלשון ים שנכנס לחצר דפסין מתירין אפילו ביותר מעשר ונראה דמפרש הכי להא דאמרינן עובדא הוי בדורא דרעותא לשון ים שנכנס לחצר הוי והיינו כדתניא בברייתא דלשון ים אם נפרצה יותר מעשר אסור למלאות ולטלטל מותר בדאיכא גידודי היינו פסין או אחד רחב ד' או שנים במשהו ועיין בראב"ד ז"ל שם ועיין בפי"ז הלכה ח' מבוי שאין בארכו ד' אמות אינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ד' ומשהו ואין זה מובן ונראה דצ"ל בשני לחיים משהו או בפס ד'. ובירושלמי איתא רבי אומר חצר ניתרת בפס אחד. וחכמים אומרים בשני פסין ואמר ר' ירמי' הלכה כדברי האומר בשני פסין ובלבד פס של ד"ט מיכן ופס של ד"ט מיכן ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כדברי האומר בשני פסין. ואני אומר בפס אחד ובלבד פס של ד"ט ובשני פסין אין כאן אלא פס ג' טפחים מכאן ופס ג' טפחים מכאן הוי די אמר ר' יוחנן פס משהו מכאן ופס משהו מכאן וג' מחלוקת בדבר ר' ירמיה בעי שני פסין של ד"ט ולר' יוחנן סגי בשני משהויין ולר' יוסי צריך פס אחד רחב ד"ט או ג' מכאן וג' מכאן כנ"ל גירסת הירושלמי ועיין בק"ע מה שפירש דאין פסין מתירין אלא בעשר. ואני תמה מה ענין עשר אמות לעשרה טפחים ע"ש ודוק. עוד איתא בירושלמי אמתני' דלחיים שאמרו מאי דפרכינן בש"ס דילן אמאי לא יותרה חצר קטנה בנראה מבחוץ ומשני במשוכין יותר מעשר ונראה לפרש דהיינו שהגדולה נמשכת מן הקטנה יותר מעשר לכאן ולכאן וא"כ אין עליו תורת לחי לקטנה ופריך והא תניא גדולה באחת עשרה וקטנה בעשר אלמא דאינה משוכה כ"כ איתבעית ולא אשכחת אמר ר"ל כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עלי' אמר ר' יוסי אתיא כמאן דאמר חצר ניתרת בשני פסין ובלבד ג' טפחים מכאן וג"ט מכאן והוא לטעמי' דס"ל הכי לעיל אמר ר"י בר בון אפילו תימא כן ומיתרצתא הוא אפ"ה לא תיקשי גם הקטנה יותר משום דלגדולה הם נידונין ואין נידונין לקטנה כנ"ל לענ"ד ועיין בק"ע שפי' לפי הגירסא ובלבד של ד"ט מכאן כו' ודוחק גדול ליישב גירסא זו השי"ת יראינו נפלאות:

גמרא אמר רב יהודא מבוי שלא נשתתפו בו כו' מכולא סוגיא מוכח דג' מחיצות הוי רה"י גמורה לענין לזרוק לתוכה מר"ה והרמב"ם ז"ל בפי"ד כתב דהוי כרמלית וסמך אהא דכל גגות דאמרי רבנן בחצר שנפרצה לר"ה דהוי כרמלית וצ"ע ליישב סוגיא זו לדעתו. ונראה לומר דאיהו ס"ל דבהא פליגי אמוראי מ"ד לחי משום מחיצה היינו דס"ל דמה"ת הוא דצריך לחי והכי אגמרי' רחמנא למשה דבמחיצה רביעית סגי בלחי דג' מחיצו' וודאי בעי' שלימות ומ"ד משום היכר היינו דרבנן תקנוהו ומה"ת סגי בג' מחיצות לבד והא דאמרינן מבוי שאין ראוי לשותף היינו סתם מבוי שלא יתקן הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב ולא איפריך אלא מהא דבעי' למימר דשיתוף עושה רה"י וברייתא דהזורק למבוי יש לו לחי חייב אין לו לחי פטור ג"כ איירי במבוי סתום לרב יהודא דבמבוי מפולש לא מהני לחי דג' מחיצות שלימות בעינן ורבא דס"ל דלחי משום היכר מפרש לה אינו צריך אלא לחי ולשניהם איירי במבוי סתום ולפ"ז פריך שפיר מהא דאמר ר' יהודא יתר על כן שכמו דלר' יהודא לחי משום מחיצה אפילו בשני מחיצות ה"נ לרבנן במחיצה רביעית דע"כ להכי אתיא הלכתא דלחי משום מחיצה ורבנן פליגי אדר' יהודא בשני מחיצות אבל במחיצה אחת מודו דמהני לחי כיון דאגמרי' רחמנא למשה דלחי משום מחיצה ומשני דר' יהודא ג"כ לא ס"ל דלחי משום מחיצה דשני מחיצות דאורייתא וכן משמע לקמן דהא דאמרי רבנן וכי מערבין רה"ר בכך הוא מדאורייתא דאתו רבים ומבטלי מחיצות וא"כ היאך אפ"ל דרב יהודא במבוי מפולש איירי לחייב הזורק לתוכו ולשיטת רש"י ז"ל דמחלק בין רה"ר למבוי אתי שפיר אבל לפמש"כ התוס' דמדרבנן הוא אבל לפי המסקנא בפ' עושין פסין נראה דמה"ת הוא וא"כ מאי טעמא דרב יהודא דמהני לחי וע"כ צריך לחלק בין מבוי לרה"ר וכמו שהאריכו התוס' לעיל ועיין בריטב"א ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל לא משמע לי' לחלק בין מבוי לרה"ר ולא מהני לחי במחיצה ג' וכי אגמרי' לחי היינו במחיצה רביעית ולפ"ז מ"ד קורה משום מחיצה ג"כ הוא מה"ת וכן אמר ר' יהודא והא דלא פריך נמי לרב יהודא ורבה מקורה דאמר ר' יהודא דהוי משום מחיצה י"ל דבקורה מצינו דפליגי רבנן ור"י רבנן ס"ל משום היכירא ופסלי למעלה מעשרים אמה ור"י מכשיר וכבר כתבתי לעיל דהיינו טעמייהו בזה וכמו שהביא בשם רבינו יהונתן וכדאיתא בירושלמי ולמ"ד קורה משום מחיצה צ"ל דהכי אגמרי' רחמנא למשה דלמעלה מכ' לא אמרינן פי תקרה וכמש"כ רש"י ז"ל לעיל גבי הי' גבוה ובא למעטו והנה סוגיא דכל גגות וודאי מסייע לי' להרמב"ם ז"ל אבל אפ"ל לשיטת רוב הראשונים ז"ל דרבנן לדבריו דר"א קאמרי דאיהו ס"ל ד' מחיצות דאורייתא כב"ש מדבעי לחיים ומספקא לן דאפשר לחיים וקורה קאמר והיינו משום דכב"ש ס"ל א"כ אליביה שפיר הוי כרמלית אבל לרבנן הוי רה"י בג' מחיצות ועדיין צ"ע:

שם גמרא וכמה סבר שמואל למימר עד דאיכא ברחבה מלשון רש"י ז"ל נראה דבחצר דווקא הוי ס"ד דשמואל למימר כן אבל מלשון הירושלמי נראה דבמבוי ג"כ מיבעי לי' לשמואל ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף