קרן אורה/נזיר/ד/ב

קרן אורה נזיר ד ב

דף ד' ע"ב

גמ' לימא בפלוגתא דהני תנאי כו'. ומסיק דכ"ע בעינן דבר הנדור ושאני גבי בכור כו'. משמע דכ"ע קאי על ר' יעקב ור' יוסי אבל ר' יהודה דאמר דמתפיס בנזירות שמשון ע"כ ס"ל דלא בעינן דבר הנדור והרמב"ם ז"ל בבכור פסק דאין מתפיס בו כר' יוסי ובנזיר שמשון פסק דמתפיס כסתמא דמתני' וכבר עמדו ע"ד ז"ל הכ"מ והלח"מ ע"ש מש"כ וגם אני כתבתי שם בחידושי נדרים דנזירות שמשון שאני כיון דמצינו נזירות ע"י נדר גם בזה שבא שלא ע"י הנדר יכול להתפיס. כמו אילו של אברהם אבינו ע"ה וכל אלו הדברים נאמרו הכא בשמעתין בש"מ בשם הראשונים ז"ל אלא דמה שכתב הש"מ דר' יהודה ס"ל דמנוח הדירו וכן כתב הכ"מ ז"ל לא הבנתי דהתינח לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר דהאיש מדיר את בנו אבל לר"ל דאמר כדי לחנכו במצות מא"ל דהא לאו דבר הנדור הוא ועוד אי היה בשמשון הדרת אביו א"ר אמאי ליתא בשאלה כמו בכור אע"ג דקדוש מרחם מ"מ כיון דיש בו ג"כ קדושת פה ישנו בשאלה וכמו שכ' לעיל א"כ בנזירות שמשון נמי אמאי אינו בשאלה כיון דאביו הדירו ועיין רש"י ז"ל במכות שכ' לפי' זה דשמשון הוי נזיר מבטן ע"י הדרת אביו והקשה ע"ז הא אביו ישנו בשאלה ונהי דקושיא זו אינה מכרחת דנהי דאביו הדירו מ"מ לא היה בשאלה כיון דהדירו ע"פ מלאך אבל מ"מ לא עדיף מבכור כיון דאית ביה ג"כ קבלת אביו וכי היכי דמתפיס בבכור ישנו בשאלה ה"נ אם התפיס בנזירות שמשון אמאי אינו בשאלה וע"כ א"א לומר דנזירות שמשון היה ע"י הדרת מנוח לבד דהיכן מצינו נזירות לחצאין כזה להיות מותר בטומאה וא"כ כל אדם אמאי אינו יכול לקבל עליו נזירות מיין ותגלחת לחוד אבל לא מטומאה ולקמן תנן ע"מ שאהיה מטמא למתים אסור בכולן וש"מ דא"א לקבל עליו ע"י קבלת עצמו נזירות לחצאין וע"כ הא דשמשון ע"י מלאך הוא דהוי והיינו טעמייהו דפליגי ר"י ור"ש במתפיס בנזירות שמשון דר"ש ס"ל דאין זה נזירות כלל ואין יכול להתפיס בו כלל כיון דאין כאן נזירות כלל בשלימות ור' יהודה ס"ל דנהי דע"י מלאך הוי וגזירת מלך היתה מכל מקום נזיר היה והיכא דמתפיס בפירוש בנזירות שמשון שפיר הוי התפסה:

ובאמת לא ידענא מהיכא נפקא לן אזהרה ביין ותגלחת של נזירות שמשון. דהא אזהרה האמורה בפרשת נזיר לא נאמרה אלא בנזיר גמור מי שכל דקדוקי נזירות בו אבל נזיר שמשון מנ"ל דכל אלו האזהרות נאמרו בו והרמב"ם ז"ל כתב דדבר זה הלכה מפי הקבלה הוא משמע דהלכה למשה מסיני נאמרה דאיכא נזירות כה"ג וא"כ הדק"ל אמאי אינו יכול לקבל סתם נזירות על אופן זה שיטמא למתים כיון דנאמרה הלכה דאיכא נזירות כה"ג והיה נראה דלא נאמרה הלכה על קבלת נזירות כזה דודאי ליכא נזירות לחצאין והא דשמשון לאו נזירות גמורה היא אלא ע"י מלאך ונאמרה הלכה דמוזהר הוא על נזירות כזה שאמירתה על ידי מלאך ואין זה עד מצות התורה אשר אחר נתינתה לנו לא בשמים היא. וא"כ מצינו אזהרה בזה ע"פ הלכה כנזיר גמור וה"נ נאמרה הלכה בנזיר להדיר את בנו בנזיר והבן לוקה אם עבר על נזירותו. אע"פ שהוא עצמו לא קיבל ובריש יבמות אמרינן דהא דעשה דגילוח מצורע דוחה עשה ול"ת דנזיר משום דישנו בשאלה. וא"כ היכא דהוי נזיר שמשון ומצורע אטו לא יגלח כיון דליתא בשאלה (והרמב"ם ז"ל כתב טעם אחר בזה ולא כתב לטעמא דישנו בשאלה עיין ספ"ז מהלכות נזירות ובדברי הראב"ד ז"ל שם וע"פ הנ"ל יש ליישב קצת דשמעתא דיבמות אזלא אליבא דר"ש דלא ס"ל נזירות שמשון כלל ומש"ה י"ל הטעם משום דישנו בשאלה אבל למאי דקיי"ל כסתם מתני' דאיכא נזירות שמשון ע"כ ליכא למימר טעמא דישנו בשאלה דהא איכא נזירות שמשון דליתא בשאלה ועדיין יקשה טובא הא טעם הרמב"ם ג"כ אין מספיק על נזירות שמשון דהא טעם הרמב"ם הוא משום דימי סיפורו וחלוטו אין עולין לו מחמת טומאתו וזה שייך בנזיר סתם אבל נזיר שמשון הא מותר לטמא אפי' למתים וא"כ מהיכא תיתי לומר שלא יהיה בנזיר שמשון מצורע קדושתו עליו כיון דאפילו אם נטמא במת הרי הוא בקדושתו דאין שייך לטומאה כלל ויש לתרץ דבשלמא לפירכא דישנו בשאלה שפיר יש לחלק בין נזיר סתם לנזיר שמשון דנזירות שמשון חמיר דליתא בשאלה אבל לסברת הרמב"ם ז"ל הרי הדברים ק"ו ומה נזיר סתם שקדוש טובא מ"מ כשנטמא פעם אחת נדחה קדושתו מפני עשה דמצורע כ"ש נזיר שמשון דלא חמיר כ"כ כ"ש דנדחה מפני עשה דמצורע ומה בכך דמותר לטמאות למתים לגמרי אדרבה מהאי טעמא קיל הוא מסתם נזיר) ולקמן בפרק ג' מינים יתבאר עוד בזה ועי' ש"מ שכתב דר"ש לטעמיה דס"ל במתני' לעיל דאין נזירות לחצאין ע"ש:

תוס' בד"ה לא דכ"ע כלומר כ"ע כו'. יש קצת חסרון בדבריהם ז"ל:

גמרא ושמשון לאו נזיר הוה והא כתיב כי נזיר אלהים כו'. ובש"מ איכא נוסחי דמייתי קרא דשמשון שאמר לדלילה כי נזיר אלהים אני מבטן אמי הרי דקיבל ע"ע נזירות ומשני דמלאך הוא דקאמר ולא ע"ד קבלה אמר כן ע"ש:

תוס' בד"ה דילמא גוססין שוינהו כו'. ובש"מ בשם הרא"ש ז"ל חילק בין גוסס בידי שמים לגוסס בידי אדם דגוסס בידי אדם לכ"ע מותר לנזיר ולכהן ליגע בו ואם כן מגויד אינו דומה לגוסס בזה ועיין לקמן דף מ"ג בתוס' שם ונפקא מינה לדינא לדברי המחבר בסימן שס"ט שפסק להחמיר בגוסס אבל במגויד לכ"ע מותר אבל נעלם ממני טעם הדבר לחלק בזה בין גוסס בידי שמים לידי אדם ובהנשרפין דף ע"ח אמרינן איפכא דגוסס בידי שמים ההורגו חייב לכ"ע ובגוסס בידי אדם איכא פלוגתא התם עיין שם:

רש"י בד"ה אבשלום נזיר עולם היה כו'. אבל שאר נזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום כו'. מבואר מדבריו ז"ל דרבי ור' נהוראי ור' יוסי לא פליגי אלא באבשלום למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל בסתם נזיר עולם לכ"ע מגלח א' לשלשים יום וכבר תמה המל"מ ז"ל ע"ד ומי הכריחו לזה דפשטא דשמעתא משמע דלענין דינא פליגי דבאבשלום לא שייכא פלוגתא דמאי דהוי הוי אף על גב די"ל דנפקא מינה ג"כ לדינא בפלוגתייהו היכא דאמר בפירוש הריני נזיר כאבשלום דבזה י"ל דמודה רש"י ז"ל דמגלח כאבשלום לכל חד כדאית ליה דדוקא היכא דאמר הריני נזיר עולם הוא דס"ל דמגלח אחת לשלשים יום משום דמשמעות דבריו שקבל עליו נזירות לעולם אבל כדין נזירות לגלח כל שלשים יום וכן משמע מדבריו לעיל בד"ה הריני נזיר עולם ה"ז נזיר כל ימי חייו כו' ע"ש. ועוד משמע ליה הכי ממתני' דלקמן הריני נזיר כשער ראשי כו' ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום ומשמע דרבי נמי מודה בהא דגילוח הוא מל' יום לל' יום והתוס' ז"ל באמת כתבו דזה לא הוי נזיר עולם סתם אלא כ"כ נזירות קבל עליו וכמו שיבואר לקמן אבל רש"י משמע ליה דכל נזיר עולם דין אחד להם ומ"מ שיטתו ז"ל צ"ע דא"כ מאי קאמר הש"ס ונזיר עולם היכא כתיב ומייתי מקראי דאבשלום ומאי מיבעי ליה היכא כתיב כיון דאין שום חידוש דין בנזיר עולם אלא צריך למנות כל ימי חייו נזירות כדין ועוד דהיכי מייתי ראיה מאבשלום כיון דאין דומין בדין תגלחתן ורש"י ז"ל כתב לקמן דהחילוק בין נזיר עולם לאבשלום הוא מסברא דבכל אדם הוי כובד כל שלשים יום ואבשלום כאיש גבורתו ולא היה כובד אלא בשנים עשר חודש לרבי ולרבי יוסי הסברא איפכא דלבן מלך הוי כובד מע"ש לע"ש. ואין זה מספיק דאטו דין נזירות משתנה לפי טבע הנודר בנזירות ונתת דבריך לשיעורין אבל לשיטת התוס' ז"ל א"ש דנזיר עולם יצא מכלל דין שאר נזירות לרבי ולר' יוסי בזמן התגלחת ולר' נהוראי ג"כ יצא מכלל שאר גילוח נזירות דמגלח לגמרי ובנזיר עולם אינו אלא מגלח בתער ושפיר פריך מנ"ל ומייתי ראיה מאבשלום דאשכחן ביה נזירות כי האי ויש להביא קצת סמך לפירש"י ז"ל ממתניתין דסוף מכילתין דאמר ר' נהוראי נזיר היה שמואל שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו ור' יוסי פליג עליה דאין מורה אלא של בשר ודם וא"ל ר' נהוראי דכבר היה עליו מורא של ב"ו שנא' איך אלך ושמע כו'. והשתא אי נימא דנזיר עולם שוה בדינו עם אבשלום א"כ לרבי יוסי בלא"ה אין לפרש ומורה לא יעלה על ראשו על נזירות כיון דמגלח מע"ש לע"ש. כי היכי דס"ל לר"י באבשלום ושמואל נזיר עולם היה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אבל גם זה אינו מוכרח דבאמת י"ל דהיינו טעמא דר"י דלא מפרש ומורה לא יעלה כו' על נזירות ולקמן בשמעתין במתניתין דהריני כעפר הארץ יתבאר יותר באורך בזה. ועי' תוי"ט סוף מכילתין שהקשה על הרמב"ם ז"ל מנ"ל דשמואל נזיר עולם הוא דלמא נזיר שמשון היה וכדיליף בגז"ש משמשון ואין כאן קושיא דלאו גז"ש הוא אלא גילוי מלתא בעלמא בפירוש ומורה דהוי נזירות אבל הא ליכא למימר דשמואל הוי נזיר שמשון דהא לא אשכחן נזירות שמשון אלא ע"י התפסה בשמשון ובשמואל לא מצינו אלא סתם נזירות וכדכתיב בחנה ומורה לא יעלה על ראשו וע"כ נזיר עולם הוא דקאמרה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף