קרן אורה/מעילה/יז/ב

קרן אורה מעילה יז ב

דף י"ז ע"ב

משנה הפיגול והנותר אין מצטרפין:

שם גמ' לא שנו אלא לטומאת הידים ופירש"י ז"ל משום דתקנתא דרבנן היא משמע מדבריו דאי הוי דאורייתא הוי מצטרפי ולפי עניות דעתי אין צריך לזה כי בלאו הכי לא מצטרפי לענין טומאה כיון דשני שמות ודווקא לענין אכילה הוא דמצטרפי הואיל ונאמרו בלאו אחד לא יאכל כי קודש הוא ואפילו נבילה מטהורה וטמאה נחלקו לעיל אי מצטרף לענין טומאה וק"ל וע' בתוי"ט ז"ל:

שם גמרא אבל לענין אכילה מצטרפין משום דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ופי' רש"י ז"ל אי רובא נותר חייב משום נותר ואי רובא פיגול חייב משום פיגול ואי מחצה על מחצה מחייב משום תרווייהו משמע מדבריו דהחיוב הוא אחר הצירוף משום נותר או פיגול ונ"מ לענין כרת וחטאת וגם צריך להתרות בו משום פיגול ונותר. ואני לא אבין דלענ"ד הדבר פשוט דלא מחייב משום פיגול או נותר כיון דליכא שיעורא בכל חד אלא הא דמצטרף למלקות הוא משום לאו דלא יאכל כי קודש הוא דהוא לאו בפ"ע על כל פסולי המוקדשין וכל הפסולין מצטרפין לענין זה משום דלאו אחד לכולן אבל לענין כרת וחטאת וודאי לא מצטרפי אבל מלשון הרמב"ם ז"ל משמע דמצטרפין לגמרי לענין חטאת נמי. והוא בפי"ח מה' פסולי המוקדשין וכן מסתבר כיון דעיקר אזהרה דפיגול ונותר נפקא מהאי קרא דלא יאכל כי היכי דבכל חד לחוד איכא כרת ה"נ דמצטרפין לכל בין למלקות בין לכרת וחטאת. ויש לדקדק לפי מה שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד דאמרינן התם דלאו דלא יאכל כי קודש הוא הוי לאו שבכללות. והקשו התוס' התם א"כ אמאי חשיב פיגול ונותר באלו הן הלוקין ותירצו כיון דקרא דלא יאכל כי קודש הוא כתיב בנותר לא הוי לאו שבכללות וענין נותר ופיגול ילפינן עון עון מנותר וזה אינו אלא באכל כל אחד בפ"ע אבל בצירוף שניהם אמאי לא הוי לאו שבכללות ולמה הוא לוקה. וצ"ל כיון דבכל חד לחודא לקי משום האי לאו ה"נ דלוקה על הצירוף ולפ"ז דווקא פיגול ונותר הוא דמצטרפי לענין אכילה כיון דהאי לאו עלייהו קאי אבל פיגול ויוצא אין מצטרפין אע"ג דגם עלייהו נאמר קרא דבכל שבקודש פסול מ"מ כיון דמלקות דיוצא לחודי' לאו מהאי קרא הוא וכמש"כ התוס' ז"ל במכות דף י"ח ע"כ אין מצטרפין ג"כ עם הנותר למלקות וע' בפ"ח מה' פסולי המוקדשין שנאמר שם קרא דלא יאכל כי קודש הם וצ"ל לא יאכל כי קודש הוא. וע' במשנל"מ שם שנסתפק באוכל מן העור או מן המרק דאין בהו משום פיגול אם לוקה עלייהו משום לאו דכל שבקודש פסול. ולפי הנ"ל אין כאן ספק דלאו דלא יאכל הוי לאו שבכללות ומש"כ משום לאו דלא תאכל כ"ת ג"כ אינו מובן דמה ענין לא תאכל כ"ת לפסולי המוקדשין ואמטיל מום בקדשים הוא דביארה הרמב"ם ז"ל בה' בכורות:

ויש להבין למאי מצרכה האי יתורא דכי קודש הוא אי ליוצא בהדיא כתיב ואי לנשפך דמו הלא זה בכלל אוכל קדשים לפני זריקה ואי לפיגול בלאו האי יתורא דכי קודש הוא הוי ילפינן עון עון מנותר. ואפשר לומר דלא איצטריך אלא ליתן לאו כולל לכל פסולי המוקדשין ונ"מ לענין צירוף:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף