קרן אורה/נזיר/יח/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
תוס' בד"ה מתחיל ומונה מיד דברי ר"א כו'. ומסקי שם דר"א ס"ל כר"י בר"י דנזירות טהרה משביעי מתחיל. דאל"ה אלא משמיני הוא דחל נזירות טהרה א"כ כי נטמא בשמיני אמאי מביא קרבן הא ליכא ימים הראשונים ולקמן דף נ"ד מיבעי ליה בהא דתנן התם על כולן אינו מתחיל למנות עד שיטהר ומביא קרבנותיו אי עד שיטהר היינו בשביעי עד דעביד הערב שמש ור"א היא אי עד שיטהר היינו עד שיביא קרבנותיו ורבנן היא לשיטת התוס' ז"ל צ"ל דלא הוי גרסי התם עד דעביד הערב שמש דהא בשביעי מתחיל למנות לר"א כפי שיטתם אבל למאי דגרסינן התם עד דעביד הערב שמש וכו' פי' התם הרמב"ם ז"ל בפיה"מ והרע"ב ז"ל עד שיטהר עד שיערב שמשו ע"כ צ"ל דס"ל כרבי דנזירות טהרה בשמיני חל וס"ל דלילה אינו מחוסר זמן ומש"ה מתחיל למנות מיד אחר הערב שמש ולענין קושיית התוס' ז"ל הא ליכא ימים הראשונים ע"כ צ"ל דלא אמר ר"א אלא בטומאה ראשונה אם נטמא ביום ראשון של נזירות אינו מביא קרבן אבל בטומאה שניה גם ר"א מודה דכל שנטמא לאחר התחלת נזירות טהרה צריך להביא קרבן אחר אע"ג דליכא ימים ראשונים לסתור. וע"כ צ"ל כן לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק כר' אליעזר דאינו מביא קרבן אלא אי איכא בשני ימים ראשונים ואפ"ה פסק כחכמים דאם נטמא אחר הבאת חטאת חוזר ומביא קרבן אע"ג דליכא ימים ראשונים דהא אינו מתחיל למנות אלא אחר הבאת חטאת. וא"ש בזה קושיית התוס' ז"ל לקמן אמאי לא פשיט מהכא דנפקא חד ומתחיל תרין ע"ש ולפי הנ"ל ליכא למיפשט מהכא כלל וכן משמע מתחלת דברי ר"א נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא משום דלא יצא לשעה הראויה לקרבן ולדברי התוס' ז"ל תיפוק ליה בלא"ה אינו מביא קרבן על טומאה השניה דהא ליכא ימים ראשונים אלא ש"מ דבכה"ג כ"ע מודו דלא בעינן ימים ראשונים אלא דלפי מ"ש דר"א ס"ל דנזירות טהרה מתחיל אחר הערב שמש בשביעי א"כ היכי פשיט לקמן מדתנן בסיפא מתחיל ומונה מיד וברישא תנן עד שיטהר שמע מינה דעד שיטהר בהבאת קרבנותיו ולפי הנ"ל אין כאן ראיה דהא בסיפא דמתניתין בטומאות שאין הנזיר מגלח מתחיל ומונה בשביעי ואילו ברישא דמתני' אינו מתחיל למנות אלא בשמיני היינו אחר הערב שמש דשביעי ודו"ק:
שם גמרא ר"י בנו של ריב"ב אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו. ופליגי הכא תנאי אם אשם נזיר טמא מעכב אי לא וחכמים סברי דאינו מעכב מלחול נזירות טהרה ולרבי ור"י בר"י גם חטאת לא מעכבא וא"כ קשה מהא דתנן בערכין סתמא דמתניתין חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן משום דמעכבי כפרה ולא פשע בהו והאיכא חטאת נזיר טמא דלא מעכב לרבי ולר"י בר"י ואשם אינו מעכב גם לחכמים ולמה אמר רב פפא התם פעמים שחייבי חטאות ממשכנין היינו חטאת נזיר טהור משום דאם גילח על אחד משלשתן יצא ולא אמר נמי דחטאת ואשם נזיר טמא ממשכנין דג"כ לא מעכבי והלח"מ פ"י מה"נ כתב דבאמת גם אלו ממשכנין ורב פפא חדא מנייהו נקט ואכתי תיקשי לפי מש"כ המל"מ ז"ל בפי"ד מהלכות מעה"ק בשם הרמב"ן ז"ל דהיכא דעובר בבל תאחר ממשכנין אותו א"כ בקרבנות נזיר טמא ממ"נ ממשכנין אותו דאי מעכבי הא קעבר בבל תאחר תגלחת טהרה וצריך למשכנו ואי לא מעכבי ג"כ צריך למשכנו דהא יפשע ולא יביא ע"כ נראה לי דקרבנות נזיר טמא אפילו אי לא מעכבי תגלחת טהרה מ"מ אין ממשכנין אותו כיון דלכפרה אתי כמו שנאמר וכפר עליו כו' לא משהי ליה ועיין מש"כ בזה בריש נדרים בהא דאמר רב אחא דעובר בבל תאחר גילוח הנזיר א"כ אפילו אם לא יצא באחד משלשתן ג"כ צריך למשכנו דקעבר בבל תאחר תגלחתו עיין שם:
תוס' בד"ה ורבנן עולה לא בעי מיעוטא כו'. וא"ת מ"ט דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן. ולא הבנתי קושייתם הא ר"י ס"ל דעולת מצורע מעכב כדאיתא בפסחים ובערכין אלמא דלדידיה לאו דורון הוא וכן משמע לקמן בגמ' דלר' ישמעאל לאו דורון הוא וצ"ל דמהכא יליף רבי ישמעאל מדאיצטריך קרא למעוטי אע"פ שלא הביא עולתו מינה שמעינן דלאו דורון הוא ובמצורע עולתו מעכבת ג"כ:
ומה שהקשו תוס' ז"ל מנ"ל אליבא דרבי דמיום שמיני מתחיל נזירות טהרה אע"פ שלא הביא קרבן כלל הדבר פשוט דתלמודין סברה דיום הבאת קרבנותיו דקאמר רבי משמע כיון שהגיע היום לחוד מתחיל נזירות טהרה אבל בירושלמי פרק שלשה מינים במתניתין דתגלחת הטומאה כיצד איתא להדיא דרבי ס"ל עד שיביא ממש ושיטתא אחריתא איתא התם דלר"י בר"י אם נטמא וחזר ונטמא מביא על כל אחד ואחד ולרבי אינו מביא אלא קרבן אחד דעדיין בנזירות טומאה הוא עומד ור' הילא אמר התם דלא פליגי אלא למנות נזירות טהרה אבל קרבן טומאה כ"ע מודו שמביא קרבן טומאה כן הוא הנוסחא לפנינו והוא דבר מחודש דבשמעתין משמע דאי לא חל נזירות טהרה ודאי לא מייתי קרבן טומאה וכן מסתבר כיון דלא יצא לנזירות טהרה עדיין אבל אם נגיה כ"ע מודו דמביא קרבן אחד אפילו לר"י בר"י וכן בדברי התוספתא דמייתי התם אינו מביא אלא קרבן אחד וכדאיתא נוסחא זו בדברי התוספתא אתיא מסקנת הירושלמי כשיטת הש"ס דילן וא"ש לפ"ז הא דמסיק התם ע"ד דר' זעירא כרבי דנדחה קרבן ראשון ומביא קרבן שני פירוש דהתוספתא אתיא כרבי אבל על דעתי' דר"י בר"י לא נדחה ומביא על כל או"א ע"ד דר' הילא ד"ה נדחה ומביא קרבן אחד כצ"ל דלכ"ע נדחה הראשון ומביא קרבן שני ומשמע עוד מדברי הירושלמי דבהרבה טומאות עיקר הקרבן בא על טומאה האחרונה דהראשונה נדחית וכמו שכתב בריש שמעתין לר' יוחנן דחגיגה ואיכא נפ"מ בזה דאם הפריש קרבן על טומאה הראשונה וחזר ונטמא דהוי הקרבן ראשון דחוי וצריך להפריש קרבן אחר ואין זה מוכרח כ"כ ודו"ק:
ובתוספתא פ"ד נראה ג"כ קצת דיש חילוק בין התחלת למנות נזירות טהרה דתני התם דבחטאת תלוי ולא באשם ולענין קרבן טומאה תני התם דר"ש אמר דבאשם תליא ולא בחטאת ע"ס. אבל נראה דחסר התם בבא דפליגי לענין מצורע ואהא הוא דאמר ר' שמעון עד שיביא אשמו וכדאיתא בתוספתא דכריתות כמו שהבאתי לעיל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |