קרן אורה/נזיר/ח/א

קרן אורה נזיר ח א

דף ח' ע"א

מתני' הריני נזיר כשער ראשי כו' רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום. רש"י פירש כאן לשיטתו דנזיר עולם מגלח לשלשים יום ורבי אמר אין זה מגלח לל' יום ואינו מגלח לעולם דחדא נזירות ארוך קיבל עליו כמנין שער ראשו ולדבריו אין טעם לזה מ"ש דאם אמר הריני נזיר עולם מגלח אחת לל' יום אע"ג דנזירות עולם קיבל עליו בחד נזירות ובהריני נזיר כשער ראשי אינו מגלח כלל וכבר כתבנו לעיל דשיטתו צ"ע.

והעיקר כמו שפי' התוס' ז"ל דהא דמגלח מל' לל' יום היינו משום דת"ק ס"ל דנזירות פרטיות קיבל עליו כמנין שער ראשו ולא דמי לנזיר עולם שקיבל עליו חדא נזירות לעולם דבזה פליגי תנאי לעיל לאיזה זמן מגלח ורבי פליג ואמר דאין זה מגלח לשלשים יום ולא ביארו התוס' ז"ל אי ס"ל לרבי דהוי כשאר נזיר עולם ומגלח לי"ב חודש או דאינו מגלח כלל והרמב"ם והרע"ב ז"ל בפיהמ"ש כתבו דלרבי מגלח לי"ב חודש כשאר נזיר עולם וכ"כ בש"מ אבל כתב עוד שם בשם הרא"ש ז"ל דלרבי אינו מגלח כלל דימים כשער ראשו קיבל עליו והוי חד נזירות ארוך כמו מאה שנה ודבריו ז"ל צ"ע הא שער הראש וחול הים ועפר הארץ אין לו קצבה והוי נזיר עולם ודמי לכל ימי חיי דמגלח לי"ב חודש וצ"ל דס"ל למסקנא לחלק בין מלתא דאית ביה קיצותא ואפילו לית ביה קיצותא כיון דקיבל עליו נזירות היינו ימים כשער ראשו הוא דומה למאה שנה או אלף שנה דאינו מגלח כלל אבל בירושלמי אמרינן להדיא דרבי מגלח לי"ב חודש הוא דס"ל וכסתם נזיר עולם דאמר רבי לעיל דמגלח לי"ב חודש ומפרש התם לפלוגתייהו דוקא באומר כשער ראשי אבל מלא שער ראשי לרבנן נמי מגלח לי"ב חודש דחדא נזירות אריכתא משמע וכמנין שער ראשי לרבי נמי מגלח לל' יום וזה דלא כמשמעות ש"ס דילן וכמו שיתבאר אך הא דמוקי התם למתניתין דלעיל הכביד שערו מיקל בתער דמשמע לאחר י"ב חודש כרבי לא הבנתי דבריו דהא רבנן נמי מודו בסתם נזיר עולם דמגלח לי"ב חודש ודוקא הכא בכשער ראשי הוא דפליגי ועיין בש"מ שכתב דהגילוח בנזיר עולם רשות היא ואם רצה אינו מגלח ומקרא דאבשלום משמע דחיוב הוא לגלח ולהביא קרבנות כמו שנאמר אלכה נא ואשלמה את נדרי כו' ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר הדבר מפורש:

עוד נסתפק שם בשם הרא"ש ז"ל בנזיר עולם כי האי דמגלח לל' יום אם הרשות בידו להשהות תגלחתו וקרבנותיו ובלבד שלא יעבור בבל תאחר כמו בסתם נזיר דיכול להשהות כ"ז שלא יעבור בבל תאחר והוא לשיטתיה בריש נדרים דנזיר אינו עובר בבל תאחר קרבנותיו אלא לאחר ג' רגלים ומש"ה מספקא ליה בנזיר עולם. לשיטת התוס' ז"ל שם דעובר מיד בבל תאחר אין כאן ספק. והוא ז"ל מסיק דמסתבר ליה דבנזיר עולם כמתניתין אסור להשהות כיון דנדר כל ימיו למנות נזירות מחויב הוא לגלח על הראשונה ולהתחיל למנות שניה וא"כ כי פריך בריש נדרים מדרוש ידרשנו נפקא הוי מצי לשנויי דאיצטריך קרא בכה"ג דמיד עובר בבל תאחר ועוד הוי מצי לאוקמי בכה"ג בל תאחר דנזירות ועיין מש"כ שם בזה ודו"ק:

שם הריני נזיר מלא הבית כו' בודקין אותו כו'. יש לדקדק מ"ש דתנן הכא בודקין אותו מה היה כוונתו. יותר משאר לישני דמתניתין דמשמע דא"צ בדיקה כלל וי"ל דהכא דאמר מלא הבית ולא הזכיר דברים פרטים כמו ברישא דמתניתין כשער ראשי שפיר משמעות לשונו גם לחדא נזירות לבד ואריכא ליה כמלא הבית מש"ה צריך בדיקה אבל רישא כשער ראשי לשונו משמע יותר לנזירות הרבה ואין צריך בדיקה ובתוספתא פ"א ראיתי גבי הא דאמר ר' יהודה הריני כהלקטי קיץ דנוהג כ"כ נזירות עד שיאמר לא לכך נתכוונתי משמע דאפי' הזכיר דברים פרטים ג"כ הולכין אחר כוונתו ויכול הוא לומר לא לכך נתכוונתי ואם אמר סתם נדרתי כו' ונזיר כל ימיו וכתבו התוס' ז"ל דתליא בפלוגתא דרבי ות"ק אי מגלח לל' יום או לי"ב חודש וכפי משמעות הש"ס בגמ'. והרמב"ם ז"ל לא כתב כן ויתבאר בגמ' בס"ד:

שם הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני אומדין כו'. הכא אזלינן לקולא בפשיטות משום דמיירי בהחזיק בדרך אבל אם לא החזיק בדרך הוי כמכאן ועד סוף העולם דלעיל דאינו חייב אלא נזירות אחת ומשמע אפילו אם אומר סתם נדרתי והיינו מתרי טעמי דלעיל או משום דאית ליה קיצותא או משום דאינן מובדלות והני תלתא בבי דמתניתין כל חד דיניה לחודיה רישא כשער ראשי כו' לת"ק הרי זה נזיר עולם בנזירות פרטיות לגלח כל למ"ד יום משום דתלה בדברים פרטים כשער ראשי ומציעתא במלא הבית או מלא הקופה דלא אמר דברים פרטים אלא בכלל מלא הבית בודקין אותו ואם אמר אחת נדרתי נזיר ל' יום ואם אמר סתם נדרתי נזיר כל ימיו ומגלח כל ל' יום לת"ק דרבי לפי שיטת התוס' והיינו משום דנהי דאמר מלא הבית בדרך כלל מ"מ יש בכלל דבריו נזירות פרטיות ג"כ דהדברים שמילאו הבית והקופה המה דברים פרטים והחרדל דומה לעפר הארץ ובבא תליתאי הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני והחזיק בדרך דיניה כדתנן ואם לא החזיק בדרך לכ"ע לא הוי אלא נזיר אחת כיון דאית ביה קיצותא לחד שינויא או משום דאין הפרסאות והאוונות והימים דברים פרטים והיינו דתנן בבבא רביעאה הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה דוקא אם אמר כמנין אבל אם לא אמר כמנין לא הוי אלא נזירות אחת שס"ה ימים כימות החמה. כ"ז כתבתי לפרושי פשטא דמתניתין ובגמרא יתבאר יותר בזה בס"ד:

גמ' וליחזייה כאילו מלאה קישואין כו' ותהוי ליה תקנתא. ופירשו התוספות ז"ל דהוי לן למיזל לקולא כיון דספיקו חמור מודאי דהשתא דמחמרינן עליה מספק כאילו מלא חרדל אינו יכול לגלח אלא גילוח אחד דלחד ודאי נתכוין לכל הפחות מלא בצק ובתר הכי אינו יכול לגלח עוד כיון דספק הוא ואינו יכול להביא קרבנות ומש"כ בתוספות ז"ל משיגלח פ"א שוב לא יחול ט"ס וצ"ל שוב לא יכול לגלח מוכח מדבריהם ז"ל דהא דהוי נזיר כל ימיו כאילו מלא חרדל הוא מספק וכדאמר חזקיה דבמחלוקת שנויה ור"ש היא דאזיל לחומרא אפילו בדבר שספיקו חמור מודאי וא"כ לא יתישבו דבריהם ז"ל מה שכתבו במתניתין דלרבנן נוהג נזירות אחר נזירות וז"א כיון דספק נזיר הוא אינו יכול לגלח ולהביא קרבנותיו וצ"ל דהתוס' ז"ל כתבו כן לענין דינא היכא דאמר בפירוש כאילו מלא חרדל או שנתכוין בבירור למלא חרדל אבל בדינא דמתניתין הוי נזיר כל ימיו מספק ואינו יכול לגלח ואכתי תיקשי דא"כ למה ליה למתני' למימר דהוי נזיר כל ימיו מספק מפני שרואין את הבית כאילו מלא חרדל הא משום קישואין ודלועין ג"כ הוי נזיר כל ימיו מספק כיון דלא מצי לגלח אלא חדא זימנא דשמא לבצק נתכוין ובתר הכי תו לא מצי לגלח ולהביא קרבנות מספק ובאמת מה שכתבו התוספות ז"ל דאיכא לספוקי ג"כ בבצק לא ידענא מי הכריחם לזה דא"כ מאי קאמר הש"ס וליחזייה כאילו מלאה קישואין דמשמע דיכול לגלח כ"כ פעמים כמספר הקישואין ולדבריהם ז"א כיון דאיכא לספוקי נמי בבצק. ע"כ נראה דבבצק לא מספקא כלל דאין דרך שיהיה הבית מלא בצק וכן הקופה ולהכי נקט הש"ס קישואין ודלועין דהם הפירות היותר גדולים מכל הפירות אבל אכתי לא הוי צריכי למימר דנזיר כל ימיו משום חרדל הא משום ספק פירות קטנים מעט מקישואין ג"כ הוי נזיר כל ימיו מספק ועוד קשיא לי לשיטתם ז"ל דהא דאיצטריך לאוקמי כר"ש ודלא כר"י היינו משום דהכא ספיקו חמור מודאי א"כ ר' יוחנן דמוקי לה כר' יהודה וס"ל כרבי דנזירות אחת קיבל עליו למה ליה למימר דר' יהודה מודה במתניתין משום דנחית לנזירות ובמאי לסלוקי מינה תיפוק ליה בלא"ה הא דרבי לא הוי ספיקו חמור מודאי דאילו אמר חרדל בפירוש דג"כ לא היה מגלח לעולם ומספק ג"כ אינו מגלח וכ"ת דבודאי היה מגלח לי"ב חודש כסתם נזיר עולם ומספק אינו מגלח כלל דא"כ הדרא קושיא לדוכתא ליחזייה כאילו מלא קישואין ותהוי ליה תקנתא דאחר גילוח פעם אחת לי"ב חודש תו לא נחית ליה נזירות מספיקא ולפי מ"ש התוספות ז"ל לעיל דגילוח נזיר עולם לאו גילוח ממש הוא אלא מיקל בעלמא א"ש קצת דהוי הכא ספיקו חמור מודאי דמשום ספק אינו יכול להקל ג"כ ולהביא קרבנות דשמא קישואין אמר וחייב בגילוח גמור ולגלח לגמרי א"א משום דשמא לחרדל נתכוין ובש"מ הביא מכאן ראיה לדברי הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל במתני' דלרבי אינו מגלח כלל. דאל"ה הא איפסק ליה נזירות וכנ"ל וכתב שם עוד דהא דקאמר הש"ס וליחזייה כאילו מלאה קישואין היינו שאינו חייב אלא נזירות אחת של ל' יום משום דהוי מלתא דאית ביה קיצותא ולפי"ז יתישב קצת הא דתנן רואין אותו כאילו מלא חרדל ולא נקט ספיקא דשאר פירות קטנים מחרדל וכמו שהקשיתי לעיל משום דאין נפקא מינה בזה דכל דאית ליה קיצותא אינו חייב אלא נזירות אחת של ל' יום לא פחות ולא יותר אבל מלא חרדל הוי דבר שאין לו קצבה ונראה דכן הוא שיטת התוס' ז"ל ג"כ:

אבל בירושלמי דמתניתין לא משמע הכי דאיתא התם אמר ר' מני מטילין אותו לחומרין בתחלה רואין אותו כאילו מלא אתרוגים ואח"כ רימונים ואח"כ אגוזים ואח"כ פלפלין ואח"כ שומשמין ואח"כ חרדל ולפי דברי הש"מ מאי נפקא מינה בזה דמתחלה רואין אותו אתרוגים ואח"כ רימונים הא חד דינא לתרווייהו כיון דיש להם קצבה וכן א"א לפרש דברי הירושלמי לשיטה זו דנזירות פרטיות קיבל עליו דלפי"ז ג"כ לא א"ש ואח"כ רימונים ואח"כ אגוזים הא משום רימונים לחוד הוי נזיר כל ימיו כיון דכבר גילה על אתרוגים והא דחייש לרימונים ספק נזירות הוא ואינו יכול לגלח אלא נראה דשיטתו הוא דמחויב לנהוג נזירות כ"כ ימים כחשבון מלא הקופה כל מין כפי חשבונו והיינו דקאמר בתחלה רואין אותו כאילו מלא אתרוגים וכשהשלים נזירות כ"כ ימים כפי חשבון האתרוגים ורוצה לגלח מחמירים עליו שמא רימונים קאמר וכאשר השלים החשבון אומרים שמא אגוזים וכן אינך עד כאילו מלא חרדל ואין לו קצבה כלל והוי נזיר כל ימיו ואינו יכול לגלח כלל דבכל עת שירצה לגלח לחשבון איזה מהם מחמירים עליו שמא למין אחר נתכוין. ולפ"ז א"ש דקרי לה ספיקו חמור מודאי דאילו ודאי חרדל היה מגלח אחת לי"ב חודש והשתא אינו מגלח כלל ובש"מ ז"ל לא כתב כן משום דמשמע לעיל דבדבר שיש לו קצבה לא הוי אלא נזיר למ"ד. אבל לפי מ"ש התוס' ז"ל לעיל בד"ה והתניא דדוקא במכאן ועד סוף העולם הוא דלא הוי כמו אלף שנה דמכאן משמע דאריכא לי הדא מלתא כו' אבל הכא דאמר הריני נזיר מלא הקופה ודאי מסתבר דאם פירש איזה מין כגון מלא הקופה אתרוגים או קישואין הוי נזיר כ"כ ימים כחשבון האתרוגים ורווחא שמעתא לשיטה זו:

אחר כל הנ"ל משמע לכולהו פירושי דהא דהוי נזיר כל ימיו הוא מספק לחוד ונפקא מינה דאינו לוקה אם עבר על נזירותו וגם אינו מגלח כלל לעולם כיון דספק הוא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהוי נזיר ודאי כל ימיו ומגלח אחת לי"ב חודש ודבריו ז"ל נפלאו בשתים חדא אמאי הוי נזיר ודאי דהא משמע בשמעתין דלא הוי אלא נזיר מספק והיכי יכול לגלח ועוד אמאי מגלח לי"ב חודש כיון דפסק כת"ק דרבי בכשער ראשי דמגלח אחת ללמ"ד יום. ה"ה הכא וכדמשמע בשמעתין דחד דינא להו ובזה כבר עמדו עליו נושאי כליו וגם התוס' יו"ט ז"ל העיר בזה אבל בקושיא הראשונה לא העירו ובעיני יפלא הלא מבואר בשמעתין דמטעם ספק נזירות הוא דאתינן עלה ולא נזירות ודאי ונראה דכבר כתבתי בזה בחי' לנדרים במשנה דסתם נדרים להחמיר דלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל הך סברא דספיקו חמור מודאי וע"כ מטעם אחר הוא דמחלקינן בין סתם נדרים לסתם נזירות דבנדרים איפסק הלכתא דאזלינן לחומרא ובנזירות אזלינן לקולא וא"כ ר' יוחנן דמשני אפילו תימא ר' יהודה והכא נחית לנזירות ומשום ספק הוא דמחמרינן וכמו שכתב הש"מ דומיא דספק נגעים אחר שנזקק לטומאה כיון דע"כ אית ליה לר"י איזה לימוד מן המקרא דאזלינן בספיקו לקולא וא"כ בכל גווני אזלינן לקולא. ועוד דהא תיקשי כנ"ל דאכתי אית ליה תקנתא אחר גילוח לי"ב חודש דמשמעות שיטת הרמב"ם ז"ל דמגלח לגמרי וכמשמעות המקרא גבי אבשלום ונהי דיש לומר דאפילו אי גילוח דנ"ע הוי גילוח גמור מ"מ לא אמרינן דבגילוח של נ"ע איסתלק ליה נזירות דדוקא לת"ק דמגלח כל למ"ד יום. וכל חדא הוי נזירות בפ"ע א"כ כי גילח לחדא נזירות איסתלק לגמרי ואידך הוי ספק בלא שום חזקה אבל הכא דמספקא לן אם נזיר סתם הוא או נזיר עולם ה"ז כמו ספק אם נזר ארבעים יום או חמשים דמסתבר למיזל לחומרא כיון דנחית לנזירות וכמו נזקק לטומאה בספק נגעים ואע"ג דגילח בנתים לא איסתלק ליה נזירות דנ"ע כוליה חדא נזירות הוא והכי גמירי לה דמגלח לי"ב חודש. מ"מ לא משמע ליה להרמב"ם ז"ל דמטעם ספק הוא דמחמרינן דר' יהודה מיקל בכל ספק נזירות אלא כיון דנחית לנזירות הוי ודאי נזיר עולם כיון דסתם נדר. ויש במשמעות דבריו ג"כ לנזיר עולם כמו מלא חרדל ממילא נתחייב בנ"ע:

ויש עוד לדקדק בזה דבאמת בנזירות דהוי דבר התלוי בזמן נראה דלא מהני חזקה בזה ולא דמי לנזקק לטומאה דנגעים דמוקמינן ליה אחזקה קמייתא והוא בטומאתו אבל הכא וכי משום דהוי נזיר סתם נחמיר עליו לנ"ע הא כבר עבר זמן נזירות הקטנה וסברא זו הערנו בחי' יבמות וגם נמצא בספרי הראשונים אין רצוני להאריך מכל הלין טעמי ניחא ליה להרמב"ם ז"ל לפרש דהוי נזיר עולם ודאי וגם בספק לו אם אמר ארבעים או חמשים לפ"ז לא הוי אלא נזיר ארבעים ולא מהני בזה חזקה ובשפתיו לא הוציא אלא או ארבעים או חמשים ולא דמי להא דאמרינן הכא דנחית לנזירות דהיינו משום דאיכא במשמעות דבריו נזירות עולם ג"כ וכנ"ל ואע"ג דאינו יכול להביא קרבנותיו לאחר ארבעים דשמא חמשים נזר מ"מ הוי כאחר מלאת והדברים ארוכים בזה ויתבארו עוד במכילתין בס"ד:

ולענין הקושיא השניה אמאי פסק הכא דמגלח לי"ב חודש ודלא כת"ק דמתניתין כבר האריכו בזה מפרשי דבריו ז"ל וכולם יישבו בדוחק דמה שכתב המל"מ ז"ל לחלק בין כ"ף הדמיון ע"ש אין מקום לזה מן הש"ס ומנ"ל לחלק בהכי ומ"ש הפ"מ בירושלמי לחלק בין היכא דתלה הוא בדברים חלוקים להיכא דנזר סתם ותלה בדעת ב"ד דמחמרינן עליה להיות נזיר עולם אין דבריו מובנים דהכא לאו משום חומרא הוא דהוי נ"ע אלא מן הדין וכמש"כ. וגם פי' בד' הש"ס הא דאמרינן דר"י סבר לה כרבי כל מבין יראה בדחוקיו והק"ע כתב ליישב ע"פ דברי הירושלמי לחלק בין מלא שער ראשי ובין כשער ראשי וה"נ מלא הקופה אמר וגם זה קשה כיון דבש"ס דילן לא ס"ל לחלק בהכי אבל הדבר פשוט ע"פ דבריו ז"ל בפי' המשנה שכתב טעמא דת"ק בכשער ראשי דלרבנן מגלח אחת לשלשים יום הוא משום דתלה נדרו בדברים חלוקים וכשינויא דרבה לעיל ולפ"ז דוקא היכא דא' כשער ראשי אבל היכא דאמר מלא הקופה לא יחשב לדברים חלוקים דשם הכולל הוא ע"כ לכ"ע הוי נ"ע ומגלח לי"ב חודש והא דמוקי לה הש"ס הכא דר"י כרבי ס"ל היינו לשינויא קמא דהש"ס לעיל דלא מחלקי בין דברים מובדלים או לא אבל לשינויא דרבה לא איצטריך למימר הכי והמשנה למלך כתב בעצמו כן ליישב דברי הרמב"ם ז"ל לקמן נפלא בעיני מפני מה לא כתב כן הכא ג"כ ומשמע לי עוד מד' בפי' המשנה דרבי דמודה בנזירות עלי דמגלח לל' יום היינו דוקא בדברים חלוקים ג"כ. ויתבאר בזה לקמן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף