קרן אורה/מנחות/סח/ב

קרן אורה מנחות סח ב

דף ס"ח ע"ב

גמרא ר"פ ור"ה בדר"י כו' קסברי חדש בח"ל דרבנן ולא חיישי לספיקא ורבין דבי רב אשי אכלו בצפרא דשיבסר דריב"ז לספיקא לא תקון. ולכאורה הוי מצי למימר הך לישנא גופא דלספיקא לא חייש דתקנת ריב"ז מילתא דרבנן היא ואין לחוש לספיקא וי"ל דרבנן דבי רב אשי מסתמא כרב אשי ס"ל דמחמיר בספק דבר שיש לו מתירין להכי אי לאו דריב"ז לא תקון לספיקא הי' להם לחייש לספיקא דחדש דבר שיש לו מתירין הוא להכי קאמר דלא תקון כלל לספיקא ור"פ ור"ה דלא חיישי לספיקא י"ל דלא ס"ל כרב אשי בספק דבר שיש לו מתירין וכדמשמע בריש ביצה וכמו שכבר כ"כ אחי הגאון ז"ל בקונטרס חדש בשם הג' מו"ה זלמן ז"ל מוולאזין ודברי אחי הגאון ז"ל ג"כ נראין ומסתברין דבספק ח"ל בדברים התלוים בארץ הקילו יותר כמו בתרומת ח"ל תדע דהא דספיקא דרבנן כי האי שהוא בחזקת איסור הי' צריך לחוש וכמו שהארכתי בזה בעירובין בסוגיא דספק נתגלגל מבעוד יום כו' אלא דוקא בח"ל הוא דלא חייש לספיקא. אבל רבנן דבי רב אשי דס"ל חדש בח"ל דאורי' חיישינן לספיקא דריב"ז ג"כ אי סתמא תיקן להכי קאמר דלא תקון לספיקא ורבינא סבר לה כר' יהודה דמה"ת אסור כל היום וחייש לספיקא והא דלא אמר דסבר חדש בח"ל דאורייתא משום דסמיך ארבנן דבי רב אשי ולא הוסיף עליהם אלא הא דס"ל דר"י ועי' בד' אחי הג' ז"ל בתכלית האריכות בזה בכל צדדי הקולחות בזה וגם הראשונים ז"ל האריכו בזה אך פרט הזה נראה לבאר מעט דמשמע דמדרבנן לכ"ע איכא איסור חדש בח"ל ואמאי נהגו היתר לגמרי וכתב ז"ל דגם בזה לא גזרו אלא במקומות הסמוכים לא"י כמו תרומה ומעשרות וכמ"ש התוס' ז"ל בקידושין. וכתב אחי הגאון ז"ל להוכיח כן מדברי ת"ק כל המצות התלויות בארץ אינן נוהגו' אלא בארץ ואף מן הערלה והכלאים הערלה הלכה והכלאים מד"ס והא כלאים אין איסורן אלא מדרבנן ואמאי לא חשיב נמי חדש דאסור ג"כ מדרבנן והתוס' ז"ל בקידושין הביאו דברי הירושלמי שהקשו אמאי לא תני חלה עם ערלה וכלאים והקשו הם ז"ל מתרומות ומעשרות ותי' דאין נוהגין אלא בסמוכות לא"י אבל אכתי תקשי כללא דמתניתין כל מצות כו' אין נוהגות אלא בארץ אהי קאי הא אדרבא כל מצות נוהגין בח"ל גם כן מדרבנן תרומה וחלה וחדש לבר משביעית והיכי תני כללא נהי דאין נוהגין אלא במדינות הסמוכין מ"מ לשון אין נוהגין אלא בארץ לא א"ש דהא נהגו במקומות בח"ל ג"כ. והי' נראה דמתרומה וחלה לא תקשי דאיסורייהו לא נהוג אלא בא"י אבל בח"ל ליכא איסור טבל כלל דהא חלת ותרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ושפיר תנן בהו דאין נוהגין אלא בארץ והפרשה לבד הוא דתקינו רבנן אבל איסור ליכא אבל ערלה וכלאים איסורן נוהג גם בח"ל אבל מחדש ודאי תקשי אמאי לא חשיב ליה ת"ק בהדי ערלה וכלאים כיון דאיסורו נוהג בח"ל ומד' ר"א דהוסיף אף החדש משמע דלת"ק חדש אינו נוהג אלא בארץ אפילו מדרבנן ודוקא כלאים הוא דאסירי בח"ל מדרבנן. ועוד יש לדקדק מ"ט גזרו ביה רבנן בחדש בח"ל דבכלאים אמרינן בקידושין כיון דכלאי הכרם איסור הנאה הוא גזרו גם בח"ל ובחלה גם כן איכא טעמא שלא תשתכח תורת חלה מישראל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' בכורים דדבר הרגיל הוא אבל חדש מ"ט גזרו ביה רבנן ולדברי הרמב"ם ז"ל דספירת העומר היא מצוה הנוהגת בכל זמן יש לומר כיון דמצוה לספור לעומר גזרו ג"כ על החדש דאל"ה עומר למה אבל למ"ד דספירה ג"כ זכר למקדש הוא קשה לכאורה וצ"ל דכל זה עשו זכר למקדש האיסור והספירה או אפשר דגזרו בח"ל משום חדש של ארץ שיצא לח"ל דבאיסורו קאי כדאיתא בירושלמי בערלה ולא דמי חלה ותרומה דנפטרו אם יצאו לחוץ. ובאמת יש לדקדק על קושיית הירושלמי אמאי לא תני חלה משמע דחלה ג"כ בכללא דמתניתין כל התלויות בארץ שהן חובת קרקע והרי חלה לא בא לכלל זה דלאו חובת קרקע היא דפירות ח"ל שבאו לארץ חייבין ופירות ארץ שיצאו פטורים אלמא דלאו בקרקע הדבר תלוי אלא במקום וקדושת הארץ והדברים ארוכים בזה אין מקומן כאן. אבל קושין אמאי לא תני ת"ק חדש קושיא גדולה היא ואפ"ל דת"ק לא תני חוץ אלא במילי דאורייתא אע"ג דכלאים אין איסורן אלא מד"ס מ"מ בכלל כלאים היא הרכבת האילן דזה אסור מדאורייתא בח"ל אבל מי שאיסורו מדרבנן לחוד לא חשיב אלא דהתינח למ"ד ערלה הלמ"מ הוא אבל למ"ד הלכות מדינה אין זה אלא מדרבנן הדק"ל כי היכי דתני חוץ מערלה ליתני חוץ מחדש ג"כ ואם נאמר דאיסור חדש למ"ד דרבנן קיל הוא כמו חלה ותרומת ח"ל דקיל איסורייהו דנאכלות למי שאין טומאה יוצא מגופו ובטילה אפילו נתערבה שוה בשוה לדברי הרמב"ם ז"ל וכדברי הירושלמי שהביאו התוס' ז"ל לעיל דף ס"ו י"ל דלהכי לא תני חוץ מן החדש משום דקיל איסורו ולא דמי לכלאים וערלה דאסורין בהנאה וחמיר איסורייהו כאיסור תורה אפילו בח"ל ומאי דכתיבנ' דהכא הוי ספק שיש לו חזקת איסור כבר כתבתי בזה בחי' יבמות אי דבר תלוי מזמן אי שייך בו חזקת איסור ולר"י ור"ל בשמעתין דאמרי האיר המזרח מתיר הא דתנן לעיל משקרב העומר היו מוצאין שוקי מלאים קמח וקלי שלא ברצון חכמים צ"ל דבזמן מעט כזה מהאיר המזרח עד שעת הקרבה לא הי' פנאי לעשות קמח וקלי אבל באותו שעה ליכא למיגזר שמא יאכל וק"ל:

שם משנה אין מביאין כו'. עיין תוי"ט ובה"ז ז"ל ועמש"כ בזה בריש מכילתין ועיין בפי' המשנה שכתב דהא דאם הביא קודם לעומר פסול משום דאסור לקצור קודם לעומר כו' ע"ש ואין זה מובן דמה ענין קצירה לכאן הא האי לא הותר מכללו היינו דאסור להדיוט באכילה עד שעת הקרבה:

שם גמרא בעי רמב"ח ב' הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן שזרען קודם לב' הלחם וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר נראה דלא מיבעי' ליה אלא בתבואה אי שרי שתי הלחם קודם לעומר או שלא כסדרן לא שרינן כיון דעד העומר נאסרו אפילו להדיוט וכ"ש למזבח לא אהני שתי הלחם שעבר להתירו קודם לב' הלחם דהשתא אבל לענין נסכים דעומר לא שייך בהו אם נטען בין עומר לשתי הלחם שריא להו שתי הלחם ומותר להביא מהן נסכים אפילו קודם לעומר דהא עומר מצוה לחוד דעומר מתיר להדיוט ושתי הלחם למזבח והיינו במנחות אבל נסכים עיקר איסורן לאו משום קודם לעומר דעומר לא שייך בהו אלא איסורן הוא משום קודם לב' הלחם והיינו דאשרושי קודם לב' הלחם שרי' להו ב' הלחם ומותר להביא נסכי' אפי' קודם לעומר ושתי הלחם דהאידנא דכבר שרי להו שתי הלחם והא דאין מביאין בכורים קודם לעצרת היינו דוקא הני דזרעינהו אחר שתי הלחם דאישתקד וא"ש ולפ"ז אידך בעיא דבעי רמב"ח שתי הלחם הנצה שרי' או חנטה שריא ומאי קמיבעי' ליה בשריותא דשתי הלחם כיון דמיבעי' ליה אי שתי הלחם שרי שלא כסדרן אבל לפי הנ"ל ניחא דלענין פירות האילן לבכורים ולנסכים ליכא אלא שריותא דשתי הלחם ואם השרישו קודם לשתי הלחם שרי להו שתי הלחם ומיבעי' ליה בהנצה וחבטה אי הוי בהשרשה. אבל הרמב"ם ז"ל ביאר לאידך בעיא ג"כ בתבואה ופי' דמיבעי לי' לרמב"ח בהנצה וחנטה דעלין אי הוי בהשרשה ולישנא דהש"ס הנצה שריא או חנטה שריא לא משמע הכי אלא כפירש"י דחנטה וודאי שריא ובהנצה הוא דמיבעי' ליה אבל מלישנא בתר הכי השתא השרשה שריא הנצה וחנטה מיבעי' אלא הנצה דעלה וחנטה דעלה מי הוי כהשרשה משמע כדברי הרמב"ם ז"ל דבתרווייהו מיבעי' ליה אבל הא קשיא אי בתבואה מיירי הק"ל מאי נ"מ בהשרשה דב' הלחם כיון דלא נשרשו קודם לעומר ולא הותרו עד שיבא עומר הבא וע"כ צ"ל דאת"ל קא' את"ל דב' הלחם מתיר שלא כסדרן הנצה או חנטה דעלין מי הוי כהשרשה וא"כ אמאי לא פסק בבעיא קמייתא בפשיטות המתיר שלא כסדרן ככל את"ל ואמאי לא קאמר הש"ס בהדיא דאת"ל קאמר וכבר דקדק הלח"מ ז"ל שם לד' ז"ל דבתבואה איכא ג"כ הנצה וחנטת עלין אמאי לא מיבעי' ליה בקודם לעומר אי הוי כהשרשה גם סיים שם כיון דספק הוא לפיכך לא יביא ואם הביא הורצה מאי קמ"ל בזה הא בלא"ה קודם לשתי הלחם אם הביא כשר ויפלא קצת שלא העירו בזה מפרשי דבריו ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף