קרן אורה/נזיר/יח/א

קרן אורה נזיר יח א

דף י"ח ע"א

ומה טהור שנטמא כו' מי שהיה טמא מתחלתו אינו דין שיהא טעון העברת שער והבאת צפרים. לכאורה אי דרשינן ק"ו כה"ג הוי לן למידרש שלא יחול כלל נזירות בטומאה דמה אם היה טהור ונטמא סותר את הקודמים כש"כ אם הוא טמא מעיקרא שלא יחול נזירות כלל ומצינו ק"ו כה"ג לענין הפרה קודם הנדר כדאיתא בנדרים וי"ל דהא דסותר את הקודמים לאו משום דמבטל הנזירות שמנה כבר אלא דגזה"כ הוא שלא יהיה טומאה מפסקת בנזירות וליכא למילף בק"ו שלא יחול כלל וק"ל:

מאי רבי כו' דתניא וקדש את ראשו כו'. תחלה צריך לבאר מחלוקת התנאים בזה ואח"כ אכתוב מה שיש לדקדק בשמעתין. הנה עיקר פלוגתא דתנאי בזה הוא מאימתי מתחיל למנות נזירות טהרה ואיכא בזה ד' תנאי ר"י בר"י ס"ל דמתחיל למנות בשביעי מיד לאחר הזאה ותגלחת ודריש וקדש את ראשו ביום ההוא קאי אשביעי ורבי ס"ל דאינו מתחיל אלא ביום הבאת קרבנות תחלת שמיני אע"פ שלא הביא עדיין שום קרבן כיון שהוא ראוי להביא קרבן מתחיל למנות מיד בשמיני ודריש ביום ההוא אע"פ שלא הביא קרבנותיו והיינו דקאמר ביום הבאת קרבנותיו וביומא תליא ולא בקרבנות ור' אליעזר לקמן בברייתא לפרש"י ז"ל ס"ל כרבי דמתחיל בשמיני ולפי' התוס' ז"ל ס"ל כר"י בר"י ורבנן דברייתא ס"ל דאין מתחיל למנות אלא אחר הבאת קרבן היינו חטאת אע"פ שלא הביא אשמו ור"י בנו של ריב"ב ס"ל דאשם ג"כ מעכב ואינו מונה עד אחר שיביא גם אשמו אע"פ שלא הביא עולתו ובכריתות תנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דאע"פ דטומאות הרבה הם ולאו חדא טומאה אריכתא מ"מ אינו מביא אלא קרבן אחד ואמר רב חסדא דלא אתיא מתניתין אלא כר"י בר"י דמתחיל נזירות טהרה בשביעי מש"ה כי חזר ונטמא בשביעי חשיבא טומאה אחריתא ואפ"ה קמ"ל מתניתין דאינו מביא אלא קרבן אחד אבל לרבי אם נטמא בשביעי הוי טומאה אריכתא כיון דלא התחיל בנזירות טהרה עדיין ואם נטמא בשמיני דכבר התחיל נזירות טהרה ויצא לשעה הראויה להביא קרבן חייב להביא על כל או"א. ובעי הש"ס אמאי לא אוקים רב חסדא כרבי ובנטמא בליל שמיני דנזירות טהרה כבר התחיל והוי טומאות הרבה ומ"מ אינו מביא אלא אחת משום דלא יצא לשעה הראויה להביא קרבן ומשני דהא בהא תליא דאי לילה מחוסר זמן נזירות ג"כ לא מתחלי אלא ביום שראוי להביא קרבנותיו היינו ביום השמיני ואי לילה אינו מחוסר זמן הרי זה בכלל שעה הראויה להביא קרבן וחייב על כאו"א והא דלא מוקי הש"ס למתניתין דכריתות כרבנן דנזירות אינו מתחיל אלא לאחר הבאת חטאת ואם נטמא קודם הבאת קרבנותיו אינו מביא אלא אחת. משום דלדידהו דנזירות לא חייל עדיין חשיב ג"כ כטומאה אריכתא ולא מיקרי טומאות הרבה כללא דמלתא לא מיקרי טומאות הרבה אלא אם נטמא בשעה שחל נזירות טהרה ולא אשכחן אלא לר"י בר"י אם נטמא בשביעי דכבר התחיל נזירות טהרה ואפ"ה אינו מביא אלא אחת כיון דלא יצא עדיין לשעה הראויה להביא קרבן ובפ"ק דחגיגה פליגי בזה חזקיה ור' יוחנן דר"י אמר דנטמא בליל ח' נמי מביא קרבן אחר ופריך התם מדידיה אדידיה דאמר התם כיון דלא חזי בראשון אין לו תשלומין ואילו הכא אע"ג דקרבן ראשון לא יצא לשעה הראוי' דהא נטמא בלילה ואפ"ה יש לו תשלומין ומביא ב' קרבנות ומשני שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני ולפ"ז קשה כיון דס"ל השתא אליביה דר' יוחנן דלילה מחוסר זמן א"כ נזירות טהרה ג"כ לא התחיל עדיין וא"כ אמאי מביא הא הוי כטומאה אריכתא וכדאמר רב חסדא הכא ואין לומר דר' יוחנן ס"ל כר"י בר"י דנזירות טהרה משביעי חיילא וכי נטמא בשביעי הוא דאינו מביא אלא קרבן אחד אבל אם נטמא בליל שמיני מביא על כ"א דז"א כיון דס"ל השתא דלילה מחוסר זמן א"כ מה בין שביעי לליל שמיני:

ועוד יש לדקדק דמשמע התם דפריך עליה דר"י אמאי מייתי קרבן על טומאה הראשונה כיון דלא חזי בזמנה היינו בשמיני תו לא תיהוי לה תשלומין ואטומאה שניה נמי לא בעי לאתויי קרבן כיון דלא חל נזירות טהרה עדיין וא"כ אטו לא בעי לאתויי קרבן כלל וזה לא שמענו ואפילו אליבא דרבי אם נטמא בשביעי עכ"פ קרבן אחד מייתי ובהא ליכא לשנויי חד מהני תירוצי דשני הש"ס בחגיגה דשאני טומאה כו' ליכא למימר דהא רבי ס"ל דשני רגל בפ"ע הוא ושביעי ודאי מחוסר זמן הוא וא"כ אמאי מייתי קרבן כלל וי"ל כיון דטומאה אריכתא היא ודאי חד קרבן בעי אתויי ולא פריך אלא אהא דמייתי אטומאה ראשונה לבדה וכיון שנדחית בזמנה אין לה תשלומין ואכתי קשה למאי דמשני שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין כו' מש"ה אפילו לא יצא לשעה הראויה להביא קרבן מביא על כ"א. א"כ מאי טעמא דמתניתין בנזיר שנטמא טומאות הרבה היינו שנטמא בשביעי לר"י בר"י אמאי לא יביא על כאו"א אם לא שנאמר דנטמא בשביעי כיון דלא נטהר לגמרי וצריך הערב שמש מודה ר"י דאינו מביא אלא אחת אבל בליל ח' כיון דנטהר לגמרי מראשונה חייב להביא עכאו"א כיון דטומאה יש לה תשלומין ור"י אליבא דר"י בר"י קאמר דנזירות טהרה משביעי חיילא ועיין רש"י ז"ל שם בחגיגה בד"ה ור' יוחנן כו' וד' התוספות ז"ל שם בד"ה נטמא ביום אינן מובנים ועיין מהרש"א ז"ל שם:

אבל בכריתות דף ח' לא משמע כן בהא דאמרינן התם דוקא אם ראה בליל ח' לזב בעל ב' ראיות הוא דמביא אבל ראה ביום ז' אינו מביא דכל ראיה הסותרת אינה מביאה לידי קרבן משמע דוקא משום דסותרת אבל אי לא סתרה מביאה לידי קרבן אפילו ביום ז' וא"כ אמאי אינו מביא גבי נזיר אם נטמא בשביעי דהא ליכא סתירה בזה ושעה הראויה לקרבן לא בעינן ועוד קשיא לי באותו ענין הא דאמר ר"י התם ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא משמע דוקא ראה אחת בלילה אבל ראה אחת בז' ושתים בח' אינו מביא ואמאי הא ר' יוחנן ס"ל לעיל כר' יוסי דביום ז' אינו סותר וכדאיתא לעיל סוף פרק שני וא"כ אפילו ראה אחת בז' ושתים בח' נמי יביא ולר"י גופא דס"ל לילה אינו מחוסר זמן אפילו ראה אחת בז' ושתים בליל ח' יביא וע"כ צ"ל דהא דאיצטריך למימר דמש"ה אינו מביא אם ראה בז' משום דסותרת היינו דוקא בזב בעל שתי ראיית דליכא קרבן ואי לא הוי סתרה היה מביא לידי קרבן אבל היכא דאיכא קרבן לכ"ע הראיה או הטומאה בשביעי אינו מביא לידי קרבן:

והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' נזירות פסק כרבנן לענין טומאה דאינו חוזר ומביא אלא אם נטמא לאחר הבאת קרבן. ולענין חלות נזירות טהרה כתב שם הלכה ז' דמשמיני הוא מתחיל ולא הזכיר שם דיוקא אחר הבאת קרבנותיו אבל אם לא הביא קרבנו אינו מתחיל למנות נזירות טהרה והוא פלא דהא עיקר דברי חכמים הוא לענין חלות נזירות טהרה ומ"ט לא כתב הכא לדברי חכמים דאין נזירות טהרה חלה עד שיביא קרבנותיו וגבי קרבן טומאה כתבה. וכדילפי מקרא דוקדש את ראשו ומקרא דהזיר לה' כו' דנזירות לא חלה עד אחר הבאת קרבנותיו ועוד יש לדקדק בדבריו ז"ל כיון דלפי משמעות דבריו לרבנן נמי מתחיל למנות מח' א"כ הוי מצי לאוקמי מתניתין דכריתות כרבנן שוב ראיתי שם הלכה י"ג שכתב להדיא דאינו מתחיל למנות אלא אחר החטאת וכסתמא דמתניתין דלקמן בפ' כה"ג וכבר דקדקו הכ"מ והלח"מ ז"ל היכי כתב נמי לסתמא דכריתות דנזיר שנטמא טומאות הרבה ולרבנן לא אשכחן טומאות הרבה כיון דאינו מתחיל למנות נזירות עיין מש"כ בזה הכ"מ והלח"מ והא"מ בפסקי הרמב"ם ז"ל בסוף מכילתין. ולדידי תיקשי יותר דהא חזקיה ור"י בחגיגה ע"כ ס"ל כרבי או כר"י בר"י וא"כ אמאי לא פסק כוותייהו ואין לומר דחזקיה ור"י אליבייהו פליגי אבל לדינא ס"ל כרבנן דא"כ אמאי לא קאמר התם איפכא דר"י ס"ל לילה מחוסר זמן והכא בנטמא בלילה קאמר למ"ד לילה אינו מחוסר זמן והכי עדיפא כיון דבלא"ה לאו אליבא דנפשייהו קאמרי וי"ל דלד' האומר לילה אינו מחוסר זמן פשיטא ומאי קמ"ל וכן בהא דס"ל לר"י בחגיגה דלילה אינו מחוסר זמן לא פסק כוותיה אלא כברייתא בכריתות דף ח' דס"ל לילה מחוסר זמן ודרך אגב ראיתי בכ"מ פ"ו מהל' בכורות שתמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט להא דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ולפי הנ"ל אין כאן קושיא דהא הרמב"ם ז"ל פסק דלילה מחוסר זמן ותנאי פליגי בזה בכריתות. ועיין ביבמות פרק הערל מש"כ בזה לענין ערל בליל שמיני אי הוי ערלה שלא בזמנה ובדברי הרמב"ם ז"ל שם ועיין משנה למלך ז"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח:

אחר כל הנ"ל העולה משמעתין דעיקר טעמא דנזיר שנטמא טומאות הרבה לרבי ולרבנן מסברא הדין כן כיון דלא חייל נזירות טהרה אלא לר"י בר"י דאמר דנזירות טהרה מתחיל מיום השביעי צריך לדקדק אי מסברא ס"ל הכי או מאיזה קרא קא יליף ככל אינך דתנן התם בכריתות דמביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וכל הנך דתני התם לא דמיין להדדי דיולדת אפי' ילדה בליל פ"א צריכה להביא ב' קרבנות וכב"ה דמתניתין התם וזב אי חזר וראה ביום השמיני לכ"ע מביא ב' קרבנות כיון דיצא לשעה הראויה להביא קרבן ובנזיר דוקא אם נטמא לאחר הבאת חטאת והטעם הוא דכ"ז שאין מתחיל למנות נזירות טהרה אין צריך להביא קרבן על טומאתו. ובירושלמי לעיל בפ' שני גבי הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן כתב דנזירות בנו ג"כ לא חל עד אחר הבאת קרבן שלו ויליף לה מנזיר שנטמא והתם כ"ע מודו דהא ליכא תגלחת אלא על הקרבן וקודם תגלחת של הראשונה אי אפשר שיתחיל למנות אבל אחר תגלחת על איזה קרבן שיהיה מתחיל למנות השניה ואין שאר הקרבן מעכב:

אבל מצורע שנתנגע נגעים הרבה דמביא נמי קרבן אחד לא נתבאר במתניתין התם מה דינו אם בשעה הראויה להביא קרבן הדבר תלוי כמו זב ויולדת או דלמא דוקא אחר הבאת קרבן כמו נזיר לרבנן. והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מחוסרי כפרה כתב מצורע שנתנגע ונתרפא והביא צפרים וחזר ונתנגע מביא קרבן אחד לכולן אבל נתנגע אחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשמו ונתנגע צריך קרבן על כל או"א וכתב התוי"ט ז"ל בפ"ב דכריתות דלמד כן מהא דנזיר שנטמא דאמרי רבנן דאינו מביא קרבן אחר עד שיביא חטאתו אבל לתנא דמתניתין דהתם דנזיר שנטמא בשעה הראויה להביא קרבן תליא ה"ה במצורע שנתנגע הדין כן ואין דבריו ז"ל מובנים דנזיר שנטמא שאני משום דאינו מתחיל בנזירות עד שיביא חטאתו מש"ה אינו מביא קרבן אחר אבל במצורע שנתנגע מנ"ל דלמא לזב ויולדת מדמינן ליה דאם יצא לשעה הראויה להביא קרבן חייב להביא קרבן אחר ונהי דביולדת ילפינן מקרא התם בכריתות דעל לידה שלאחר מלאת מביא קרבן אחר הא גבי זב מסברא בעלמא אמרינן הכי דאם יצא לשעה הראויה להביא קרבן חייב להביא קרבן אחר וא"כ במצורע נמי הדין כן וי"ל כיון דילפינן מזאת תורת תורה אחת למצורעים הרבה לא מחלקינן בין יצא לשעה הראויה לקרבן אי לא ודוקא ביולדת הוא דילפינן מזאת ללידה שלאחר מלאת דצריך להביא קרבן אחר:

שוב ראיתי בתוספתא כריתות פ"א דבהדיא פליגי תנאי התם בזה ר"א ס"ל דאפילו הביא צפרים ונתנגע צריך להביא קרבן ור' יהודה אמר עד שיביא אשמו ור"ש אמר עד שיביא חטאתו. וא"כ דברי' הרמב"ם ז"ל פשוטים דפסק כתנאי דפליגי אר"א אבל לחייבו בשעה הראויה לקרבן ליכא למ"ד ולא הבנתי לשון הרמב"ם ז"ל מש"כ וכן אם הביא אשמו ונתנגע כו' הא היינו הך דרישא. ונראה דצ"ל וכן אם הביא חטאתו דבאחד מהם סגי באשם או בחטאת ואע"ג דכי האי פלוגתא ממש פליגי נמי לענין קביעת עניות ועשירות כדאיתא בכריתות שם הני תנאי ממש והתם פסק כר' יהודה דהכל הולך אחר האשם מ"מ לענין קרבן אחר כתב דתלי בתרוייהו באשם או בחטאת משום דהכי משמע ממתניתין דכריתות דהביא צפרים ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד אבל בשאר קרבנותיו בין בחטאת בין באשם צריך להביא קרבן אחר ועי' כ"מ שם ומ"מ צ"ע דהא אם הביא חטאתו עד שלא הביא אשמו פסול הוא וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם וא"כ ליכא נפ"מ בהבאת חטאת דהא כבר הביא אשמו ועיין בדברי הכ"מ והלח"מ שם שנחלקו בדעת הרמב"ם ז"ל אי אשם מצורע מעכב אי לא ויתבאר בזה לקמן במכילתין בס"ד:

ודרך אגב יש לדקדק עוד באותו ענין בהא דאמרינן בריש כריתות דמנינא דחמשה מביאין קרבן אחד על טומאות הרבה אתי לאפוקי מהא דרבי דאליביה ליכא לאשכוחי טומאות הרבה דלא אשכחן כה"ג דאתי מנינא למעוטי ואמאי לא קאמר דאתי למעוטי זב דלית ביה טומאות הרבה וקמ"ל כדרב יוסף גבי ראה אחת בלילה דאליביה לא פסיקא מלתא דמביא קרבן אחד דאיכא גוונא דמביא על כל אחד ואחד וכדאמרינן התם בכריתות דמש"ה לא תני לה בהני דמתני'. וי"ל דלא שייך בזה למעוטי זב כיון דבעיקר הדין זב נמי מביא קרבן אחד על טומאות הרבה אלא דלא פסיקא ליה למיתניה בהדי הנך וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף