קרן אורה/נדרים/פח/ב

קרן אורה נדרים פח ב

דף פ"ח ע"ב

גמ' כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעליה ורמינהו כו' לפי מש"כ הר"ן ז"ל דרב ושמואל לא פליגי במתניתין דמתניתין וודאי אתיא כר"מ ולענין דינא הוא דפליגי א"כ מאי קאמר ר"ז כמאן אזלא הא שמעתא דרב הא בלא"ה קשיין מתניתין אהדדי דבמתניתין תנן דיד אשה כיד בעלה ולא מהני אלא מה שאת נותנת לפיך ובעירובין תנן דיכול לזכות ע"י אשתו וכן הקשה הרשב"א ז"ל על שיטה זו ול ולישנא דהש"ס משמע דבמתניתין פליגי:

ומשום הכי נראה שיטת הרמב"ן דשמואל ס"ל דבעינן תרתי דווקא על מנת שאין לבעלך רשות ומה שתרצי עשי ורב ס"ל דמה שתרצי עשי מהני אבל על מנת שאין לבעליך רשות בהם לחוד לא מהני ומקשי ר' זירא רב דאמר כמאן אי כרבנן א"כ אפילו ע"מ שאין לבעליך רשות בהם בלחוד נמי לא מהני וכ"ש מה שתרצי עשי וודאי לא מהני. ומתרץ כמאן כר' מאיר כו' ולפיכך באומר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך ר' מאיר נמי מודה דלא קנה הבעל אפילו לר"א דס"ל אליבא דר' מאיר בעל מנת שתלבשי דלא מהני דהיום עכ"פ מקנה לה על תנאי זה וכל שיש לה קצת קנין קנה הבעל אבל הכא לא הקנה לה כלל אלא בעת שנותנת לפיה ושמואל אמר מה שתרצי עשי נמי לא קנה הבעל וכרבנן דתנאי פרטי מהני והשתא קאמר ר' זירא שפיר כמאן אזלא שמעתא דרב כרבי מאיר דאמר יד אשה כיד בעלה לגמרי ואין לה שום קנין לעצמה ורמינהו כו' ועל ידי אשתו ולר"מ הא קנה יתהון בעל בשלמא לשמואל דמוקי למתניתין כרבנן דעל תנאי פרטי מהני ולא קנה יתהון בעל א"ש דמזכה לה ע"י אשתו דזה הוי כתנאי פרטי שנותן לה על מנת שתזכה לאחרים שפיר נפיק מרשות הבעל אבל לר' מאיר לא נפיק מרשות הבעל כלל. ורבא משני כיון דלזכות לאחרים מיד בעלה לר' מאיר נמי זכיא. ופריך עלה רבינא מאידך ברייתא דתני ולא ע"י אשתו ומסיק דמתניתין מיירי כשיש לה בית והיינו לר' מאיר אבל לרבנן בלאו הכי מתניתין אתי שפיר דמזכה ע"י אשתו וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עירובין סתמא דמזכה ע"י אשתו ולא כתב דווקא בשיש לה בית וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל דבקדושין פסק כר"א ומשמע התם דלדעתו אשה ועבד שוין ואפ"ה כתב בעירובין דמזכה ע"י אשתו וכן נראה בביצה לענין עירוב תבשילין דמזכה ע"י אשתו והיינו דאפילו לר"א אליבא דרבנן שפיר יכול לזכות ע"י וכנ"ל וכן כתב הר"ן ז"ל שם בביצה דהרי"ף ז"ל ס"ל כרבנן אלא דבקידושין שם כתב ליישב הסוגיא דקדושין עם סוגיא דילן בדרך אחר לשיטת הרי"ף זז והוא דר"א נמי מודה דבאשה פליגי רבנן נמי בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם וס"ל דלא קנה הבעל והיינו דשמואל ולא תקשי דרבנן אדרבנן ודר' מאיר אדר"מ נמי לא תקשי אע"ג דשם בקדושין משמע דלר"מ אפילו באשה לא מהני אפילו אם אמר על מנת שתפדי בו את המעשר וכדמשמע התם מהא דפריך דר"מ אדר"מ שם והכא אמרינן בשמעתין דלר' מאיר מהני מה שאת נושאת ונותנת בפיך דהתם מיירי דלא קאמר אלא על מנת שתפדי בו את המעשר בהא הוא דס"ל לר"מ דלא מהני אפילו באשה דכיון דלא אמר על מנת שאינן לבעליך רשות בהן הוי תנאי גרוע אבל הכא דאמר תרווייהו על מנת שאינן לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך בהאי מודה ר' מאיר דלא קנה הבעל וא"כ לשיטתו באשה בתרתי פליגי בעל מנת שאין לבעליך רשות בו ובעל מנת שתפדי בו את המעשר והיכי שמעינן לר"א הכי כיון דלא דמיא אשה לעבד אליביה אימא דבעל מנת שתפדי בו את המעשר רבי מאיר נמי מודה ומה שכתב שם דלא מסתבר לחלק בין אשה לעבד בהא הוא דחוק דהא משמע בגמרא דעל מנת שתפדי בו את המעשר עדיף מעל מנת שאין לבעליך רשות בו דבעבד בעל מנת שאין לרבך רשות לכ"ע קנה יתהון הרב ובעל מנת שתצא בו לחירות לרבנן לא קנה הרב ולסברת הר"ן ז"ל מצינן למימר איפכא דבעל מנת שאין לרבך רשות בהן לכ"ע לא קנה הרב ועוד לדעת הר' ז"ל א"כ לר"א נמי אליבא דרבי מאיר אכתי אשכחן בכסף ע"י עצמו כגון דאמר לו תרווייהו על מנת שאין לרבך רשות ועל מנת שתצא בו לחירות. ע"כ נראה דשיטת הרי"ף ז"ל הוא כשיטת הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי וע"פ הנ"ל יתיישבו ג"כ ד' המחבר ז"ל שפסק בהלכות עירובין דיכול לזכות ע"י אשתו גם בשאילתות הלכה ט"ו פ"ה כתב כשיטת הרמב"ם ז"ל דע"מ שאין לבעליך רשות לחוד לא מהני אלא אם אומר ע"מ שתלבשי ולכאורה תקשי גם לרבנן היכי מזכה ע"י אשתו כי היכי דפריך הכא לר' מאיר וכן הקשה התוי"ט ז"ל בפ"ח דעירובין ולפי מה שכתבתי ניחא הכל וע' בהגהות מהר"ם בדברי הרי"ף בביצה שם ובדברי הרי"ף עצמן ולפי הנ"ל הכל ניחא:

ומה שכתב הר"ן ז"ל הכא לד' הרמב"ם ז"ל דתרתי לישני בעינן לא נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים ובהלכות זכיה דלא כתב שם ע"מ שאין לרב ולבעל רשות בהם אלא בתנאי מה שתרצי עשי אבל בתנאי פרטי מהני אפילו בלא ע"מ שאין לרב ולבעל רשות בהם כיון דלא אקני לה אלא על תנאי זה ממילא אין לו רשות בה וכדמשמע בקדושין דע"מ שתצא בו לחירות לחוד מהני וכ"כ התוסי"ט ז"ל במתניתין אבל מדברי הלח"מ ז"ל בפ"ג מהלכות זכיה משמע דדוקא בע"מ שתצא בו לחירות הוא דסגי בהאי תנאה לחוד דלא נגמר קנינו אלא בצאתו לחירות וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בהל' עבדים דאם לא רצה הרב לקבל המעות אין נקנין המעות לעבד אבל שאר תנאי פרטי כמו ע"מ שתאכלי או ע"מ שתלבשי י"ל דרשות האב והבעל שולטת בהם אם לא היכא דאומר בפירוש על מנת שאין לבעל רשות בהם והכי משמע מלשונו ז"ל בפרק ז' מהלכות נדרים בדינא דמתניתין:

ואי קשיא לי הא קשיא לי למאי דכתיבנא לשיטת הרמב"ם ז"ל דר' זירא מוקי להא דרב כר"מ ואליבא דר"א דאפילו תנאי פרטי לא מהני אלא דווקא מה שאת נותנת לפיך דלא הקנה לה כלל א"כ אדפריך מסתמא דעירובין דמזכה ע"י אשתו דאיכא לשנויה כדשני רבא ורב אשי ליפרוך ממתניתין דפסחים וסנהדרין ונזיר דלר"מ ליכא לאשכוחי עבד ואשה שקנו נכסים ונראה ליישב עוד שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהשמיטו הא דיש לה בית באותו חצר דנהי דמשמע משמעתין דר' זירא סבירא ליה אליבא דר' מאיר דתנאי פרטי מהני אפילו הכי פריך מהאי דמזכה ע"י אשתו משום דלזכות לאחרים שאני וכדאמר רבא ולא תקשי מברייתא דלא על ידי אשתו דההיא ברייתא אתיא כר' מאיר דאין קנין לאשה כלל אפילו בתנאי פרטי ומשום הכי אינו מזכה על ידה אפילו לזכות לאחרים וניחא להו בשינויא דרבא יותר משינויא דרב אשי דנחית לפלוגתא דר"י בן בבא וריב"ב בעירובין וכמש"כ התוס' והרא"ש ז"ל בעירובין שם והרי"ף ז"ל פסק התם בתרווייהו לקולא ואין צריכין ליתן עירוב כלל וע"כ צריך לומר דלזכות לאחרים שאני:

ויש לדקדק עוד למאי דמשמע בשמעתין דאי מתניתין דעירובין אתיא כרבנן ניחא המזכה על ידי אשתו וא"כ תיקשי לדידהו אמאי אינו מזכה ע"י עבדו הכנעני הא לרבנן אין יד עבד כיד רבו וכן יקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דעבד ואשה שוין הם לענין זה ומ"ש דעל ידי אשתו יכול לזכות ולא על ידי עבדו וי"ל דלענין לזכות ע"י לכ"ע ע"י עבדו אינו יכול לזכות דלא יצא מרשותו כלל כיון דיד עבד כיד רבו מה"ת וגופו קנוי לו אבל אשה אין גופה קנוי לו ומש"ה מזכה על ידה וכאילו יצא מרשותו והכי מוכח נמי בב"מ פרק השואל גבי הא דתנן ושלחה ביד עבדו כדפריך הש"ס הא יד עבד כיד רבו ושני שמואל התם בעבד עברי והרי שמואל ס"ל דרבנן היא ואפילו הכי לא יצא מרשותו בשליחות ע"י עבדו:

ובירושלמי בקדושין שם גבי פלוגתא דר' מאיר ורבנן מיבעי ליה מהו שיזכה העבד מרבו לאחר ופשיט לה מהא דשלחה ביד עבדו ודחי לה התם דר"א מוקי לה בעבד עברי כשמואל בתלמודין ור"י מוקי לה כרב דאמר לו הכישה במקל כו' ופשיט לה תו מהא דתנן דאינו מזכה ע"י עבדו ושפחתו הכנענים אלמא דאינו זוכה מרבו לאחר ומוקי לה כר' מאיר דאמר יד עבד כיד רבו ופריך א"כ למה מזכה ע"י אשתו הא לר' מאיר אשה ועבד שוין ומשני דהאי תנא ס"ל דאין יד אשה כיד בעלה לר' מאיר וכרשב"א במעשר שני הרי מבואר דהירושלמי ס"ל דזכיה ע"י עבד לאחר ג"כ תלי בפלוגתא דר"מ ורבנן ולרבנן יכול לזכות גם ע"י עבדו אבל מתלמודין מוכח דלא ס"ל הכי אלא דלענין זכיה לעבד ע"י אחר לכ"ע יד עבד כיד רבו ולפ"ז אשה ועבד לענין זכיה מהאדון והבעל לרבא אין דינן שוה דעבד אינו זוכה לאחר אפילו לרבנן ואשה זוכה לאחר מיד בעלה אפילו לר' מאיר וע"פ הנ"ל יש ליישב קושית התוס' ז"ל בעירובין לאוקימתא דרב אשי בשיש לה בית או חצר באותו מבוי א"כ אפילו ע"י עבדו נמי יזכה בכה"ג ולפי הנ"ל יש לומר דע"כ לא מהני מיגו אלא באשה דלרבנן בת זכיה היא והיכא דאיכא מיגו מודה ר' מאיר ג"כ אבל עבד דלרבנן נמי לאו בר זכיה הוא מיד רבו ה"ה המיגו לא מהני ובלא"ה קשה הך מיגו דזכי לנפשיה דהא כתב הר"ן ז"ל דהא דאשה זוכה לנפשה היינו משום דהבעל שנתן מתנה לאשתו אפילו ר' מאיר מודה דיש לה יד וזה לא שייך בעבד דאפילו נתן לו מתנה לאו כלום היא ועוד צ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

ובעיקר טעמו של דבר דלא מהני תנאה בזה כבר כתבתי מה שכתב הרא"ש ז"ל דהוי תנאי שא"א לקיים ואם כן פלוגתא דר' ורבנן מישך שייך בפלוגתא דר"י בן תימא ורבנן בסוף פרק הפועלים ולרבנן דפליגי אריב"ת וס"ל דמהני תנאה בזה ליבטיל המתנה ולא אשכחן למ"ד דס"ל הכי וע"כ לא פליגי ר"מ ורבנן אלא אם התנאי קיים אבל לבטל המעשה ליכא למ"ד וי"ל דע"כ לא פליגי רבנן אר"י בן תימא אלא בהני גווני דתני התם על מנת שתעלי לרקיע דסבירא להו לרבנן דאין רוצה שיתקיים המעשה אלא בקיום ואע"פ שהוא דבר שאי אפשר באמת לא רצה שיהיה גט אבל הכא דרוצה הוא במתנה לעבדו והתנאי דעל מנת שאין להרב רשות בו והוא דבר שאי אפשר וממילא קא הוי בזה כ"ע מודים דלאו תנאה הוא והמעשה קיים אבל אחרי העיון בד' הרא"ש ז"ל שם הדבר מבואר משום דהוי תנאי שסותר המעשה דלא הוי תנאה וכמו שאמר הרי זה נתון לך ע"מ שלא יהי' שלך ואכתי קשה לר"א היכא דאמר קני על מנת שתצא בו לחירות דס"ל לר"מ דקנה הרב והתנאי בטל ואמאי לא יבטל התנאי את המעשה כי היכי דאם נתן אחד מתנה לעבד על מנת להחזיר דפשיטא דמהני התנאי וצריך הרב להחזיר ואם לא החזיר בטל המתנה הכא נמי בתנאי זה דעל מנת שתצא בו לחירות אמאי לא יהיה הרב מחוייב להוציאו לחירות ואם לאו יבטל המתנה וצ"ל דכל תנאי שהוא מתנה על העבד הוא כסותר המעשה דמתנת העבד לרבו הוא ואין ביכולת העבד לקיים תנאו ולא דמי למתנה על מנת להחזיר דתנאי זה שייך נמי על הרב והרי זה כאילו התנה עם הרב וצריך לעיין בזה בדברי הראשונים ז"ל וע' בפי' המשנה להר"ם ז"ל שם בקדושין שכתב דלר"מ בע"מ שתצא בו לחירות קני הרב ולרבנן העבד עצמו לא קנה עד שיצא בהן לחירות משמע דאין לעבד שום קנין בהם עד שיצא וא"כ מאי טעמא דר' מאיר דס"ל דקנה הרב ואי משום דס"ל דקני לאלתר קאמר א"כ לא שייכא פלוגתייהו ביד עבד כיד רבו אלא פלוגתא אחריתי היא דלר' מאיר קני לאלתר וקנה הרב ולרבנן לא קנה עד שיצא בו לחירות ובעלמא אמרינן דר' מאיר הוא דס"ל יד עבד כיד רבו ולא רבנן וי"ל דהקנין מתחיל מיד גם לרבנן אלא לא נגמר עד שיצא לחירות ור"מ ס"ל כיון דיש לו קצת קנין ממ"נ קנה הרב דאין קנין כלל לעבד לעצמו ורבנן ס"ל דבכה"ג יש קנין לעבד בלא רבו ומד' הר"ן ז"ל הכא משמע דלא חל הקנין אלא בשעת קיום התנאי וע' בדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים שכתב דאם לא רצה הרב לקבל המעות שיצא לחירות בטל המתנה לעבד לרבנן וכבר הבאתי לעיל מה שכתב הר"ן ז"ל בקדושין דטעמא דר' מאיר הוא משום דלא אמר ע"מ שאין לרבך רשות בהם והוי כאילו נתן לרב ולעבד ע"מ שיעשה בו דבר פלוני ולעיל כתבתי מה שיש לדקדק על דבריו ז"ל ועוד דלדבריו ז"ל קשה אמאי לא יהי' תנאו קיים כיון דהוי כמו שהתנה עם הרב ג"כ להוציאו לחירות ונהי דלא שייך למיתני בזה בכסף ע"י עצמו אך עכ"פ יהיה הרב מחוייב לקיים התנאי ואם לא יקיים תבטל המתנה וכ"ז צ"ע וע' פני יהושוע בקידושין שהביא בשם הרשב"א ז"ל בטעמא דלא מהני על מנת שאין לרב ולבעל רשות בהם משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ולא משמע הכי דא"כ תליא בפלוגתא דתנאי בתנאי בדבר שבממון וע' בב"מ ובמכות בפלוגתא דרב שמואל בעל מנת שאין לך עלי אונאה דמוקי אביי התם לרב כר' מאיר ושמואל כר' יהודה וא"כ הכא נמי לטעמייהו אזלי ולא עיינתי במקורן של דבריהם בדברי הרשב"א ז"ל:

ועיין תוספות ז"ל בשמעתין שפי' דקושית ר' זירא הוא לרב דמדמי אליבא דר' מאיר אשה לעבד וא"כ קשיא מתניתין דעירובין אלא ש"מ דלא דמיא אשה לעבד וצ"ל לדבריהם דממשנה עצמה לא תיקשי דה"א דלאו דווקא מה שאת נותנת לפיך אלא בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם נמי סגי וע' בדברי הראב"ד ז"ל בפ"ז מה"נ:

שם בתוספות בד"ה איתיביה רבינא כתבו דפירכא דרבינא לא שייכא הכא ובלא"ה הוי מצי לאקשויי ממתניתין אברייתא ולפי מש"כ לעיל ניחא דדווקא הכא לבתר דמוקי למתניתין דע"י אשתו אפילו לר"מ מש"ה פריך שפיר מהא דתניא דלא ע"י אשתו אבל בלא זה לא הוי מצי לאקשויי דהוי מוקים לברייתא דלא ע"י אשתו כר' מאיר ומתניתין דתנן המזכה על ידי אשתו אתיא כרבנן וק"ל:

ועיין בש"ך וט"ז ז"ל בסי' רכ"ב מש"כ בשם הפרישה באם אמר על מנת שאת נותנת לפיך לחוד והשיגו עליו ולמה שכתבתי לעיל יש מקום לד' הפרישה ז"ל ועוד כתבתי שם בשם הפרישה לחלק בין אם הדיר לחתנו הנאה ממנו או שחתנו הדיר הנאה מחותנו ובזה נראה כדעת הש"ך והט"ז ז"ל דאין לחלק וע' תוסי"ט מה שכתב בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף