קרן אורה/נדרים/ל/ב

קרן אורה נדרים ל ב

דף ל' ע"ב

רא"ש בד"ה מדלא קאמר מן הרואין ואפי' אמר כו'. עמש"כ לעיל בזה בשמעתא דנדרי הבאי וממאי דקאמר הש"ס לאפוקי דגים ועוברין ולכאורה לא שייכא הנאה לעוברין אלא משמע דכל שהיה עובר בשעה שנדר מותר בו לעולם אפי' לאחר שנולד וכנ"ל ואין זה מוכרח:

וחכ"א לא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוולד עיין רא"ש ז"ל שפי' דחכמים ארישא נמי פליגי ובין נולדים ובין ילודים אסור בכולן ונוסחת המשנה בירושלמי לא משמע כן דהתם גרסינן מן הנולדים ר"מ מתיר אף בילודים וחכ"א לא נתכוין זה כו' משמע דחכמים הם בר פלוגתיה דר"מ בנודר מן הנולדים לחוד אלא דבשמעתין מחסרינן לה ועיין תוסיו"ט ז"ל. והרמב"ם ז"ל השמיט לכולה מתניתין ועיין ב"י סי' רי"ז ועיין בביאורי הגר"א ז"ל מ"ש על דברי הר"ן ז"ל:

מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים עיין בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט שכתב שלא נתכוין אלא במי שמצווה לעלות לירושלים ועיין בב"י. ויש לקיים דבריו ז"ל לדברי ר' אמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה וגרים אין להם חלק בארץ ובקנין לזמן לא מיקרי ארצך אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב להא דר' אמי וכבר כתבו המפרשים בזה ויש לדקדק במ"ש הרמב"ם והש"ע לדינא דרישא דמשובתי שבת אסור בכותים דלכאורה נראה דלאחר שעשאום כעובדי כוכבים גמורים הרי הם בכלל עובדי כוכבים וכ"ש למאן דס"ל דאפי' לקולא הרי הוא כעובדי כוכבים א"כ אינו מצווה כלל על השבת ולמה יהא אסור בהן וצ"ל דלשון בני אדם שאני וק"ל ועיין תוס' ז"ל:

כי ביצחק יקרא לך זרע כו' עיין מג"א סי' תקצ"א. ועיין ק"ע במתניתין בירושלמי:

אלא מתניתין בזבינא מציעא כו' עיין בטור וש"ע שכתבו גם דין זבינא חריפא ודרמי על אפיה והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נדרים מסתם לה סתומי כדינא דמתניתין לחוד וכתב הלח"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דלמאי דמוקים להא דשמואל בב"ב בקיצי דמיא א"צ לאוקמי בזבינא חריפא עיי"ש והדבר פלאי דהא בפ"ד מהל' מכירה כתב להדיא דהא דשמואל דוקא בזבינא חריפא כדמוקי לה הש"ס והיה נראה בדברי הרמב"ם ז"ל דלמאי דמסיק דזבינא מציעא הנאת שניהם הוא ורוב זביני הוי זבינא מציעא מש"ה לא הותר בכל זביני אלא ליקח ביותר ולמכור בפחות אפילו בזבינא חריפא גזירה אטו זבינא מציעא וכן אם אסר הנאתו על ישראל לא הותר אלא ליקח בפחות ולמכור ביותר אפי' בזבינא דרמי על אפיה ועי' בלח"מ שם בהל' מכירה ומה שדקדקו על דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שלוחים גבי ליקח כלים לשגרן לבית חמיו דלא כתב ג"כ דדוקא בזבינא חריפא נראה דס"ל דלא בעינן הכא זבינא חריפא כיון דלשגרן לבית חמיו לקחן ובכל גוונא יש לו טובת הנאה מש"ה הרי הוא כשואל בכל זביני משום דעיקר הנאה שלו הוא וכן גבי ספסריא נראה דבכל זבינא הרי הוא כשואל כיון דדרכו בכך לחזר אחר לוקחים וזו היא הנאתו ועיין בזה במפרשי דברי הרמב"ם ז"ל:

רש"י בד"ה נאנסו בהליכה כו' מפני שהוא כנושא כו' עיין בזה בדברי הרשב"ם ז"ל בב"ב דף פ"ז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף