קרן אורה/נזיר/מא/ב

קרן אורה נזיר מא ב

דף מ"א ע"ב

תוס' בד"ה ור"א דאתי עשה ודחי ל"ה מנ"ל והקשו ז"ל אמאי לא יליף מזקנו. ואי משום דאינו שוה בכל א"כ לרבנן נמי תיקשי מנ"ל בעלמא דעשה דוחה ל"ת דמראשו וזקנו ליכא למילף שאינן שוה בכל ותירצו דע"כ ס"ל לר"א דמעלמא שמעינן דעשה דוחה ל"ת גרידא דאל"ה מנ"ל לאוקמי בנזיר דאיכא עשה ול"ת דילמא לא אתי אלא ללאו דהקפה גרידא. ואע"ג דכתיב זקנו מ"מ איצטריך לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה אלא ש"מ דמעלמא ידעינן דעשה דוחה ל"ת גרידא וס"ל השתא דאין לחלק בין לאו השוה בכל אי לא ומש"ה לרבנן שפיר שמעינן בעלמא מראשו דעשה דחי ל"ת אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר אמאי לא מוקי להכי ואין דבריהם ז"ל מובנים דאכתי תיקשי לוקי להקפה גרידא ואע"ג דמעלמא ידעינן דעשה דוחה ל"ת מ"מ אתי לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה דהא לרבנן נמי לא איצטריך לגופיה דמזקנו שמעינן ולא אתי אלא לאשמעינן דשמה הקפה וא"כ לר"א נמי אע"ג דמעלמא ידעינן דעשה דוחה ל"ת מ"מ ראשו אתי ללאו דהקפה ולאשמעינן דשמה הקפה וצ"ל דא"כ קרא דגדילים למה לי דהא שמעינן דעשה דוחה ל"ת מראשו כיון דס"ל השתא דאין חילוק בין שוה בכל אי לא וע"כ ראשו אתי לנזיר דאיכא לאו ועשה אלא דלפ"ז תיקשי לרבנן נילף מזקנו דעשה דוחה ל"ת ועשה כיון דלא ס"ל לחלק בין לאו שאינו שוה בכל אי לא וילפי מלאו דהקפה דעשה דוחה ל"ת א"כ נילף מזקנו דאפילו ל"ת ועשה דוחה ולפי מש"כ לעיל דעשה זו דכהן לאו מילתא דפשיטא היא י"ל דס"ל להש"ס השתא דבכהן ג"כ ליכא אלא לאו לחוד וכדמשמע בשמעתין דלא איצטריך זקנו אלא לאשמעינן דבתער אבל דיחוי הלאו דזקנו הוי ילפינן מראשו אבל לפי דברי התוס' יקשה כנ"ל:

וכתב עוד לפרש בע"א דהכי פריך לר"א מנ"ל דעשה דוחה ל"ת בעלמא דאי לא שמעינן מקרא אחרינא א"כ מנ"ל לאוקמי זקנו בכהן מצורע דילמא לא אתי אלא לישראל דהוי ל"ת לחוד אבל כהן דאיכא לאו ועשה מנ"ל בשלמא לרבנן כיון דשמעינן מראשו דדחי לאו גרידא דהקפה א"כ ע"כ זקנו אתי לכהן דאי לישראל כבר שמעינן מראשו ואע"ג דאיצטריך לאשמעינן דמצורע בתער מ"מ לא מסתבר דלהא לחוד נאמרה וע"כ אתי לאשמעינן דמצורע כהן ג"כ דוחה אע"ג דאיכא לאו ועשה ולפ"ז ג"כ צ"ל דלרבנן ילפינן בעלמא מלאו דהקפה והשחתה ולא פרכינן מה להנך שאינן שוה בכל אבל לר"א דראשו אתי לנזיר ומנזיר ליכא למילף השחתה משום דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה א"כ מנ"ל דזקנו אתי לכהן דאיכא לאו ועשה דילמא לא אתי אלא לישראל דליכא אלא לאו גרידא וגם לפי זה יש לדקדק מ"ש דפירכא זו שכן ישנו בשאלה ס"ל ופירכא שכן אינו שוה בכל לא ס"ל דע"כ צ"ל הכי לרבנן דאל"כ מנ"ל לרבנן בעלמא דעשה דוחה ל"ת ולר"א נמי לא פריך אלא כהן מצורע מנ"ל אבל בעלמא ניחא דילפינן מהקפה והשחתה. ועוד דמ"ש דרבנן לא מוקמי ראשו לישראל ולאשמעינן דשמה הקפה משום דלא מסתבר דלהא לחוד אתי א"כ לר"א דמוקי ראשו לנזיר ע"כ להא לחוד אתי לאשמעינן דבתער דלדחות לא איצטריך דמצינן למילף מזקנו כיון דלא ס"ל פירכא דאינו שוה בכל:

עוד כתב בשם הר"מ ז"ל לפרש דהכי פריך בשלמא לרבנן איכא למימר דמראשו ילפינן דבעלמא עשה דוחה ל"ת באם אינו ענין לאינו שוה בכל דמזקנו נפקא תנהו ענין לשוה בכל והא דקאמר הש"ס לעיל דלרבנן איצטריך לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה השתא קאמר הש"ס לרווחא דמילתא הכי דאי נפקא להו לרבנן מגדילים ודאי אתי שפיר אלא אפילו נימא לרבנן דגדילים אתי לכדרבא מ"מ שפיר מצינן למימר דרבנן ילפי בעלמא מלאו דהקפה ובאם אינו ענין ונימא דס"ל לרבנן מסברא דשמה הקפה. וכסוגיא דפ' ב' נזירים אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר דאיכא לאו ועשה וזקנו לכהן דאיכא לאו ועשה א"כ אי גמרינן מינה בעלמא נילף נמי דעשה דוחה ל"ת ועשה אלא משום דאיכא למיפרך כדפריך בריש יבמות מה לכהן וכו' ואיצטריך תרווייהו ובעלמא דעשה דוחה ל"ת מנ"ל ומשני דיליף מגדילים כו' והכל דיבור אחד ולפירוש הר"מ ז"ל ומש"כ אבל לר"א ע"כ צ"ל דנפ"ל דעשה דוחה ל"ת כו' דאי לא תער מנ"ל כו' דילמא למידחי לאו דהקפה גרידא ולא נזיר דאיכא תרי לאוי כו' אין כאן מקומו אלא זה שייך לעיל לפירושו קמא דהקושיא מנ"ל דלנזיר אתי דילמא ללאו דהקפה לחוד ומנ"ל דמצורע בתער אלא דהתם כתבו מנ"ל דלנזיר דהוי עשה ול"ת. והכא כתבו מנ"ל דלנזיר אתי דהוי תרי לאוי והיינו לסברתם השתא דר"א נמי מודה דהקפת כל הראש שמה הקפה כיון דמסברא קים לן הכי וכתב לדחות להאי פירושא דהא השתא ס"ל להש"ס דר"א פליג וס"ל דלא שמה הקפה וא"כ הקושיא מעיקרא ליתא דלוקי ר"א ראשו ללאו דהקפה כיון דס"ל דלאו שמה הקפה לא איצטריך קרא להכי:

ובמ"ש התוס' ז"ל דבנזיר איכא תרי לאוי לאו דהקפה ולאו דנזיר יש לי לדקדק למה להו הני תרי לאוי הא בנזיר גופא איכא תרי לאוי לאו דתער לא יעבור ולאו דבל תאחר כיון דסותר שלשים יום א"כ עבר על בל תאחר תגלחתו וקרבנותיו כמו בטומאה דאמרינן בריש נדרים דעובר בבל תאחר וי"ל דסתירה דתגלחת לא חשיבא סתירה דבנזירות מרובה לא סתרא וי"ל דלא עבר בבל תאחר אלא דהתינח לדברי התוס' ז"ל דתגלחת אינה סותרת אלא בנזירות מועטת אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דאפילו בנזירות מרובה סותרת שלשים יום היה נראה דעובר בבל תאחר. וא"כ תיקשי לי עוד הא דאמרינן בשמעתין דר"א יליף תער מראשו דנזיר וכמו שפירשו רש"י ותוס' ז"ל דס"ל דלא עבר אלא בתער כר' יונתן ואכתי מנ"ל דבתער הא איצטריך קרא אפילו לשאר מעבירין דנהי דליכא לאו דתער לא יעבור מ"מ איכא לאו דבל תאחר דאפילו לר' יונתן סותרת אפילו בשאר מעבירין וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל דלענין סתירה אע"ג דלא גילח כעין תער סותרת דמ"מ ליכא שער וכיון דסותרת קעבר בבל תאחר ואיצטריך קרא דראשו דעשה דמצורע דוחה ל"ת זו ואכתי בתער מנ"ל וצ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דכל שאינו עובר אינו סותר ג"כ וכמש"כ לעיל בשיטתו דשיעור כעין תער היינו כל שאין בו כדי לכוף וכי לא עביד כעין תער היינו ששייר כדי לכוף כו' אינו סותר ג"כ וכן בשאר מעבירין לר' יונתן דלא עבר אינו סותר ג"כ וכבר כתבתי לעיל דכן הוא משמעות הירושלמי דלכ"ע אינו סותר בשאר מעבירין ועיין מש"כ בזה בריש נדרים ודו"ק:

ועיין מש"כ בריש יבמות הא דאמרינן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה והא הך דרשא ר"א הוא דקאמר לה ור"א ס"ל אין שאלה בהקדש כדאיתא בערכין וא"כ אין שאלה בנזירות ג"כ כדאיתא ריש פרק ב"ש ואמאי לא ילפינן מינה דעשה דוחה ל"ת ועשה. ולדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דאין בזה אלא ל"ת לחוד וכן הך פירכא דפרכינן הלאו דהשחתה שכן אינו שוה בכל דאינו נוהג בנשים ג"כ יש לו לדון לטעמא דאמרינן בקדושין דהא דאינן בהקפה משום דאינן בהשחתה שאין להם זקן. וכיון דלא שייך גבייהו האי לאו היכי שייך למיקרי אינו שוה בכל וכש"כ לפי מש"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות עבודת כוכבים דעבדים מיחייבי בלאו דהקפה והשחתה ולא איתקשי לנשים לענין זה משום דנשים לא אימעוטי אלא משום דלית להו זקן א"כ פשיטא דלאו זה הוי שוה בכל ככל לאוין שבתורה ותיקשי נילף מינה בעלמא למידחי ל"ת ועשה. וכ"ז סעד למש"כ לעיל לדברי הרמב"ם ז"ל דבכהן ג"כ ליכא אלא לאו לחוד וא"ש בזה נמי הך דשמעתין דמשמע דלרבנן ילפינן מראשו בעלמא דעשה דוחה ל"ת אע"ג דאיצטריך לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה וליכא למימר אם אינו ענין כו' ולא פרכינן שכן אינו שוה בכל משום דאזלי הך שמעתא כהך טעמא בקדושין דנשי לא שייכי בהשחתה כלל אבל עבדים איתנהו בהשחתה וא"כ תו ליכא למיפרך שכן אינו שוה בכל:

אלא דלא יתיישב לפ"ז הא דפריך הש"ס לר"א עשה דוחה ל"ה מנ"ל ומאי קושיא דילמא ר"א נמי יליף מזקנו ולא פרכינן שכן אינו שוה בכל כנ"ל ואיצטריך זקנו לגלויי דעשה דוחה ל"ה וראשו איצטריך לגלויי דמצורע בתער ועדיין צ"ע בזה ליישב סוגיא זו בכל מקומות ובפ' ב' נזירים יבואר עוד בס"ד:

רש"י בד"ה ור"א כו' ע"ש מש"כ לר"א לא אתי עשה ודחי לגמרי כו' וסברא זו תמוה היא וסוף דבריו בעצמם סותרין לתחלת דבריו ודו"ק ועיין בא"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף