קרן אורה/נזיר/יב/ב

קרן אורה נזיר יב ב

דף י"ב ע"ב

תוס' בד"ה דלמא מישתלינא כו'. עיין בש"מ מה שכתב בזה:

שם גמ' אמר רבא הכל מודים היכא דאמר חצי קרבנות נזיר עלי דלא מייתי אלא חצי קרבנות כו'. עיין רש"י ז"ל שהביא תרי לישני ונוסחי בזה ולתרווייהו לישני לא ידענא טעמייהו לחד לישנא גרסינן קרבן בעי אתויי היינו שהנזיר צריך שיביא קרבן דבמה שהביאו הם לא מיפטר הנזיר דלא אשכחן נזירות לפלגא וכי פליגי לר"מ הרי עלי אכוליה קאי וצריך להביא נזיר שלם ומיפטר ביה הנזיר כו' והדבר תמוה היכי אשכחן נדבה בזה דהא איכא חטאת ג"כ בקרבנות נזיר וחטאת נדבה לא אשכחן ואידך לישנא היכא דאחד בלבד אמר הרי עלי לגלח חצי נזיר רבנן מודו דצריך לאתויי קרבן שלם כי פליגי היכא דאיכא תרי דבין שניהם מביאין קרבן שלם וגם זה הוא בלא טעם דהא הראשון לא ידע שיאמר השני ואני ואמאי לא ליתו קרבן שלם ולא מצאתי לא בתוס' ז"ל ולא בש"מ שהביאו נוסחות אלו והעיקר הנוסחא אשר לפנינו דהיכא דאמר חצי קרבנות נזיר עלי לכ"ע חצי קרבן לבד בעי אתויי קרבנות חצי נזיר עלי לכ"ע כוליה קרבן בעי אתויי דלא אשכחן נזירות לפלגא כי פליגי בלישנא דמתניתין בהרי עלי לגלח חצי נזיר ר"מ ס"ל כיון דאמר הרי עלי לגלח איחייב בכוליה קרבן דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר חצי נזירות לאו כלום קאמר ורבנן סברי נדר ופתחו עמו ולכאורה מ"ש בין קרבנות חצי נזיר עלי דכוליה קרבן בעי אתויי והרי עלי לגלח חצי נזיר מייתי חצי נזירות הא ג"כ חצי נזיר קאמר ולא אשכחן נזירות לפלגא והתוס' ז"ל כתבו דהיכא דאמר עלי אח"כ חצי קאי אנזיר ולא אשכחן חצי נזירות אבל במתניתין דאמר הרי עלי תחלה משמע להו דחצי קאי אעלי היינו אקרבנות וא"כ היכא דאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר נמי לא מייתי אלא פלגא ואפילו לר"מ דבהרי עלי קרבנות לא שייך למימר תפוס לשון ראשון דבהרי עלי קרבנות אין במשמעותו קרבן נזיר וזהו דעת הראב"ד ז"ל בפ' ח מהל"נ לחלק בין היכא דאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר דהנזיר נזיר שלם והחצי קאי אהרי עלי שלא נתחייב אלא חצי קרבנות אבל קרבנות חצי נזיר עלי קרבנות משמע כל קרבנות וחצי קאי אנזיר וזה לא אשכחן וא"כ הני לישני לאו בחד גוונא הוא דבחצי קרבנות ודאי ליכא נפ"מ בין אמר תחלה עלי או לבסוף לא מייתי אלא חצי קרבנות ובקרבנות חצי נזיר דוקא היכא דאמר עלי לבסוף הוא דמייתי כוליה קרבן אבל אמר עלי תחלה פלגא מייתי ולא הוי ליה להש"ס לסתומי כ"כ אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאפילו אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר כוליה קרבן מייתי וכן משמע מדברי הש"מ בשם הרא"ש ז"ל דקרבנות משמע כל קרבנות וחצי אנזיר קאי ואין נזירות לפלגא:

ובהא דאמרינן לרבנן נדר ופתחו עמו הוא פי' בש"מ דהוי פי' לדבריו ור"מ ס"ל תפוס לשון ראשון ורבנן ס"ל דבגמר דבריו אדם נתפס והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פירש דחזרה היא ולר"מ אינו יכול לחזור בו ולרבנן יכול לחזור בו וא"כ תיקשי מ"ט דר"מ דאין יכול לחזור בו תכ"ד דלב"ש אמרינן לעיל דס"ל אין שאלה בנזירות וה"ה דאין חוזר בו תכ"ד אבל לר"מ מ"ט אינו יכול לחזור בו ועוד דלפי שיטת הרמב"ם ז"ל דבהקדש אינו יכול לחזור בו תכ"ד א"כ מ"ט דרבנן דיכול לחזור בו הא זה נדר הקדש הוא:

וראיתי בתוספתא פ"ב דתני התם דר"ש פליג אר"מ דמתניתין ופוטר לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים וצריך ביאור דבחצי קרבנות נזיר עלי דלא מייתי אלא חצי נזירות ודאי משמע דר"ש לא פליג ע"ז כיון דאיתא לחצאין הוי כדרך המתנדבים ובקרבנות חצי נזיר ג"כ משמע דלכ"ע מייתי קרבן שלם דזה דומה לערך חציי עלי דלכ"ע נותן ערך שלם וה"נ חצי נזיר נתחייב בכל הקרבנות ובלישנא דמתניתין הוא דפליג כדתני התם בתוספתא וגם בזה לא ידענא טעמא דר"ש כיון דהוי כמו חצי קרבנות נזיר עלי מדמייתי חצי נזירות לרבנן וא"כ לר"ש נמי הוי כדרך המתנדבים וי"ל דר"ש ס"ל דכל שלא אמר לשון המפורש חשיב שלא כדרך המתנדבים אבל לא הובאו ד' ר"ש בזה לא בתלמודין ולא בירושלמי:

ובירושלמי בהלכה זו איתא שיטתא אחריתא בזה דקאמר התם דבהרי עלי לגלח חצי ראש נזיר לכ"ע מגלח נזיר שלם חצי חובה לכ"ע לא מייתי אלא חצי חובת נזיר. כי פליגי בסתם הרי עלי לגלח חצי נזיר ר"מ ס"ל דהוי כאומר חצי ראש נזיר וחצי אנזיר קאי ורבנן ס"ל דחצי חובת נזיר וחצי קרבנות נזיר קאמר והוא כעין מימרא דרבא בשמעתין דחצי קרבנות נזיר היינו חצי חובה וקרבנות חצי נזיר היינו חצי ראש אבל פלוגתא דמתני' מפרש לה בטעמא אחריתא דלר"מ הוי כמו חצי ראש וחצי אנזיר קאי ולרבנן הוי כמו חצי חובה דחצי קרבנות נזיר קאמר ובשמעתין מפרש לה לר"מ משום תפוס לשון ראשון ולרבנן משום דהוי נדר ופתחו עמו הוא ואפ"ל דבשמעתין נמי היינו טעמא דר"מ מדאמר הרי עלי לגלח משמע כוליה ומש"ה כי אמר חצי נזיר לאו כלום הוא דחצי אנזיר קאי והוי כמו חצי ראש ולרבנן נדר ופתחו הוא דחצי אקרבנות קאי ואיתא שם עוד אמר ר' יודן אשכח אמר קולת וחומרת דר"מ דאמר חצי ראש מביא קרבן אחד שכן הנזיר מגלח על קרבן שלם על דעתיה דרבנן דאינון אמרין חצי חובה מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד ופי' המפרשים ז"ל דלר"מ מביא קרבן אחד שלם ויכול הנזיר לגלח עליו ולרבנן דאמרי חצי חובה מביא קרבן ומחצה היינו דהנזיר צריך להביא קרבנותיו משלם ואינו משלים על החצי של זה וזה מביא המחנה והוא פלא דהמחצה הזה מה יעשה בה וע"כ צ"ל דנדבה מייתי לה וע"ד רש"י ז"ל בפי' הב'.

וכבר כתבתי דהיכי שייכא נדבה בזה דהאיכא חטאת ועוד אטו אם נדר קרבן אחד מקרבנות נזירות כגון עולה או שלמים או חטאת של נזיר פלוני עלי מי לא יצא בו הנזיר ואידך קרבנות מייתי מדידיה. וכי אמר חצי חובה אמאי לא ישלים הנזיר החצי השני לחצי של זה ורציתי לפרש בא"א דלר"מ הוי קולא דיצא בקרבן אחד דאם גילח על אחת משלשתן יצא ולרבנן צריך להביא קרבן ומחצה דחצי חובת נזיר קאמר אבל גם זה אינו דמשמע היכא דאמר הרי עלי לגלח נזיר דחייב להביא כל קרבנותיו ועיין תוי"ט ז"ל שכתב להני תרי לישני דרש"י ז"ל בחד והדבר ברור דתרי לישני הם עיי"ש ודו"ק:

תוס' בד"ה ושמע חבירו ואמר ואני בכדי נקט דבראשון נמי פליגי. עכ"ל. ובש"מ כתב דהוי רבותא לר"מ דאפילו השני מייתי נזיר שלם. וסד"א דלהשלים לראשון מכוין ולעיל בגמרא אמרינן דעלי לגלח חצי נזיר דשני אגב רישא נקט דבואני לחוד סגי ולכאורה למאי דמפרשינן דחצי נזיר חזרה היא ותרי לישני קאמר דראשון הרי עלי לגלח משמע כוליה וחזר בו ואמר חצי נזיר א"כ כי אמר השני ואני לחוד אמאי לא נימא דארישא דדיבורא קאי וחייב בנזיר שלם אפי' לרבנן וצ"ל דנהי דדיינינן ליה בחזרה מ"מ חד דיבורא חשיבא:

שם משנה הריני נזיר כשיהיה לי בן וילדה בת טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר. ובגמ' פריך פשיטא. משמע דאם אמר כשיהיה לי בן ונולד לו טומטום ואנדרוגינוס אין כאן רבותא כלל דלא הוי נזיר דפשיטא דלבן ודאי איכוין ולא לאלו שהם ספיקות וכ"ש למ"ד דאנדרוגינוס ברי' בפ"ע היא וא"כ נראה דה"ה אם אמר כשיהיה לי בן או בת ונולד לו טומטום ג"כ לא הוי נזיר כיון דבחדא לא מחזקינן ליה בספיקא ה"ה כי אמר תרווייהו לא הוי טומטום ואנדרוגינוס בכלל ועיין משל"מ ז"ל בפ"א שנסתפק בזה וכנ"ל נראה עיקר אלא דיש לדקדק מהא דאיתא בפ' מי שמת אם ילדה זכר יטול מנה נקבה תטול מאתים וילדה טומטום ואנדרוגינוס נוטל כפחות שבשניהם לת"ק דרשב"ג בתמורה לענין הקדש עובר דס"ל נמי אם אמר ילדה זכר עולה ונקבה שלמים דאם ילדה טומטום ואנדרוגינוס. חלה עליהם קדושה ומ"ש הכא דלא חיישינן ליה כלל לכ"ע ועי' תוס' ז"ל שם באורך וצ"ל דהתם אמדינן דעתיה כיון דגרעי הוא שיהיה עכ"פ כפחות שבשניהם אבל הכא דאומר כן דרך הודאה וכמו שכ' התוס' ז"ל ודאי אין דעתו אלא לבן או לבת ודאין ולא לאלו שאינן חשובים כלל וכדאמרינן בגמ' דאפילו בלשון ולד ס"ד דלא הוי דוולד דמיחשיב ביני אינשי בעינן ועיין רש"י ותוס' ז"ל שפי' דאבת נמי קאי ואינו מוכרח אלא אטומטום ואנדרוגינוס לחוד קאי וכן מבואר בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ובירושלמי אמרינן דטומטום ואנדרוגינוס ג"כ צריכה דקמ"ל דלא חיישינן לספיקא דשמא זכר הוא עיי"ש וברישא דמתניתין נולד לו בן ה"ז נזיר קאמר הש"ס ג"כ דמשום סיפא נקטי לה ולד' התוס' בד"ה לר' יהודה לקמן בד' י"ג דלר"י משום ר"ט לא הוי נזיר אפילו נולד לו בן א"כ מתניתין קמ"ל דלא כר"י משום ר"ט וכבר כתבתי בזה בחי' לנדרים בפ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף