קרן אורה/מנחות/פד/ב

קרן אורה מנחות פד ב

דף פ"ד ע"ב

גמרא מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן'. פירש"י ז"ל דנסכים לא משמע ליה מביכורי כל אשר בארצכם דאין מביאין נסכים ביכורים ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן ע"ש ולא הבנתי דכההוא תנן בתרומות פרק י"א דמביאין נסכים ביכורים ודומיא דמתניתין דיוסף הכהן לא קיבלו ממנו ביכורי יין ושמן כבר שנינהו בירושלמי שם והעיקר נראה דלא הוי מרבינן בין למזבח בין לביכורים אלא חטים ושעורים דחדש נוהג בהם אבל נסכים ופירות האילן דאין בהם איסור חדש ה"א דכשרים להביא גם קודם לשתי הלחם להכי איצטריך קרא דבאספך את מעשיך וק"ל:

שם תוס' בד"ה שבח ארץ. עיין בד' ז"ל והביאו פי' הקונטרס שבח ארץ היינו שבעת המינים וע' בחיבורו של אחי הגאון ז"ל שם שדקדק על ד' ז"ל ז' המינים מראשית שמעינן לה כמו שפירש"י ז"ל וחידש שם פי' אחר דשבח ארץ היינו ארץ המשובחת בזבת חלב ודבש לאפוקי עבר הירדן דלאו ארץ זבת חלב ודבש היא וכדתנן בביכורים בשם ריב"ג ות"ק נמי לא פליג עלי' אלא מדרבנן וכמ"ש הכ"מ ז"ל בפ"ב מהלכות ביכורים ע"ש דאין לשונו ז"ל מכוון דכן הוא דעת הרמב"ם דערי סיחון ועוג חייבין בביכורים מדבריהם וכן סוריא ופי' ז"ל מתקבל מאד אבל בפי' הקונטרס שכתבו התוס' ז"ל מבואר להדיא בירושלמי שם בביכורים בהך מתניתין דמראשית ולא כל ראשית ה"א דאינו חייב אלא חטים ושעורים להכי ילפינן גז"ש ארץ ארץ מקרא דארץ חטה מה להלן ז' המינים אף כאן שבעת המינים וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' ביכורים אין מביאין ביכורים אלא מז' המינים האמורים בשבח הארץ והן החטה כו' מבואר דמפרש הכי לשון הש"ס מה להלן בשבח ארץ כו' וכדברי הירו' ומ"ש הרמב"ם ז"ל דערי סיחון ועוג וסוריא מביאין מהם ביכורים מדבריהם צ"ע דדין ביכורים הוא לכשיבנה הבית ואם יוכבש אז גם ערל ביבוש כראוי יתקדשו כולם להביא מהם ד"ת ואם לא יוכבשו אין דינן שוה דסוריא מה"ת לא הוי בכלל א"י כלל ועבר הירדן הוי בכלל א"י למעשר ולתרומה והא דאין מביאין מהם ביכורים מה"ת הוא משום דלאו ארץ זבת חלב ודבש הם ועוד דבזמן הבית ג"כ נראה דלא היו שוין בחיובן דעבר הירדן חיובי מחייב ומביא וקורא ואלו סוריא לא הוי חיובא וכדתנן בסוף חלה אריסטון הביא ביכורים מאספמיא וקבלו ממנו משמע דחיובא ליכא כ"כ וע' ברא"ש ז"ל שם שפי' אספמיא הוא ספרד משמע דאפי' מח"ל רשאין לקבל אבל הרמב"ם ז"ל לא כ"כ דמח"ל אין קדוש כלל ואספמיא הוא מקום בסוריא ועי' בגיטין דחשיב ג' דברים דשוה סוריא לא"י ומייתי להך מתני' בחדא הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים ומפרש לענין לכתוב אינו אפילו בשבת ולא קאמר לענין ביכורים ולדברי הרא"ש ז"ל ניחא דאפילו מח"ל מביאין אבל לדברי הרמב"ם ז"ל הוי מצי למימר לענין ביכורים וכ"ת דבכלל תרומות ומעשרות הוא דכבר חשיב לה לדברי הרמב"ם ז"ל חלוק ביכורים מתרומות ומעשרות דארץ מצרים ובבל חייבים במעשרות וביכורים אין מביאין מהם ולמאי דקאמר התם דס"ל להאי ברייתא כיבוש יחיד שמיה כיבוש ומש"ה חייבת במעשר א"כ ה"ה לביכורים ועי' בירושלמי ביכורים שם דאמרינן התם דבחצי שבט מנשה פליגי לתנא דמתניתין דממעט עבר הירדן משום דאינה ארץ זבת חלב ודבש גם זה החלק פטור מביכורים ולמאן דממעט מאשר נתת לי ולא שנטלתי בעצמי חלק חצי שבט מנשה חייב שלא נטלוהו בעצמם ע"ש וא"כ אפילו כיבוש יחיד שמיה כיבוש יש לומר דפטור מביכורים דלאו אשר נתת לי הוא ועוד משמע מזה דתנא דדריש מאשר נתת לי ס"ל דאפילו אינו ארץ זבת חלב ודבש חייב מה"ת בביכורים ועוד דלא אשכחן ביכורים מד"ס ויקרא עליהם דהא אפילו בספק ד"ת אינו קורא כדאיתא בב"ב והדברים עתיקים בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל ועיין מש"כ בזה בחי' ליבמות פרק הערל באורך קצת:

שם גמרא בשלמא לר"ל כו' הא דמביא וקורא הוא בגג המערה בחורבה עבודה בעציץ נקוב בספינה של חרס לפרש"י או בשל עץ לפי' התוס' והא המביא ואינו קורא הוא בגג דבית כו' ולכאורה לר"ש נמי תקשי דהכא תניא דאפי' בגג דבית ועציץ שאינו נקוב מביא ואינו קורא ואלו בתמרים שבהרים תנן דאין מביאין כלל וא"ל דהני עדיפי מתמרים שבהרים א"כ מאי פריך לעיל מהא דקתני שבגג ושבחורבה כו' לעולא דאמר אם הביא לא קידש כיון דהני עדיפי וכן מאי קושיא לר"י. והי' נראה דה"ק בשלמא לר"ל דליכא קרא למעוטי פירות שאין משובחים אלא לכתחלה אין מביאין משום דלאו מן המובחר הוא וככחוש בקדשים א"ש די"ל מתמרים שבהרים לכתחלה אין מביאין כלל משום דגריעי טובא ומגג ועציץ מביא דלא גריעי כ"כ ואמרי רבנן דיביא ולא יקרא או י"ל דהא דתנן במתניתין אין מביאין היינו בשיש לו פירות טובים מהם והא דתני הכא מביא ואינו קורא היינו כשאין לו אלא אלו והכי משמע קצת בירושלמי ביכורים דאמרינן התם בטעמא דר"ל דאמר אם הביא קידש מידי דהוי אתורם מן הרע על היפה ע"ש וגג שבחורבה ואינך מביא וקורא דאין בהם גריעותא כלל אלא לר"י קשה כיון דיליף מקרא דלחוש אין מביאין כלל א"כ קשה מהא דתניא מביא ואינו קורא ומה הבאה היא זו כיון דלא קדושי כלל ורש"י ז"ל פי' דפריך לר"י מהא דמביא וקורא ול"נ כמ"ש דמהני דמביא וקורא לא תקשי כי היכי דלא תיקשי לר"ל דמודה דלכתחלה לא יביא והכא תניא דמביא וקורא אלא וודאי הני לא הוי בכלל כחושין כלל ולר"י נמי לא תיקשי אלא מהני דמביא ואינו קורא הוא דתיקשי דעכ"פ חל קדושה עלייהו ור"י דס"ל דלא קדישי כלל כמאן ומשני תנאי הוא דאיכא תנא דס"ל דמעציץ וספינה אינו מביא כל עיקר ומשמע דלא קדישן כלל וע"כ ס"ל כר"י דלא הוי דומיא דכחוש בקדשים ונהי דברייתא זו פליג' עם אידך דאידך הני ד' כולהו שוין בדינין ויש מהן דמביא וקורא והוי ביכורים כדינן ויש מהן דמביא ואינו קורא משום דכחושי והאי תנא ס"ל דבגג וחורבה מביא וקורא שבעציץ וספינה אינו מביא כל עיקר ע"כ בסברא פליגי וס"ל להאי תנא דבגג וחורבה הוי ביכורים מעליא ושבעציץ וספינה גריעי ולא הוי ביכורים כלל מ"מ שמעינן מיניה דכר"י ס"ל דלא קדשי כלל וא"ש בזה תמיהת התוס' ז"ל דאכתי קשיא לר"י מגג וחורבה ולפי הנ"ל א"ש כיון דאמר בגג וחורבה מביא וקורא ע"כ ס"ל דביכורים מעליא הוי ומאידך ברייתא ג"כ לא פריך לר"י מהני דמביא וקורא וכנ"ל. והרמב"ם ז"ל פסק כהאי ברייתא דבגג וחורבה מביא וקורא ובעציץ אינו מביא כל עיקר שנאמר בארצכם וכתב שם אפילו עציץ נקוב וגבי גג וחורבה כ' סתם דמביא וקורא משמע אפילו גג דבית או חורבה שאינה עבודה ומשמע ליה הכי מדלא מחלק אלא בין גג וחורבה ובין עציץ וספינה ש"מ דבגג וחורבה בכל ענין מביא וקורא ובעציץ וספינה בכל גוונא אינו מביא כל עיקר ועיין בדברי הראב"ד ז"ל ובכ"מ ז"ל שם ולפמש"כ אתי שפיר בפשיטות דפסק כר"י דהיכא דמביאין מביא וקורא והבאה בלא קריאה ליכא כלל דלא קדישי ודברי הראב"ד ז"ל שכתב הוא פסק כר"ל נפלאו דהא פסק שם בראש הפרק בהדיא כר"י בתמרים שבהרים אם הביא לא קידש וע"כ צ"ל כמ"ש דמהני דמביא וקורא לא קשיא לר"י כלל אלא אי קשיא לי הא קשיא לי דלפ"ז דין ביכורים הוי איפכא ודין מעשר ושביעית דבגג הבית לענין מעשר לא הוי כקרקע וכדתנן בפ"ה דמעשרות בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא אבל בחזקתן הן למעשר ולשביעית וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מעשר והכא לענין ביכורים מן הגג אפילו דבית מביא וקורא ובעציץ נקוב הוי איפכא דלענין מעשר הוי כקרקע ולענין ביכורים אינו מביא כל עיקר ואי משום דאימעיט מקרא דבארצכם ואלו עציץ וספינה לא מיקרי בארצכם א"כ היכי מייתי ראיה מינה לר"י בתמרים שבהרים דילמא שאני הני דלאו בארצכם הוא ובהדיא מיעטן קרא מביכורים וצ"ע יותר בזה. והנה משמעתין מבואר דלענין מנחות כל הני כשירות אפילו של עציץ שאינו נקוב ולא מצאתי כעת לדין זה מבואר בד' הרמב"ם ז"ל ויש לדקדק קצת א"כ איכא תקנתא בשביעית להביא עומר ושתי הלחם ממה שגדל בעציץ דאין בו איסור שביעית וי"ל דדבר זה נוגע בבעיא דר"ז לעיל פרק ר"י בחטים שירדו בעבים וכבר כתבתי לעיל מה שיש לחלק בזה בין עומר לשתי הלחם ועוד נראה דנהי דכל אלו כשרים למנחות מ"מ איננו מן המובחר ורחמנא אמר לדורותיכם כמצותה מן המובחר אלא דלפי דברי הרמב"ם ז"ל דבגג אפי' דבית מביא וקורא משמע דהוי מן המובחר ואם כן אכתי אפשר להביא בשביעית מגדל בגג דאין בו איסור שביעית ג"כ ודו"ק:

תוס' בד"ה כאן בספינה של עץ כו'. ע' בדבריהם ז"ל ועיין משנל"מ ז"ל בפ"ב מה' ביכורים שהאריך בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף