קרן אורה/מנחות/פד/א

קרן אורה מנחות פד א

דף פ"ד ע"א

גמרא ר"י בר"י אמר עומר בא מח"ל צריך לדקדק בשתי הלחם מה אמר ר"י בר"י לכאורה משמע דבעומר לחוד פליג דאל"ה אמאי לא אמר לתרווייהו עומר ושתי הלחם בא מח"ל אלא די"ל דכ"ש הוא אם העומר שבא להתיר האיסור גם במדינה בא מח"ל כ"ש שתי הלחם שלא בא אלא להתיר במקדש דבא מח"ל. וכבר הביא אחי הגאון ז"ל שם דיש מהראשונים ז"ל דבשתי הלחם כ"ע מודו דבא מן הארץ דוקא ע"ש אבל פשטא דשמעתין לא משמע הכי וגם לא אשכחן מידי שיהי' שתי הלחם חמור מן העומר ולענין חדש וישן לר"ע עומר חמור אם לא שנאמר דעומר שבא להתיר האיסור דהוא דבר הנהוג בח"ל הוא בא ג"כ מח"ל אבל שתי הלחם שלא בא אלא להתיר הקרבה מן החדש דהוא דבר שאינו נוהג אלא בארץ במקדש אינו בא ג"כ אלא מן הארץ אכל אין זה מוכרח ועיין בספרו של אחי הגאון ז"ל שם:

שם גמרא שומרי ספיחין כו' ורמי ליה רמב"ח הא כתיב לאכילה ולא לשריפה והיכי מקריב הקומץ מפירות שביעית ושני לי' ר"ח דכ' לדורותיכם וא"א לבטלה ואמר ליה רמב"ח מי קאמריתא תבטל ליתי מדאשתקד ומשני ליה ר"ח בעינן כרמל וליכא ויש לדקדק מאי קאמר רמב"ח ליתי מדאשתקד בפשיטות דאסתמא דמתניתין ס"ל דאינו בא מן הישן והא דשומרי ספיחין כו' נמי סתמא היא והיכי מצי לאתויי מדאשתקד. והי' נראה דלר"ח קאמר רמב"ח אי משום דכתיב לדורותיכם מבטלינן לדרשא דלאכלה ולא לשריפה דילמא צריך לקיים שניהם דנהי דבשאר שני שבוע דאפשר להביא מן החדש מביא דוקא מן החדש אבל בשביעית דא"א להביא מן החדש יקוים המצוה לדורותיכם גם מן הישן ואימתי אמרה תורה מן החדש היינו בזמן שאפשר אבל לא היכא דלאו זמן חדש הוא דהא בגוף המצוה ליכא שינוי אם בא מן החדש או מן הישן ואין כאן ביטול עיקר המצוה אם יביא בשביעית מן הישן ומשני ליה ר"ח כרמל תקריב דבעינן כרמל בשעה הקרבה ואם יביא מן הישן אינו מקיים המצוה כלל דהמצוה היא להקריב כרמל ומן הישן לאו כרמל הוא וא"ש בזה ג"כ מה שהקשיתי לעיל פרק ר"י ר' יוחנן דיליף ג"כ מכרמל תקריב ול"ל הא הא בלא"ה לר"י קצירה בזמנו מעכבי ולפי הנ"ל ניחא דגבי דבשאר שני שבוע קצירה בזמנה מעכבי היינו משום דאפשר ולא יצא ידי המצוה אלא אם קצרה גם כן בזמנה אבל שביעית דא"א לקצור בזמנה צריך לקיים המצוה מן הישן ג"כ דמה שלא נקצר בזמנו מפני שהתורה אסרה אין זה גורם לבטל המצוה והתורה אמרה לדורותיכם ולהכי יליף מכרמל תקריב ואי לא הוי כרמל אין זו מצותה כן הי' נראה לומר אלא דהתינח לר"י דיליף מכרמל אבל לר' אלעזר דאמר ראשית קצירך ולא סוף קצירך האי קרא ל"ל הא בלא"ה מן הישן פסול מאיזה טעם שיהי' וי"ל דהאי קרא ראשי' קצירך כתיב אבתריה לדורותיכם משמע דלעולם חייב להביא ראשית קציר והוי כמו שאמרה תורה בפירוש דאפילו בשביעית יביאו ראשית קציר. והנה לפשטא דשמעתין נראה דמתני' דשומרי ספיחין כו' אתיא כמ"ד דמן הישן פסול בדיעבד אבל לתנא דברייתא דמכשיר בעומר מן הישן אסור להביא מספיחי שביעית וכן אתיא כמ"ד דאינו בא מח"ל וכדאמרינן בהדיא בירושלמי שקלים עלה דהא מתניתין ולא תקשי משתי הלחם דתני נמי בתוספתא דבאין מספיחי שביעית וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהש"ק והא שתי הלחם כשרים מן הישן לדברי התוספתא כמבואר בתוספתא מכילתין וכדפסקו של הר"מ ז"ל משום דבב' הלחם בלא"ה ליכא איסור להביא משביעית דלאכילה הן באין ודוקא בעומר הוא דקשיא ליה משום הקומץ הבא לשריפה ויש להעיר בזה על דברי אחי הגאון ז"ל שדקדק לדברי הרמב"ן ז"ל דשתי הלחם באין מן הארץ א"כ מאי קאמר בירוש' דמתני' דשומרי ספיחין אתיא כמ"ד אין עומר בא מן הסוריא דילמא אתיא אפי' כמ"ד עומר בא מן הסורי' ושמירת הספיחין הא משום ב' הלחם דבאים דוקא מן הארץ ולפי הנ"ל הא בלא"ה אפי' אי נימא דב' הלחם באין מח"ל ג"כ א"ש הא דשומרין ספיחין לשתי הלחם בשביעית דאין כאן שום איסור ולמה להם להביא מח"ל דהא אפשר להביא שתי הלחם מן הישן ואפ"ה שומרין ספיחי שביעית לשתי הלחם אלא די"ל דנהי דמן הישן כשר מ"מ מצוה איכא להביא מן החדש ולהכי שומרין הספיחין אבל אי נימא דמח"ל גם כן כשר היינו אפילו לכתחלה וכנ"ל א"כ למה ישמרו הספיחין ועוד דהא איסור דרבנן לכ"ע איכא בספיחי שביעית ונהי דהתירן איסור דרבנן משום מצות חדש לכתחילה אבל אם בא מח"ל לכתחלה הי' צריך להביא מח"ל ולא לשמור הספיחים ועוד דאיכא איסור קצירה בשביעית כמ"ש התוס' ז"ל וע"כ ס"ל למתניתין דשומרי ספיחים דאין באין מח"ל ובשביעית תנן דאין לוקחין מדמי שביעית קיני זבות כו'. ופי' הרע"ב ז"ל משום דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ולכאורה שביעית הוי שפיר מן החולין כי היכי דמותר לקדש אשה בדמי שביעית כדאיתא בקידושין ועיין תוס' שם ולכאורה לא הי' צריך לזה אלא בלא"ה בקיני זבים וזבות יש בהן עולות וכתב לאכלה ולא לשריפה וכי היכא דפטורה מן הבכורה ונהי דכהני קדשים דבאין לאכילה כמו שתי הלחם ולחמי תודה ליכא בהו משום לאכילה ולא לשריפה דאלו מיטמי אזלי לשריפה משום דעיקר לאכילה באין וגמרינן לה מחלה דפירות שביעית חייבין בחלה משום דכתיב לדורותיכם וכמ"ש התוס' ז"ל מסוגיא דבכורות אבל אלו דבאין לשריפה כמו קיני זבים וחטאות ואשמות וודאי אסור להביאן מפירות שביעית משום לאכלה ולא לשריפה. ובאמת קשה לי לישנא דמתניתין אין מביאין קיני כו' משמע דוקא דבר שבחובה אין מביאין כמו במעשר שני הא אפילו נדבות אסור להביא מפירות שביעית וכן תניא בתוספתא במכילתין אין מביאין מנחות כו' ולחמי תודה מן המדומע מן החדש ואם הביא פסול ודברים אלו צע"ג וע' בירו' שביעית דיליף מהא דאין לוקחין עבדים דה"ה דאסור לקדש אשה בפירות שביעית וע' בתוס' קידושין שם שכ' לחלק בין לכתחלה לדיעבד והביאו ראיה מהא דתנן באיסורי הנאה מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ולא הבנתי ראיה זו דהתם בדמים ליכא איסור כלל דאין תופסין הדמים והכא בפירות שביעית אין לו זכות בהם לעשות סחורה ואחר כל הנ"ל לפי המבואר בתוספתא דלחמי תודה גם כן אין מביאין מפירות שביעית א"כ היכי מביאין שתי הלחם מפירות שביעית ואי משום דילפינן מעומר דכתיב לדורותיכם הא בשתי הלחם אפשר לקיים בישן ואפ"ל דמ"מ ילפינן שתי הלחם מעומר כי היכי דהותר פירות שביעית לעומר ה"נ לשתי הלחם וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה רחמנא אמר כו' ע"ש. ואכתי יש לדקדק בקושיית התוס' ז"ל לר"ע דאמר ספיחי שביעית אסורין מה"ת הא לאו ממשקה ישראל היא ותי' דבלא"ה ג"כ לאו ממשקה ישראל הוי משום איסור חדש אלא דמצותו בכך ה"נ מצותו בכך וא"כ הא תינח עומר אבל שתי הלחם הא מכשיר ר"ע מן הישן א"כ לא הוי מצותו בכך והיכא באין מספיחי שביעית הא אפשר להביא מן הישן ודוחק לומר דמשום דמצוה לכתחלה מן החדש כשר אע"ג דלאו משקה ישראל הוא גם מ"ש התוס' ז"ל בעומר דבשאר שנים לא הוי משקה ישראל שביעית נמי כן לא דמי דאיסור חדש הותר ע"י הקרבת העומר ואיסור שביעית לא הותר ובירושלמי שקלים איתא איכא מ"ד דמתניתין דשומרי ספיחין אתיא אפי' כמ"ד עומר בא מסוריא ואם לא מצאו בסוריא יביאו מספיחין ולפ"ז א"ש נמי שתי הלחם לר"ע ובאמת אם יש מן הישן יביא מן הישן אבל אי ליכא ישן יביא מספיחים אע"ג דאסירי באכילה דלבטלן א"א דרחמנא אמר לדורותיכם ותו אמרינן בירושלמי שם הכן עומר מהו שזרע לבן לכתחלה ר' חייא כו' בעי קומי ר' מונא ולא נמצא כקומץ על השירים שאין נאכלין אמר ליה נעשה בחמשה דברים שהן באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה ועיין בק"ע שם משמע מזה דפירות שגדלו ממה שזרע בשביעית אסורין באכילה מה"ת ולא מצאתי כעת איסור זה מנין וספיחין נאסרין משום גזירה שמא יזרע לכתחלה ויעבור על איסור זריעה אבל איסור הפירות נראה דאסורין מדרבנן כמו ספיחים הארכתי קצת בענין זה אבל עדיין צ"ע:

שם תוס' בד"ה בעינא כרמל כו'. ושמא הך ברייתא כו' כבר הבאתי לעיל דברי הירושלמי אמתניתין דשקלים:

שם תוס' בד"ה אלמא דב' הלחם כו' וא"כ לימא דחד למצוה וחד לעכב כו'. משמע דס"ל להתוס' ז"ל דביכורי' מעכבי לר"ע וכמשמעותא דשמעתין דדחינן איסור שביעית מקמי הכי וקש' הא ר"ע מכשיר ב' הלחם מן הישן אע"ג דלא הוי ביכורי' וע"כ לא ידעי' ביכורי' אלא למצוה ובעומר נמי מנ"ל דמעכבי ומאי תיובתא היא כיון דמביכורים לא יליף ר"ע אלא למצוה להכי אמר ר"י דבעומר כתיב כרמל תקריב לעכב וכן ס"ל לר"ע דשתי הלחם מן הישן כשר ועומר פסול מן הישן והיינו משום דבעינן כרמל ורש"י ז"ל פי' דתיובתא הוי לר"י דיליף מכרמל ומקיל הוא שיכול להקריב כרמל אע"פ שאינו ביכורים ולפ"ז א"ש האי תיובתא דמותיב על קולא דר"י דלא ס"ל כלל דבעינן ביכורי' אבל גם לפי' קשה מנ"ל האי דיוקא דר"י מיקל הוא אדרבא ר"י מחמיר הוא וכרמל מעכב אפילו דיעבד וביכורים לא בעינן אלא למצוה ועוד כרמל ולא ביכורים לא ידענא היכי משכחת לה הא בעינן כרמל בשעת הקרבה אם לא שנאמר דמשום מצוה לחוד ג"כ דחינן איסור שביעית כמ"ש לעיל לר"ע בשתי הלחם וא"כ לא הוי צריך ר"י למילף מכרמל כיון דבברייתא תני משום ביכורים ושפיר קמותיב ועיין מש"כ לעיל פרק ר"י דברי הירושלמי בחלה בהאי שמעתא ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף