קרן אורה/מעילה/יח/ב

קרן אורה מעילה יח ב

דף י"ח ע"ב

גמרא אין לי אלא אוכל ונהנה בדבר שאין בו פגם מנין כו' מלשון רש"י ז"ל נראה דלא הוי גריס לה הכי אלא הכי גריס אין לי אלא אוכל ונהנה אכילתו ואכילת חבירו כו' מנין וכן נראה דדבר שאין בו פגם מסוטה ילפינן כדאמרי' לקמן:

תוס' בד"ה אכילתו ואכילת חבירו כו'. דעת התוס' ז"ל בזה הוא דוקא אם האכיל את חבירו ונתן לתוך פיו דליכא לפרושי אכילת חבירו ע"י שליחות שצוה לו לאכול משום דלא איתרבי שליחות אלא היכא דהחיוב הוא משום הוצאה מרשות לרשות אבל מעילה הבאה ע"י אכילה אין זה מתחייב ע"י אכילת חבירו דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב כדאיתא בקדושין אבל אם האכילו בעצמו ונתן לתוך פיו חייב משום הוצאה מרשות לרשות ויש לי לדון בדבריהם ז"ל דמה אילו עשה שליח להאכיל לחבירו היה חייב משום דהוציא מרשות לרשות ע"י שליח וא"כ ה"ה כי צוה להשליח שיאכל השליח עצמו הרי יצא מרשות לרשות ע"י שליחותו:

וכתבו עוד דאפשר אפי' צוה לו לאכול נמי חייב כגון שאמר לו טול ואכול ומיד כשהגביה חבירו מעל הראשון משום הוצאה מרשות לרשות. וגם ע"ז קשה דא"כ למה הוזכר כלל אכילת חבירו כיון דחיוב המעילה הוא על שעת הגבהתו של חבירו אלא ע"כ עיקר החיוב הוא משום הנאת חבירו ואין זה ענין לשליחות כלל אלא כל היכא שנפגם ההקדש ע"י הנאת אדם אף שלא ע"י עצמו אלא ע"פ צוויו חייב דלא ממעטינן מתרומה אלא היכא שנפגם ע"י היזק ואיבוד אבל היכא דנפגם דרך הנאה בין נהנה הוא ובין נהנה חבירו מעל הנותן:

ובקידושין כתבו התוס' ז"ל ג"כ סברא זו דהחיוב הוא על הגבהת חבירו אלא דקצת חילוק יש בדבריהם ז"ל דהכא משמע דבעינן דוקא שיאמר טול ואכול ומש"ה זכה בו בשעת הגבהתו אבל אמר לו אכול סתם אינו זוכה בו אלא בשעת אכילה והתם כתבו סתמא אם אמר לו אכול חייב על שעת הגבהתו. עוד כתבו התוס' שם והשליח לא ידע ועי' מהרש"א ז"ל שם שכ' דגם אם ידע השליח בעה"ב מעל כמו שהוכיחו התוס' ז"ל שם. והפני יהושע ז"ל השיג עליו וכתב דלהכי כתבו התוס' דהשליח לא ידע משום דעיקר החידוש הוא מה שאין הנהנה מתחייב וזה לא מצינו בכל מקום שיפטור הנהנה ויתחייב המהנה ורבותא זו לא הוי אלא היכא דהנהנה ג"כ בר חיובא הוא אבל אם הנהנה לאו בר חיובא הוא כגון שהוא מזיד בדין הוא שיתחייב המהנה ואין דבריו מוכרחים דלענין איסור הבא ע"י הנאה כמו חלבים ועריות אין חילוק דאפי' הנהנה לאו בר חיובא הוא אינו מתחייב המהנה על הנאתו של זה ובכל גוונא חידוש הוא במעילה דהמהנה חייב. ועוד לדבריו ז"ל אמאי לא מוקמי התוס' הכא אכילת חבירו כגון שהיה האוכל מזיד. ע"כ נראה לי דאפילו אם נאמר דהיכא דשלח שליח לקנות לו איזה דבר דההנאה היא של המשלח מתחייב המשלח גם אם השליח מזיד מ"מ היכא דשלחו להנאת השליח כמו הכא שצוה לו לאכול וודאי אם אכל במזיד אין בו מעילה דמזיד לא ניתן לכפרה במעילה וכיון דהחיוב הוא על הנאת השליח והוא עשה במזיד אין כאן חיוב מעילה. אבל מפי' המשניות להרמב"ם ז"ל משמע דאכילת חבירו נמי חשיב הנאת המשלח מה שעשה עמו חסד וכיבד את חבירו זה חשיב הנאתו בזה וא"כ בכל גוונא מעל ודו"ק:

שם גמרא בברייתא אמרינן ג' פעמים ואפילו לזמן מרובה ולא ידענא לחלק בין זמן מרובה ביום א' או בכמה ימים או כמה שנים ולמה מחלק לה הברייתא לג' בבי ובכריתות מייתי לה צירוף היום ומחר ולאחר ג' שנים כולא בחד בבא והכא נראה דלזמן מרובה דבבא קמייתא אגב גררא נסבא ועיקר רבותא קמ"ל דאכילתו ואכילת חבירו מצטרפין ואפילו בבת אחת ואידך בבא קמ"ל דאפי' לזמן מרובה מצטרפין אע"ג דבתרומה אין מצטרפין יותר מכדי אכילת פרס ובבא ג' קמ"ל דאפי' לאחר ג' שנים דהוי יוה"כ בנתיים והוי כידיעת ספק בנתיים וסד"א דמחלקת כדבעינן למימר בכריתות שם קמ"ל דאינו מחלק משום הני שינויא דמשנינן התם אבל אכתי אינו מיושב לשון הברייתא בבבא ג' אי מה חטא האמור בתרומה פגימתו והנאתו כאחד הא כבר אמר לעיל אי מה תרומה לא צירף שתי אכילות כא' ומה חידש כאן וגם לשון דפגימתו והנאתו כאחד אינו מיושב והיה נראה דדבר זה צ"ל לעיל בבבא קמייתא דאכילתו ואכילת חבירו וצ"ל אי מה תרומה פגימתו והנאתו כא' ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף