קרן אורה/מנחות/סח/א

קרן אורה מנחות סח א

דף ס"ח ע"א

תוס' בד"ה קוצרין בית השלחין כו'. האריכו ז"ל לדקדק אמאי תנן הכא בית השלחין לחוד ולא תנן בית הזבלים ובית האילן דחד טעמא להו ואין מביאין מהם לכתחלה ובאמת קשה לי האי טעמא הא טעמא דאין מביאין מהן לכתחל' לאו דאיכא איזה קרא למעוטי אלא דלא שינה הכ' וכמשמעות התוס' בפסחים דף י"א דהיכן מצינו קרא לזה למעוטי אלא ודאי הא דלכתחלה לא יביא הוא משום דכחושים הם ולא הוי מבחר נדריך כמו קרבן כחוש בבהמה ואם כן האיך קורין בהו ממקום שאי אתה מביא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' איסורי מזבח דחשיב בהדי הני שדה שלא נרה ועבדה דכ"ז אינו אלא משום דאינו מן המובחר וכתבו התוס' ז"ל דבאמת איסור קצירה דאורייתא בכל הני מותר אלא מדרבנן אסור כמו גדישה ודוקא בית השלחין התירו משום פסידא וא"כ לכ"ע אסור מדרבנן לקצור עד הבאת העומר ור"י לא התיר אלא לעשות קמח וקלי משום עולי רגלים. וכבר כתבתי דמלשון הרמב"ם נראה דאחר קצירה קודם הבאה מותר לקצור כל תבואה ולא נאסר משום גזירה ואם כן לדידיה מאי איריא בית השלחין שבעמקים כל הני לישתרי כיון דגזירה דשמא אכל לית לן ובאמת לשון התוספתא והת"כ שניהם מכוונים דלא התירו אלא בית השלחין שבעמקים. וכבר כתבו התוס' ז"ל דקשה לומר דשל בית השלחין שבעמקים פסול לגמרי דפסול זה לא מצינו ומש"כ דמקצירכם של כולכם ילפינן דפסול לעומר ג"כ אינו מוכח והי' נראה דמקצירכם של כולכם ילפינן דלא נאסר אלא קציר שהיא כסדר הקציר לכולם אבל בית השלחין שבעמקים כקשר קודם לכולם דממהר להתבשל זה לא נאסר ויש לכאן בזה גם הא דאמרינן לקמן ממקום שאי אתה מביא היינו דאינו מביא עומר ממנו דכבר עברה זמן קצירתו קודם זמן עומר ומצות עומר להביא כרמל וזה כבר נתייבש אפי' לא יקצרנו כיון דזמן קצירתו כבר הגיע וכיון דאיכא תרתי שאינו קציר של כולכם וגם אינו מביא לכתחלה ממנו התורה התירה קצירתו אבל כל הני דלכתחלה לא יבא שפיר מיקרי ממקום שאתה מביא כמו הרחיק מירושלים דלכתחלה לא יביא ואפ"ה אסור לקצור אבל מפי' המשנה משמע דמשום דלכתחלה לא יביא מבית השלחין:

שם משנה הרחוקים מותרין מחצות היום לפי שאין ב"ד מתעצלין בו. לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דקומצין אותו אחר מוסף היום כמבואר בפ"י מה' הנ"ל א"כ אין כאן עצלות דהא מוספים עצמן זמנן בשש וממילא נעשה העומר אחר שש כדמשמע ריש פרק תמיד נשחט דאין מקדימין מוספין משש שהוא חצות היום וכמ"ש רש"י ז"ל שם וצ"ל דבאותו יום מקדימין המוספים כדי למהר היתר חדש אבל לשון שאין מתעצלין בו אינו מיושב והוי ליה למיתני מפני שב"ד זריזין בו וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דצריך שידע חצות היום שבירושלים דזמן חצי היום משתנה לפי אופן הארצות. ויש לדקדק למ"ד האיר המזרח מתיר אי צריך דוקא האיר המזרח עדיין וטעם הספק הוא די"ל דנהי דהאיר המזרח מתיר היינו משום דכבר יום שראוי להקרבה וכל שלא האיר בירושלים עדיין לא הגיע יום שראוי להקרבה אע"ג דהאיר בשאר מקומות ונראה דאזלינן בזה כ"א לפי מקומו כי היכי דלמ"ד עד עצם כולי' יומא משמע ושרי באורתא דשיבסר נגהי תמניסר ולא מצינו שצריך לדקדק בעבור היום בירושלים דוקא אלא כ"א לפי מקומו ה"נ למ"ד האיר המזרח מתיר כ"א לפי מקומו הוא ולפי מ"ש דאין ב"ד מתעצלין בו היינו שהיו זריזין יותר מסדר כל הימים להקדים המוסף קודם שש וקשה קצת מה שהביאו ר"ש ור"נ לאידך לישנא בפ' בכל מערבין ראיה מזה דחזקה שליח עושה שליחותו או איפכא מהא הכא ע"כ כד' לחוד הוא דעבדי כן יתר על שליחותן להקדים המוסף לזמן כל ימי המוסף ועי' תוס' ז"ל שם:

שם גמרא רב ושמואל כו' ר"י ור"ל כו' ובזמן שאין בהמ"ק כמוהו מודו דהאיר המזרח מתיר ופלוגתייהו בזמן שבהמ"ק קיים רב ושמואל אמרי דהעומר מתיר ור"י ור"ל אמרי דאפילו בזמן עומר האיר המזרח מתיר ולמצוה בעלמא צריך להמתין על הקרבת העומר וכבר כתבו התוס' ז"ל בריש מכילתין דאפילו איסור עשה ליכא כדקרי לה מן המותר לישראל לר"ל אחר שהאיר המזרח ופריך הש"מ לר"י ור"ל מהא דהתקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור גזירה שמא יבנה המקדש ויאמרו ג"כ האיר המזרח מתיר ומשום מצוה בעלמא לא הו"ל למיגזר ומסיק דריב"ז מה"ת קאמר וכר"י והקשו התוס' ז"ל כיון דלר"י ור"ל ריב"ז ג"כ מה"ת דרש והתקין דכל היום אסור א"כ מנ"ל כלל דאיכא מאן דפליג עליהו וס"ל דהאיר המזרח מתיר ואין כאן קושיא כ"כ דהא פלוגתא דתנאי הוא כלישנא דעד בקרא אי עד בכלל או עד ולא עד בכלל כדאיתא בנזיר דף ו' וסברו כהאי תנא ולא עד בכלל אלא דהא תקשי אטו פליגי על תקנתא דריב"ז כיון דלא שייך להיגזר לדידהו. שוב ראיתי סוגיא שלימה בירושלמי פ"א דחלה ומבואר שם כל דברי התוספ' ז"ל דמייתי התם פלוגתא זו בשם חזקי' ור' יוחנן חזקי' אמר בשעת הקרבן הקרבן מתיר ור"י אמר בשעת הקרבן ג"כ היום מתיר דכתיב עד עצם היום כו' וכתיב עד הביאכם טול מבנתיים זמן הבאה היינו האיר המזרח ומשמע קצת מזה כמ"ש לעיל דבעינן האיר המזרח במקום הקרבן דוקא דנהי דהבאה ממש לא בעינן אבל זמן הבאה בעינן ואמרינן התם מודה ר"י שהוא אסור עד הקרבן ופליגי אליביה דר"מ ר' ירמי' אמר איסורו ד"ת לר"י ור' יונה ור' יוסי אמרי תרוויהון איסורו מדבריהם ומייתי ר' יוסי ראיה דאיסורו מדבריהם מהא דאמר ר"י אם הביא מנחה קודם לעומר בששה עשר כשר אין תימר איסורו ד"ת היא ששה עשר היא חמשה עשר והן הן דברי התוס' ז"ל ומקשי התם מהא דהתקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור אין תימר איסורו ד"ת ניחא אלא אין תימר איסורו מדבריהם וכי עושין תקנה לתקנה הא גופא שנאסר עד הקרבן בזמן הקרבן תקנה היא מדבריהם ולמה תיקן ריב"ז עוד תקנה אחרת לאסור כל היום אמר ר' יוסי בר בון מפני הרחוקים משמע דאתי לתרוצי קושין ואין זה מובן דמפני רחוקים ג"כ למה ליה לתקוני כיון דעד חצות ג"כ אינו אלא מדבריהם ואפ"ל דדוקא בזמן שיש קרבן לא עשו תקנה אלא עד הקרבן אבל משחרב ביהמ"ק וליכא קרבן ראה ריב"ז לתקן איסור כל היום ולא עד חצות שלא ליתן זמן כ"א בידו ובפרט לפי מש"כ הרמב"ם ז"ל דבעינן דווקא חצות שבירושלים ובזמן הקרבן לא רצו לאסור הרחוקים כל היום להוסיף איסור גם אחר הקרבה אבל משחרב ביהמ"ק תקנה גדולה היא לאסור כל היום ולא עד חצות וצ"ע וכה"ג פריך הש"ס לריב"ז מחצות ולהלן לישתרי ובאמת קשה קצת אטו כל הגולה יודעין לכוין חצות שבירושלים ובעירובין פרק בכל מערבין דמייתי הש"ס ראיה מהא דהרחוקים מותרים כו' דחזקה שליח עושה שליחותו אפילו בשל תורה ורב ששת הוא דמייתי הכי וקאמר התם ורב נחמן בד' שאני ולפי סוגיא דשמעתין הוי מצי לשנויי דרב נחמן ס"ל כר"י ור"ל דאפי' בזמן המקדש האיר המזרח מתיר וליכא איסורא כ"כ וי"ל דמ"מ הוי איסור שיש לו עיקר מן התורה כמו מעשר פירות התם וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף