קרן אורה/נזיר/יג/ב

קרן אורה נזיר יג ב

דף י"ג ע"ב

משנה הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן כו'. ראיתי לבאר שיטת המפרשים ז"ל בהני תרי בבי דמתני' ובבבא תליתאה מתניתין דלקמן הריני נזיר כשיהיה כו' ונזיר מאה כו' כי רבו בזה השיטות כאשר אבאר בעז"ה:

שיטת רש"י ז"ל בבבא דרישא הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן והתחיל למנות את שלו ואח"כ נולד לו בן מונה את שלו ואח"כ מונה של בנו. היינו שאינו מגלח בנתים דכיון שחל עליו נזירות בנו עד שלא השלים נזירות שלו נעשה כנזירות אחת ולכך אינו יכול לגלח ודוקא כשקיבל עליו ב' נזירות הוא דמגלח בנתים משום דהשניה לא חלה עד אחר תגלחת הראשונה אבל הכא דקיבל הנזירות השניה כשיהיה לו בן א"כ מיד שנולד לו בן חלה עליו הנזירות ונהי דימי הנזירות הראשונה אין עולים לנזירות שניה מ"מ אינו יכול לגלח על הראשונה מפני השניה דכבר חלה עליו ומ"מ אין זה מובן דהא לא עדיף הא מהיכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום דקיבל השניה ג"כ מיד אפ"ה צריך לנהוג ב' נזירות בתגלחת בנתים ומ"ש הכא דאינו יכול לגלח בנתים וידעתי שיש לחלק בזה דהתם מיד בקבלת השניה לא חלה אלא אחר גמר הראשונה וכדילפינן התם מקרא ובטלו דבריו מה שקיבל השניה ג"כ היום אבל הכא לא בטלו דבריו שקיבל כשיהיה לו בן דאפשר יהיה לידת הבן אחר השלמת נזירות שלו וכיון דלא יצאו דבריו לבטלה כי נולד הבן בתוך נזירות שלו חלה היא מיד לאסור תגלחת על הראשונה ומ"מ דבריו ז"ל נפלאים המה והיכן מצינו ב' נזירות בתגלחת אחת. אלא דהוכרח מסיפא דמתניתין הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר מתחיל את שלו וכשיולד לו בן מפסיק את שלו מפני שקבלת נזירות בנו היתה ראשונה להכי מיד כשנולד צריך למנותה ואח"כ משלים את שלו ובבא זו ע"כ צ"ל דאינו מגלח אחר נזירות בנו דאל"כ היכי מצי להשלים את שלו הא אין גידול שער פחות מל' יום אלא ע"כ אינו מגלח אחר נזירות בנו ומוכרח לומר דבכה"ג נוהג ב' נזירות על תגלחת אחת וברישא נזירות בנו אוסרת לגלח על נזירות שלו ובסיפא נזירות שלו אוסרת לגלח על נזירות בנו כיון דכבר התחיל למנותה קודם לידת בנו ואכתי קשה לשיטה זו מאי נפ"מ אם מפסיק נזירות שלו ומונה של בנו כיון דהכל מנין אחד הוא ואין תגלחת בנתים ומה לי אם ימנה בשביל בנו או אם ימנה לשם שלו ואח"כ של בנו. וי"ל דנפ"מ לענין סתירה ובפלוגתא דר"י ור"ל לקמן בגמרא וכמש"כ ג"כ הש"מ לשיטתיה כמו שיתבאר:

ולפי שיטה זו לא אתיא שפיר בבא תליתאה הריני נזיר כשיהיה כו' ונזיר מאה דלכאורה ליכא שום חידוש בזה וה"נ דין א' עם מציעתא מפסיק את שלו ומונה של בנו ואח"כ משלים את שלו והכל בלי תגלחת. ומ"ט תנינן התם לחלק בין נולד תוך שבעים דלא הפסיד כלום ואם נולד לאחר שבעים סותר הכל לזה כתב רש"י שם לחלק בין סתם נזירות לנזירות מרובה דבנזירות מרובה צריך לגלח אחר נזירות בנו ולהכי אם נולד תוך שבעים לא הפסיד כלום דנשאר לו מנזירות שלו עדיין כדי גידול שער אבל אם נולד לאחר שבעים דלא נשאר כדי גידול שער מנזירות שלו סותר הכל וצריך למנות כל המאה ודבריו נפלאים המה חדא דמה טעם יש בדבר דבסתם נזירות ליכא תגלחת בנתים ובנזירות מרובה צריך לגלח בנתים ועוד הא דסותר הכל הוא ג"כ מלתא בלא טעמא דתגלחת אינה סותרת בכל מקום אלא ל' יום ומ"ש הכא דסותר הכל זו היא שיטת רש"י ז"ל דיוצא בגילוח א' וקרבן אחד לשניהם:

ושיטת הגליון ברש"י ז"ל היא פשוטה יותר דברישא דמתניתין מגלח אחר נזירות שלו ואחר כך מונה של בנו ככל שני נזירות ומציעתא דמשלים את שלו היינו ג"כ אחר גילוח של נזירות בנו ומיירי בנזירות מרובה כמו הסיפא וסיפא קמ"ל החילוק בין נולד תוך שבעים לאחר שבעים:

ובש"מ כתב עוד ד"א במציעתא לפי שיטה זו דהא דתנן משלים את שלו היינו שצריך למנות ל' יום אחר גילוח של נזירות בנו והא דתני ומשלים את שלו היינו שאם נטמא בתוך הימים של גידול שער אינו סותר לרב לקמן וכפי שיטתו שם ולפי שיטה זו אתי סיפא דמתניתין בנזירות מרובה כפשטיה דנולד עד שבעים אינו סותר כלום דאחר גילוח של בנו מונה עוד שלשים שנשאר לו מנזירות בנו אבל אם נולד אחר שבעים סותר דלא נשאר לו מנזירות בנו עוד שלשים יום ועל כרחך צריך למנות שלשים משום גידול שער וכללא דמלתא לשיטה זו צריך גילוח וקרבנות לנזירות שלו לחוד ולנזירות בנו לחוד ובין לשיטת רש"י ובין לשיטת הגליון מתניתין דלקמן דוקא תני הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר מאה דאיפכא ודאי מונה את שלו ואח"כ של בנו:

והתוס' ז"ל פירשו רישא דמתניתין כפי' הגליון דמונה את שלו ומגלח ואח"כ מונה של בנו. אבל במציעתא יצאו לידון בדבר החדש משום דקשיא להו כנ"ל היכי מצי להשלים נזירות שלו אחר גילוח של נזירות בנו הא ליכא כדי גידול שער ומש"ה פירשו דבמציעתא אינו מגלח אחר נזירות בנו כיון דלא יוכל לקיים מצות גילוח על שלו דהא לא נשאר לו כדי גילוח ומש"ה לא יגלח אלא אחר השלמת נזירות בנו ומביא שני קרבנות אחד על נזירות שלו ואחד על נזירות בנו ולפי שיטה זו תיקשי בסיפא מאי נפ"מ אם נולד תוך שבעים או אחר שבעים כיון דאינו מגלח בנתים. להכי חידשו עוד דבר בזה דסיפא הכי פירושה נולד תוך שבעים אינו סותר היינו דמנין הנשאר עולה לכאן ולכאן כיון דנזירות בנו מובלע בתוך מנין שלו אבל נולד לאחר שבעים כיון דאינו מובלע כולו בתוך נזירות שלו צריך למנות לזה לעצמו ולזה לעצמו והיינו סותר המנין שאין עולה לו לשתיהם אלא מונה של בנו ואח"כ משלים שלו כיון דאין גילוח בנתים וכתבו לשיטתם ז"ל דה"ה כי אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר אם נולד הבן ביום א' למנינו עולה מנין אחד לשניהם כיון דהוא מובלע במנין הראשון ולפ"ז לכאורה ה"ה אם אמר איפכא הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן אם נולד ביום א' דיעלה מנין אחד לשניהם וכ"כ בש"מ אבל התוס' ז"ל כתבו דז"א דכל שקיבל נזירות שלו תחלה מונה את שלו ואח"כ של בנו דלא חייל כלל נזירות בנו עד אחר השלמת נזירות שלו ודוקא היכא דקיבל עליו תחלה נזירות בנו ואח"כ שלו והתחיל למנות שלו ונולד לו בן בהא הוא דהוי מנין אחד לשניהם ואין אחד מדחה את חבירו דנזירות שלו אינו דוחה של בנו דהא קיבל תחלה של בנו. ומיד כשנולד צריך להתחיל ולמנות ושל בנו אינו דוחה שלו משום דכבר התחיל למנות את שלו ומנין אחד עולה לכאן ולכאן היכא דמובלע המנין זה בזה ומביא נמי ב' קרבנות:

ושיטתם ז"ל ג"כ צ"ע חדא דלדידהו ג"כ יקשה מאי נפקא מינה בהפסקה זו דמפסיק ומונה של בנו ואח"כ משלים שלו כיון דליכא תגלחת בנתים ולזה י"ל דהא גופא קמ"ל דמפסיק בשל בנו ומשלים את שלו ואינו מגלח בינתים דאם היה משלים שלו ואח"כ ימנה של בנו היה צריך לגלח בינתים כמו ברישא אבל השתא דמפסיק בשל בנו ולא נשאר כדי גילוח משלו אינו מגלח בינתים. וכ"כ בש"מ ומ"מ אכתי קשה במה ניכר הפסקה זו אם הוא מונה לשל בנו או לשלו כיון דליכא תגלחת אטו בעינן כוונה לשמה במנין לשם איזה נזירות הוא מונה ועוד דהיכן מצינו שיביא ב' קרבנות על תגלחת אחת וכ"ש דתיקשי בסיפא בנזירות מרובה דמנין אחד עולה לשניהם ועל מנין אחד יביא ב' קרבנות דאי לא מייתי אלא קרבן אחד א"כ ליכא אלא חדא נזירות והוא קיבל עליו ב' נזירות אלא ע"כ ב' קרבנות הוא מביא על מנין אחד א"כ בעלמא דילפינן דנזירות חל על נזירות מנ"ל דימנה ב' נזירות דלמא אתי לאשמעינן דיביא ב' קרבנות ומה שרצו להביא ראיה מהירושלמי דאפי' נולד אחר שבעים עולה מנין של בנו לנזירות ק' הוא פלא ג"כ דבירושלמי מבואר דאפילו יושבת על המשבר וילדה מיד אין עולין זה לזה. ועדיפא ליה הא מהריני נזיר היום הריני נזיר היום דמיבעי ליה התם אי חייב ב' נזירות ואע"ג די"ל דזה קאי ארישא דאמר תחלה הריני נזיר דמודו התוס' ז"ל בזה דאין עולין זה לזה מ"מ כוונת הירושלמי ברור דה"ק נולד ביום שמונים סותר עשרה היינו שהוא מפסיד עשרה דלא נשאר לו מנזירות שלו אלא כ' ימים והוא צריך למנות ל' יום אחר נזירות בנו כדי גידול שער ובגמרא יתבאר יותר בשיטת הירושלמי בזה:

והרמב"ם ז"ל שיטתו בפירושא דמתניתין כשיטת הגליון ברש"י ז"ל דהא דמשלים את שלו היינו בנזירות מרובה וסיפא פירושא דמציעתא היא משלים את שלו כיצד כו' נולד תוך שבעים כו' ועיין ברמב"ם ז"ל וכן פירש הרע"ב ז"ל ולא הבנתי דברי התוי"ט ז"ל שכתב דאין להכריע בדברי הרע"ב ז"ל אם הוא סובר כמו הרמב"ם ז"ל אי כרש"י ותוספות והרי דבריו מבוארים כדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש דלתוס' ליכא תגלחת כלל בין נזירות בנו להשלמת נזירות שלו ורש"י ס"ל דסותר הכל והרע"ב ז"ל כתב דאין מפסיד אלא אותן הימים שמנה יותר על שבעים וכשיטת הרמב"ם ז"ל. ומש"כ התוס' ז"ל דבנזירות מרובה היה יכול לגלח אחר נזירות בנו ולהשלים את שלו לא לפי האמת כתבו כן דלמסקנא מנין אחד עולה לשתיהן ולא כתבו כן אלא להכריח פירושם במציעתא דישלים את שלו בלא תגלחת ודו"ק:

שם בעי רבא הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו. כיון דהלין ק' בעשרים לא שלמין לא חיילין או דלמא כיון דאיכא גידול שער חיילין. ופירש"י ותוס' ז"ל דמיבעי ליה אנזירות של ק' אי חיילין בתוך העשרים או דלמא לא חיילין כלל בתוך הכ' כיון דלא שלמין וצריך להניחן עד אחר נזירות של כ' יום ולמנותן יחד וביארו התוס' ז"ל אע"ג דאמר מעכשיו ק' יום אמדינן דעתיה דלא נתכוין שיתחיל מעכשיו כיון דלא שלמין ויצטרך להפסיקן מפני נזירות של כ' יום דנזירות זו ודאי אינה נדחית כיון דהיתה ראשונה בקבלה אלא מעכשיו ק' יום דקאמר היינו דמקבל עכשיו ק' יום למנותן לאחר נזירות של כ' יום ומדברי הש"מ נראה דמפרש דלא אמר בפירוש מעכשיו ק' יום אלא סתמא קיבל עליו נזירות ק' יום ומיבעי ליה אי חלין מיד אי לא ולענ"ד לא הוו צריכי לזה דבתר אומדן דעתו וכוונת דבריו אזלינן אלא אפילו נתכוין דהמאה יום יתחילו מעכשיו שפיר מיבעי ליה מי נימא דלא הוי קבלה להפסיק הנזירות ונהי דמצינן דכוותיה במתניתין מניח את שלו ומונה של בנו היינו משום דהתם בתחלת קבלתו לא נתברר שיצטרך להפסיק וכמש"כ התוס' ז"ל אבל אם הדבר ברור שיצטרך להפסיק לאו קבלה היא ומ"מ מחוייב למנות נזירות מאה אחר שישלים נזירות לאחר עשרים יום משום דקיי"ל דנזירות חל על נזירות אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או דלמא בהפסקה נמי חשיב קבלה כיון דאיכא גידול שער לבסוף:

והתוס' ז"ל בד"ה או דלמא הקשו בזה לפי שיטתן דאם נזירות בנו מובלע בתוך נזירות מאה מנין אחד עולה לכאן ולכאן א"כ ה"נ אמאי לא יעלה מנין אחד לזה ולזה דהא נזירות שאחר כ' מובלעות בתוך נזירות מאה ותירץ דשאני התם בדינא דמתניתין דלא נזר נזירות לבנו אלא אם יוולד לאחר שבעים אבל אם יוולד תוך שבעים אין דעתו למנות לבנו נזירות בפ"ע אלא ל' האחרונים יעלה לשניהם ומה שלא אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ומעכשיו ע' יום כיון דאין דעתו אלא שיהיה בין הכל מאה ז"א משום דבאמת דעתו שאפילו אם לא יהיה לו בן יהיה נזיר ק' אלא דאם יהיה של בנו מובלע בתוך הק' יעלה של בנו בחשבון המאה. משא"כ הכא דתלה נזירות ראשונה בזמן לאחר כ' יום ואח"כ אמר ומעכשיו ק' אם איתא שדעתו שאותן הנזירות של אחר כ' יעלה לחשבון הק' א"כ הול"ל הריני נזיר לאחר כ' ומעכשיו שבעים ויהיה בין הכל ק' כן נראה להגיה בדברי התוס' אלא ש"מ דק' יום לבד נזירות שאחר כ' יום והשתא לפי מש"כ גם בזה דאחר דעתו אזלינן וכשנתכוין שיהיה מנין אחד לשניהם יצא ידי שני הנזירות וכמש"כ ג"כ בהריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר דאם נולד הבן ביום א' יצא שניהם משום דדעתו נמי אם יוכל להבליע נזירות הבן בסתם נזירות יהיה יוצא במנין אחד א"כ ודאי תיקשי היכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום דאמר בפירוש שיצא במנין אחד אמאי לא יצא במנין אחד הן אמת דהתוס' ז"ל כתבו דאם אמר הריני נזיר והריני נזיר כשיהיה לי בן לא מהני הבלעה משום דלא חל נזירות בנו עד אחר השלמת נזירות שלו ואם כן ה"נ בהריני נזיר ונזיר לא חיילא השניה עד אחר השלמת הראשונה אלא דהא גופא תיקשי טעמא מאי לא מהני הבלעה בזה כיון דבתר דעתו אזלינן ואמאי לא נימא דכה"ג ג"כ דעתו שיעלה המנין לשניהם כיון דאין סתירה מדבריו לזה ואולי דברי הגהה זו אזלי בשיטה זו דאם אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן ג"כ מהני הבלעה וכמש"כ בשם הש"מ ובשם ר"ת ז"ל כתב שם דלא מהני הבלעה אלא היכא דמפסיק לנזירות בנו דכיון דמפסיק בשלו ומונה של בנו עולה לשניהם וכמש"כ לעיל ג"כ סברא זו אבל היכא דלא בעינן הפסקה מונה זו ואח"כ זו והביא ראיה לזה מאם אמר הריני נזיר שלשים ואח"כ אמר הריני נזיר מאה דאין עולין זה בזה משום דאין צריך הפסקה ולדבריו ז"ל הדרן קושית התוס' ז"ל לדוכתי' א"כ הכא דמפסיק בנזירות שאחר כ' אמאי לא יעלה זל"ז ואי כמו שכתבו התוס' ז"ל לחלק בין תלה בזמן לתלה בלידת הבן א"כ היכי מייתי ראיה מהא דנזיר שלשים ונזיר מאה דמשום דלא הוי הפסקה אינו עולה לזה ולזה הא בכה"ג אפילו בהפסקה אינו עולה לשניהם וצ"ע:

וראיתי במרדכי במ"ק שכתב ג"כ לשיטה זו דמנין אחד עולה לשניהם. ודייק הכי מהא דתנן התחיל למנות את שלו ונולד לו בן ברישא מונה את שלו ואח"כ של בנו ובסיפא מפסיק ומונה של בנו כו' אבל לא התחיל למנות את שלו ונולד הבן ביום א' מנין אחד עולה לשניהם ונראה מדבריו דס"ל דברישא נמי דינא הכי אם לא התחיל למנות את שלו ושל בנו מובלע עדיין בשלו יצא במנין אחד לשניהם והוא כדברי הש"מ שכתב והקשה שם מ"ש מהריני נזיר היום הריני נזיר היום דמונה ב' נזירות וכתב דהתם שאני דאי דעתו לצאת במנין אחד למה קיבל השניה כלל דדווקא בכה"ג דתלה לאחת בלידת בנו בזה י"ל דלא נתכוין אלא אם לידת בנו יהיה אחר שיתחיל בנזירות שלו אבל אם יוולד הבן קודם שהתחיל דעתו שיעלה מנין אחד לשניהם ועדיין לא הבנתי דהא משמע דאפילו אם עולה במנין לשניהם מ"מ ב' נזירות הם וחיוב להביא ב' קרבנות וכמש"כ א"כ בהריני נזיר היום כו' ג"כ לא תיקשי למה קיבל השניה דלמא שיחשב לב' נזירות ולאתויי שני קרבנות אם לא שנאמר דהיכא דמובלע אחת בחברתה לא חשיב אלא נזירות אחת וא"צ להביא אלא קרבן אחד ושפיר מוכח בהריני נזיר היום כו' דלב' נזירות נתכוין דאל"כ למה קיבל השניה ומש"כ המרדכי לחלק בין התחיל או לא לאו בהתחלה תליא מלתא אלא בהבלעה תליא מלתא כדמוכח בסיפא דמתניתין אע"ג שהתחיל למנות את שלו כל שמובלע של בנו בתוך שלו מנין אחד עולה לשניהם וע"פ כל הדברים הנ"ל לא יובנו דברי הרמ"א ז"ל ביו"ד סימן רל"ט סעיף י"ד בכל פרטי הדינים שכתב שם וכבר תמה על דבריו ז"ל הגאון ר"א ז"ל ביו"ד שם ובחי' לנדרים הארכתי ג"כ בדברי המחבר ורמ"א ז"ל בסעיף הנ"ל:

שם ותיבעי ליה נזירות מועטת. ופירשו רש"י ותוס' ז"ל לשיטתן מי חיילין לאלתר ויפסיק בינתים בנזירות שאחר כ' ואח"כ ישלים עשרה ימים דלא יגלח בינתים ולפי שיטת הגליון ע"כ צריך לפרש מי חייל לאלתר ויפסיק בנזירות שאחר כ' ויגלח אחריה ויצטרך למנות עוד שלשים לראשונה כדי גידול שער ולפ"ז א"ש יותר הא דאמרינן בגמרא דהלין עשרה לא סלקין ליה דהא לא יצא בהן וצריך למנות כדי גידול שער ולפי מש"כ דלדברי הש"מ ז"ל לא אמר בפירוש ומעכשיו א"כ בנזירות מועטת ליכא למיבעי כלל ופשיטא דלא חייל לאלתר כיון דאלו הימים לא יעלו למנין כלל אבל אם אמר בפירוש ומעכשיו א"ש דמיבעי ליה אם אפשר לנזירות לחול בכה"ג שיחלק לחצאין או דלמא אין מקום לחול לנזירות זה עד אחר נזירות שאחר כ' ומכל הני בעיא מוכח דנזירות שאחר עשרים אינה נדחית ממקומה ומיד אחר כ' מתחיל למנותה ומפסיק נזירות הראשונה ולא אמרינן כיון דכבר חלה נזירות השניה תעכב בפני הראשונה לחול עד שיגמרנה וכן מוכח ממתניתין דמניח את שלו ומונה של בנו ויש לדקדק מ"ש מלאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים דחייל קדושת שלמים ומעכבת על קדושת עולה מלחול ולפי דברי התוס' ז"ל דבתר דעתו אזלינן א"ש דהכא אפשר למנות אח"כ ע"כ אמדינן דעתו שנתכוין בשניה למנותה בהפסקה משא"כ התם אם לא תחול קדושת שלמים לא תחול עוד לעולם וכיון דאמר מעכשיו שלמים חלה קדושת שלמים מיד ואין קדושת עולה יכולה לחול עוד אבל לפי מה שכתבתי דמעיקר הדין מיבעי ליה אי נזירות בהפסקה חשיבא נזירות ואי לא חשיבא נזירות לא חיילי כלל ואמאי לא תחול כיון דאמר מעכשיו ותעכב על נזירות הראשונה לחול עד אחר מנינה.

וראיתי בירושלמי בהלכה זו שהקשה על מתניתין ותקדים נזירותו לנזירות בנו מהא דהרי זה עולה לאחר ל' דיכול להקדישה בתוך ל' לקדושה אחרת ותי' שם דשאני הרי זו מהרי עלי ונזיר כהרי עלי הוא ומחויב הוא לקיים בזמן שאמר היינו בלידת בנו ולקמן יתבאר עוד בזה בשיטת הרמב"ם ז"ל בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף