קרן אורה/נזיר/מא/א

קרן אורה נזיר מא א

דף מ"א ע"א

גמ' ור"א מ"ט יליף מראשו כו' לפי שנא' תער לא יעבור כו' וכתבו רש"י ותוס' ז"ל דר"א ס"ל כר' יונתן לעיל דבשאר מעבירין פטור והיינו דס"ל לר' יונתן דאפילו עשה דקדוש יהיה ליכא גבי שאר מעבירין דאי ס"ל כרבי יאשיה דאיכא עשה אע"ג דלאו ליכא מ"מ לא שמעינן דבתער דלשאר מעבירין ג"כ איצטריך קרא דדחי עשה דקדוש יהיה אלא ש"מ דלר"א ליכא איסור כלל בשאר מעבירין והרמב"ם ז"ל שכ' בסך נשא דעובר בעשה ע"כ צ"ל דפסק כר' יאשיה וכמש"כ לעיל לדעתו דלא מפרש כפירוש התוס' ז"ל דר' יאשיה מיירי בשלא העביר מעיקרו היינו שלא כעין תער כדמוכח מדבריו דבכה"ג ליכא איסור כלל אלא גם ר' יאשיה מיירי שהעביר מעיקרו כעין תער וכמש"כ או דיליף לאו מקדוש יהיה או דס"ל דליכא אלא עשה בשאר מעבירין ופסק בזה כאידך תנא דלוקה משום לא יעבור גם בשאר מעבירין אבל בסך נשא דאין כאן מלקות מטעמא שכ' לעיל מ"מ עשה דקדוש יהיה שפיר איכא וכר' יאשיה ומ"מ יש לדקדק מ"ש דבסך נשא אע"ג דליכא לאו דלא יעבור מ"מ איכא עשה דקדוש יהיה ובשלא כעין תער דליכא לאו גם עשה דקדוש יהיה ליכא גביה ומ"ש ונראה דלדברי הרמב"ם ז"ל דשלא כעין תער היינו שהניח שער כדי לכוף ראשו לעיקרו א"כ לא שייכא גביה עשה דקדוש יהיה דהא אכתי איכא גידול פרע כיון שהניח שיעור שער בכ"מ וא"ש לפ"ז קושית התוס' ז"ל לעיל אמאי לא קאמר דתער אתי לאשמעינן דבעינן כעין תער ולפי הנ"ל ניחא דמסברא הוא דאמרינן הכי. דבעינן כעין תער דאל"ה וודאי לאו גילוח הוא ולפ"ז הא דס"ד גבי זקן דבמספרים נמי אסור אי לאו קרא דלא תשחית היינו נמי מספרים כעין תער אבל שלא כעין תער וודאי ליכא איסורא כיון דהניח שיעור שערות וניחא נמי בזה הא דתניא בתוספתא גבי פאת הראש עד שיקיפנו בתער ופי' התוס' ז"ל כעין תער ודקדקתי לעיל מנ"ל הא דבעינן בראש כעין תער כיון דלשיטת התוס' ז"ל לא ילפינן ראש מזקן ובראש חייב בכל המעבירים ולפי הנ"ל מסברא הוא דקים לן הכי אלא דכל זה אינו אלא לשיטת הרמב"ם דכעין תער היינו שלא הניח כדי לכוף כו' אבל לדברי התוס' ז"ל דכעין תער היינו שלא הניח שער כלל וודאי תיקשי מנ"ל דבהקפת הראש בעינן כעין תער:

ועוד ניחא ליה לדברי הרמב"ם ז"ל הא דממעטינן מלא תשחית מספרים אפילו כעין תער והיינו משום דאפילו כעין תער ליכא השחתה עדיין דנשאר קצת מן השערות. אבל לדברי התוס' ז"ל דכעין תער היינו שמשחיתו לגמרי מעיקרו. א"כ היכי ממעטינן לה מלא תשחית הא במספרים כעין תער ג"כ איכא השחתה. וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל דף מ' בד"ה ובתער ע"ש אבל אכתי איכא למידק למש"כ דהא דממעטינן מספרים היינו אפילו כעין תער רק משום דליכא השחתה א"כ בתער גופא נמי נימא הכי דאם גילח בתער ולא השחית פטור וצ"ל דתער וודאי דרכו להשחית לגמרי אבל כל שלא הניח כדי לכוף כו' חשיב כעין תער. וכבר עמדתי לעיל על מה שלא הזכיר הרמב"ם ז"ל בפאה וזקן היתר מלקט ורהיטני ולא כתב אלא דמותר ללקט במספרים דלא נאסר אלא השחתה בתער ויותר קשה על הכ"מ ז"ל שכ' ע"ז דמותר ללקט במספרים פלוגתא דר"א ורבנן ופסק כרבנן וז"א דבמספרים ר"א נמי מודה דשרי ולא אסר אלא במלקט ורהיטני וזה לא הוזכר בד' הרמב"ם ז"ל ואולי זה בכלל דבריו שכ' לא נאסר אלא השחתה בתער דווקא ולא במלקט ורהיטני ועדיין צ"ע:

תוס' בד"ה ופריך כדלעיל כו' והקשו אמאי לא קאמר הכא האי קל וחומר דלעיל ע"ש שתירצו על נכון אבל לפירוש רש"י לעיל וודאי תיקשי אמאי לא קאמר ק"ו דלעיל ע"ש:

ורבנן האי ראשו מאי דרשי ביה כו' יש לדקדק אמאי לא ניחא ליה להש"ס דרבנן נמי מוקי לראשו בנזיר דליכא למילף מזקנו דהוי לאו שאינו שוה בכל וכדאמרינן בריש יבמות והיה נראה לומר דלרבנן לא איצטריך למצורע נזיר דלרבנן אין בו אלא לא תעשה גרידא דעשה דקדוש יהיה איצטריך לשאר מעבירין וכר' יאשיה לפי' התוס' לעיל ולר' יונתן הוא דאמרינן דאתי ללאו ועשה משמע דלר' יאשיה עשה דקדוש יהיה לא קאי אלא אשאר מעבירין וללאו גרידא לא איצטריך קרא דע"כ למאי דאמרינן השתא דלרבנן ראשו אתי להקפת כל הראש שמה הקפה וזקנו אתי לאשמעינן דמצורע בתער א"כ מנ"ל דעשה דוחה ל"ת השוה בכל. ע"כ צ"ל דמגדילים ילפי וא"כ ללאו דנזיר לא איצטריך ולהכי פריך ראשו מאי דרשי ביה ומשני דאתי לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"ש לפ"ז קושית התוס' ז"ל לקמן בד"ה ואי כתב ראשו שהקשו מנ"ל לרבנן דמצורע דחי לאו דנזיר ומה שתירצו דלרבנן הוי לאו דנזיר ג"כ אינו שוה בכל צ"ע דהש"ס בריש יבמות ולקמן בפ' ב' נזירים ס"ל בפשיטות דלאו דנזיר שוה בכל הוא ומה שתירצו עוד דמקרא מלא דבר הכתוב לא שנא נזיר ולא שנא אינו נזיר ג"כ אינו מובן דא"כ דאיצטריך ראשו לנזיר מנ"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה הא איצטריך ראשו לנזיר אבל למש"כ אתי שפיר דלנזיר לא איצטריך דמגדילים נפקא וע"כ ראשו אתי ללאו דהקפה ולאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה אלא דאין זה מוכרח. דלר' יאשיה לא קאי עשה גם היכא דעבר בלאו ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ לא משמע כן וכמו שיתבאר בס"ד וכן בגמרא לקמן לא משמע כן. ועוד יש לומר דלרבנן לא איצטריך ראשו למצורע נזיר משום דכבר שמעינן לה מוהתגלח דילפינן מינה בת"כ דאפילו הוא נזיר יכול לגלח סביב הנתק וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' טומאת צרעת. וא"כ כש"כ דתגלחת מצוה דוחה ל"ת דנזיר. וכ"ת א"כ תיקשי לר"א למה לי ראשו לנזיר הא שמעינן לה מוהתגלח דז"א דלר"א לא איצטריך והתגלח לזה דהא תגלחת הנתק הוא בכל דבר כמבואר שם בדברי הרמב"ם ז"ל וע"כ לא דחי ללאו דנזיר דהוא דווקא בתער לר"א דהא אפשר לקיים שניהם:

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' נזירות כתב בזה דבר חדש דתגלחת מצורע דוחה לאיסור נזיר משום דעשה דמצורע דחי ל"ת דנזיר וא"ת עשה ול"ה הוא ובכל מקום אין עשה דוחה עשה ול"ה מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו וספירו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן וליכא אלא ל"ת לבד ולהכי דוחה עשה הל"ת. והוא דבר של טעם מאוד וראוין למי שאמרן אבל כבר עמד הראב"ד ז"ל ע"ז דהא אמרינן בריש יבמות ולקמן בפ' שני נזירים דהוי עשה ול"ת שישנו בשאלה ונראה דחיליה ז"ל הוא כמש"כ מדמוקי רבנן לראשו ללאו דהקפה ולא לנזיר ש"מ דליכא בזה אלא ל"ה גרידא ולא איצטריך קרא להכי דממילא שמעינן דעשה דוחה ל"ת ומטעם שכ' ז"ל דעשה דקדוש יהיה ליכא במצורע בימי חלוטו וספירו והא דאמרינן דהוי עשה ול"ת שישנו בשאלה נראה לומר דזה תליא בפלוגתא דתנאי לעיל דלמאן דיליף שאר מעבירין מקדוש יהיה א"כ ע"כ עשה דקדוש יהיה איכא נמי בימי חלוטו וספירו דאל"ה אטו בימי חלוטו וספירו יהיה מותר לגלח בשאר מעבירין ואליביה הוא דאמרינן דנזיר הוי עשה ול"ת אבל לאידך תנא דיליף שאר מעבירין מלא יעבור שפיר י"ל דבימי חלוטו לא הוי עליה עשה דקדוש יהיה כיון דאין עולין ולא הוי אלא ל"ת לחוד אלא דאכתי תיקשי אטו בימי חלוטו מותר הוא לסוך נשא דאין בו אלא איסור עשה דקדוש יהיה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ועוד תיקשי מגילוח הנתק למה נדחה מפני עשה הא ימי הסגרו עולין לו וא"כ יש בו עשה ול"ת וכ"ת שאני התם דכתיב והתגלח א"כ מה הקשה כאן דהרי נזיר עשה ול"ת הוא ומאי קושיא הא מצינן למילף מוהתגלח דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ה דנזיר ועי' במשנל"מ ז"ל בפ"ז מה' טומאת צרעת והא לא תיקשי לר"א למה לי ראשו למצורע ונזיר תיפוק ליה מקרא דוהתגלח כמש"כ לעיל דלר"א ע"כ לא דרשינן והתגלח להא מילתא דהא אפשר לקיים שניהם ובלא"ה נראה דדרשא דוהתגלח ואפילו נזיר לאו דרשא גמורה היא דהא איצטריך לכל אדם ולכל דבר וגם אין זו עשה גמורה וכמש"כ המשנל"מ ז"ל שם ותיקשי לדברי הרמב"ם ז"ל מ"ט נדחית עשה ול"ת דנזיר:

והתוס' ז"ל בריש יבמות הקשו למה לא ילפינן בעלמא דעשה דוחה ל"ת ועשה במה הצד מנזיר והשחתת זקן ותי' דעשה דמצורע עדיף דגדול השלום ואכתי אמאי לא ילפינן מגילוח סביב הנתק דלא שייך גביה גדול השלום למ"ד דבימי חלוטו מותר בתשמיש המטה וה"ה בימי הסגרו כדאיתא במ"ק והתוס' ז"ל שם ביבמות הקשו כנ"ל למ"ד מצורע בימי חלוטו מותר בתשהמ"ט אכתי אמאי לא ילפינן ולכאורה אין כאן קושיא דהא ראשו וזקנו כתיב בתגלחת שניה שאחר ספירה ובהא לכ"ע איכא גדול השלום וי"ל דכוונתם מתגלחת ראשונה דהיא נמי דחיא לכל הני לאוין דראשונה ושניה שוין הם לכל דבריהם כדאיתא במשנה דנגעים אלא דלפ"ז עדיפא הוי להו להקשות מנ"ל דתגלחת ראשונה דוחה לאוין אלו דילמא דווקא תגלחת שניה דכתיב גבה ראשו וזקנו ומשום גדול השלום אבל בתגלחת ראשונה מנ"ל דדוחה וגם זה לא תיקשי דילפינן מהדדי תגלחת ראשונה ושניה בגז"ש כדאיתא בת"כ הביאו הר"ש ז"ל בפי"ד דנגעים והיינו טעמא דתגלחת ראשונה ג"כ בתער דווקא כמש"כ הרמב"ם ז"ל משום דלמידין מהדדי לכל דינייהו:

ועוד נראה לי בזה דבתגלחת ראשונה ודאי לא בעינן קרא דדחיא לאו דהקפה והשחתת זקן כיון דכתיב וגילח את כל שערו וודאי הכל בכלל וכדאיתא בסוטה דמגלח כדלעת והא דאיצטריך ראשו וזקנו בתגלחת שניה לא כמש"כ התוס' ז"ל דה"א לבר מראשו או לבר מזקנו דודאי ליכא למימר הכי דכל שערו הכל בכלל אלא ה"א דקרא לא מיירי במצורע כהן אלא בישראל דליכא אלא לאו גרידא וכן ה"א דלא מיירי בנזיר דאיכא גביה ג"כ לאו ועשה ולמאן דמוקי ראשו ללאו דהקפה היינו ג"כ לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"כ בתר דגלי רחמנא דקרא מיירי אפילו בכהן ונזיר ממילא שמעינן דה"ה בתגלחת ראשו דכתיב כל שערו דהכל בכלל:

ויש לדקדק עוד בסברתו של הרמב"ם ז"ל דהא אם נטמא או גילח בנזירותו עובר ג"כ משום לא יחל דברו כשאר נדרים וכמבואר לעיל בפירקין וא"כ כי היכי דבכל נדרים איכא ג"כ עשה דככל היוצא מפיו יעשה כמש"כ החינוך ז"ל א"כ בנזיר שגילח ג"כ איכא הך עשה ואכתי הוי עשה ול"ת אפילו מצורע בימי חלוטו ועשה דמצורע אמאי דחינן להו אלא דהא גופא צ"ע אי איכא בל יחל בימי חלוטו דאפשר הא דאיתקש נזירות לנדרים לבל יחל היינו דוקא בנזירות טהרה שעלו לו אבל לא בכה"ג:

ותו איכא למידק בעיקר הך סברא דעשה דמצורע דחיא ל"ת דנזיר ואמאי והא בעידנא דמיעקר לאו היינו בשערה אחת לחוד עדיין לא מקיים עשה דכל ששייר ב' שערות לא עשה כלום וי"ל דכל התגלחת בכלל המצוה היא ובכל שער ושער איכא קיום עשה ואע"פ שלא נגמרה מ"מ כבר התחיל בה ועיין תוס' חגיגה דף ב' ע"ב בד"ה לישא שפחה כו' ומכאן מוכח דלא כמש"כ שם וידעתי שיש לחלק אבל בלא"ה אין סברתם שם מכרחת. וכבר דברו האחרונים ז"ל בזה:

והנה לא מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל מבואר הך רבותא דאפילו מצורע כהן נדחית לאו ועשה דהשחתה ומסתימת דבריו נראה דלא ס"ל להך עשה דקדושים תהיו ובש"ס גופא לא ברירא האי עשה כולי האי ובכהן ג"כ מסברא קים לן דעשה דוחה ל"ת ושמעינן לה מגדילים וכי איצטריך קרא לאשמעינן דתגלחת מצורע בתער. וכדמסיק הכא דאי כתב ראשו משמע תרתי דעשה דחי ל"ת והקפת כל הראש שמה הקפה ואכתי בתער מנ"ל משמע דלא איצטריך אלא לאשמעינן דבתער ולא לאשמעינן דדוחה עשה ול"ת. והיינו משום דס"ל להש"ס דליכא אלא לאו לחוד גם בכהן ונהי דמשמעות הש"ס הכא דלרבנן מראשו שמעינן בעלמא דעשה דוחה ל"ה מ"מ לדידן נמי דילפינן מגדילים מ"מ איצטריך ראשו להקפת כל הראש דשמה הקפה וזקנו לגלויי דבתער אבל לעיקר הדין דעשה דוחה ל"ת לא צריכא כלל ומ"מ יפלא שלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל שום דרשא דראשו וזקנו להנך מילי ומדבריו ז"ל בפי"א מהלכות טומאת צרעת נראה קצת דלא ס"ל להני דרשי שכתב שם הלכה א' מעביר תער על כל בשרו כו' שנאמר את כל שערו א"כ למה נאמר ראשו וזקנו וגבות עיניו לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שער שבתוך החוטם משמע דראשו וזקנו ג"כ לא נאמרו אלא לכלל ופרט או לריבה ומיעט כדאיתא בסוטה דף ט"ז. ולפי סוגיא דשמעתין דראשו וזקנו אתי לדרשא צ"ל דמגבות עיניו הוא דדריש כלל ופרט או ריבה ומיעט. אע"ג דבתורת כהנים איתא דגבות עיניו ג"כ אתי לדרשא. גבות עיניו אבל לא ריסי עיניו ובאותו ענין צל"ע פסקו של הרמב"ם ז"ל שפסק כר"ע דדריש ריבוי ומיעוט ואינו ממעט אלא שער שבתוך החוטם וכמש"כ הכ"מ ז"ל שם והרי בכל דוכתי שיטתו ז"ל לפסוק כמאן דדריש כלל ופרט ומאי שנא דהכי ס"ל כמאן דדריש ריבויא ומיעוטא ועיין תוי"ט ז"ל בפי"ד דנגעים והיה נראה לומר דמטעם הלכה הוא דפסק כן וכמ"ד התם בסוטה דהלכה היא דמגלח כדלעיל אבל לא משמע הכי מדבריו ז"ל כמש"כ א"כ למה נאמר ראשו וזקנו כו' ובריבה ומיעט דריש להו וי"ל דהלכה נאמרה למידרש הכא בריבה ומיעט אפילו אי בכל התורה דרשינן כלל ופרט. מ"מ משמע קצת דראשו וזקנו ג"כ לא נאמרו אלא למיעוטי לפי שיטתו וא"כ תיקשי מנ"ל לשיטתו דהקפת כל הראש שמה הקפה ומצורע דגילוחו בתער וי"ל דשמה הקפה מסברא הוא דקים לן הכי וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן ג"כ דאיכא דס"ל הכי והא דמצורע בתער י"ל ג"כ דהלכה נאמרה כך. וכמש"כ דגילוח כל שערו ג"כ הלכה היא וכך נאמרה הלכה לגלח כל שערו בתער וי"ל עוד מדאיצטריך והתגלח גבי גילוח הנתק לרבות כל דבר ש"מ דתגלחת מצוה דוקא בתער. וע"כ צריכין לומר כן לפי שיטתו דהקפת הראש ג"כ אינו אלא בתער א"כ מראשו לחוד שמעינן הכל דשמה הקפה וגילוחו בתער וזקנו ל"ל אלא ש"מ דס"ל דהני דרשי אסמכתא הם ושפיר מצינן למימר דהקפת הראש שוה להשחתת זקן בגז"ש דפאת פאת אלא דאי תיקשי הא תיקשי לפ"ז דמסברא ידעינן דעשה דמצורע דוחה ל"ת דנזיר ודכהן משום דעשה דוחה ל"ת בעלמא ומנ"ל הא איכא למילף בק"ו מיין דלא הותר מכללו:

ובאמת לא לפי דברי הנ"ל יקשה כן אלא גם לפי שמעתין דרבנן מוקי לראשו בלאו דהקפה וזקנו אתי למצורע כהן תיקשי גבי נזיר מנ"ל דתגלחת מצוה דוחה כיון דאיכא למילף בק"ו מיין של מצוה דלא הותר מכללו ה"נ תגלחת של מצוה ולקמן בפירקין יתבאר עוד בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף