קרן אורה/מנחות/מד/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
גמרא אלא בבאים עם הזבח כ"ע לא פליגי דמנחה ואח"כ נסכים כו'. עי' תוס' יומא דף ל"ד בד"ה נסכים למוספים שכתב אין להקשות מנ"ל דמנחה קודם לנסכים כו' עיין שם והוא פלאי דהא מבוארים הדברים הכא בשמעתין דבאים עם הזבח קודם לנסכים מעולה ומנחה וזבח ונסכים אתי לכדזעירי ובבאין בפ"ע לא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל הלכה כד' מי ובעין משפט נרשם לפ"י מה' תמידין הלכה א' מוכח דהלכה כחכמים ולא נמצא שם הלכה א' משום דבר מזה. ונראה שצ"ל הלכה י"א שכתב שם דקטרת הבזיכין קודם ניסוך היין של מוספין אלמא דהקטרה קודם לניסוך ועי' שם בכ"מ ובלח"מ ז"ל ובמשנל"מ ז"ל שם אלא דקשה לי ע"ז הא אמרינן ביומא שם דנסכים קודמים למוספים דכתב זבח ונסכים דאין דבר אחר מפסיק בין זבח לנסכין היינו בין המנחה ובין היין תרווייהו קודמים למוספין וא"כ אמאי מפסיק בהקטרת הבזיכין בין זבח היינו מוסף לנסכיו וי"ל כי היכי דחביתין קודמין לנסכי יין של תמיד הואיל ומנחתו קדמ' וחביתין שום מנחה היא ה"נ במוסף בזיכין שום מנחה היא וקודמין לנסכי יין של מוסף. ויש לדקדק עוד מ"ט דרבי דנסכים קודמין הא קי"ל דמנחות קודמין לנסכים דזה לאישים וזה לספלן וכמבואר בתוספתא זבחים ובדברי הרמב"ם ז"ל וצ"ל דזה דוקא בנדבה של יחיד אבל בשל ציבור ס"ל לרבי דהך מעלה דמיתאמרא שירה עלייהו עדיפא והכי מבואר בירושלמי פ"ב דיומא דבעי התם בזיכין ונסכים מי קודם ופריך הא מתניתא היא לבונה קודם ליין והוא בתוספתא שם ומשני הא בצבור הא דמיבעי' לן איזה מהן קודם הוא בצבור והא דתניא דלבונה קודם הוא ביחיד ובק"ע שם פי' איפכא דבציבור בזיכין קודמים וביחיד מיבעי' לן ופי' שם דחוק דהא דקאמר דמתניתא תנא לבונה קודם יין. ולפי שיטתו כ' לסייע לד' הרמב"ם ז"ל דבזיכין קודמין לנסכים של מוסף והדבר ברור כמש"כ דביחיד פשיטא ליה דלבונה קודם ליין וכדברי התוספתא הנ"ל ובצבור הוי בעי דלא איפשיטא אלא העיקר כמש"כ דיצא לו משיטת הש"ס דילן כי היכי דאמרינן דחביתין קודמין ליין משום דשום מנחה היא ה"נ בזיכי לבונה שם מנחה הם כקומץ מן המנחה ולהכי קודמים לניסוך היין של מוסף אלא דמסידורו של אביי לא משמע הכי. ומוספים לבזיכין ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים משמע דאין שום דבר מפסיק בין בזיכין לתמיד של בין הערבים. שוב עיינתי בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' תמידין שכתב דיין קודם ללבונה ע"ש וזה דלא כדברי הירושלמי הנ"ל ובתוספתא זבחים ליתא להא דיין ושמן קודם לשמן י"ל דיין עיקרו לנסכים אבל שמן לא אשכחן קרב לעצמו אי לא המתנדב שמן אבל לבונה הא קרבן היא בכל מנחה וגם ישנה בצבור וצ"ל דמכל מקום יין עדיף דראוי לשתי' מה שאין כן לבונה דאינו ראוי לאכילה כלל ודו"ק:
שם משנה הפרים והאילים והכבשים אין מעכבין זא"ז. ומסקי' בגמרא דפריך וכבשים דחג מעכבין זא"ז דכתיב כמשפט אלא מוספי ר"ח ועצרת דכתיב בחומש הפקודים ואילים מסיק דאילים דת"כ אין מעכבין איל דמוסף דעצרת הא דכ' אילים דת"כ מעכבי זא"ז דכ' יהיו משמע למסקנא זו דפי' דמתניתין הפרים כו' דפרים עצמן אע"ג דנא' פרים שנים אין מעכבין זא"ז ואם אין אלא אחד יקריבנו וכן הז' כבשים אבל באילים במוסף ליכא אלא איל אחד וע"כ צ"ל דאיל דמוסף אינו מעכב אילים דת"כ וה"ה דמצינן לפרושי פרים וכבשים נמי בכה"ג דפרים בחומש הפקודים אין מעכבין פר דת"כ דעצרת וכן כבשים אלא דא"כ לא מיירי מתניתין אלא בעצרת ומתניתין סתמא תנן להכי מסיק הפרים וכבשים קאי אר"ח גם כן והם עצמן אין מעכבין זא"ז מאילים ע"כ ליכא לפרושי אלא בעצרת וכבר דקדקו התוס' ז"ל בפסח מה דינו ועי' בפי' המשנה ז"ל שפי' לכולא מתניתין בחד גוונא ובעצרת ע"ש וכ"כ בחיבורו פ"ח מהלכות תמידים אלא דכ' שם גם כן דמוספים עצמן ג"כ אין מעכבין זא"ז וכדברי ר"ש במתני' עד שנראה מסתימות דבריו ז"ל דכל המוספים אפילו דחג אין מעכבים זא"ז ואי אין כל הפרים והכבשים מקריב כמה שיש לו ועוד נראה מדבריו דאפילו אילים וכבשים דת"כ ג"כ אין מעכבין זא"ז ואם אין לו אלא איל אחד מקריבו וכן כבשים ולא כתב אלא השני כבשים מעכבים זא"ז וכדתנן לעיל ממתניתין מסייע לי' דאי כל הקרבנות הבאות עם הלחם מעכבין זה א"ז מאי איריא דתנן ב' כבשים מעכבין זא"ז הא כל הקרבנות מעכבין זא"ז. והכ"מ ז"ל שם חילק בין ב' אילים דמעכבי אהדדי ובין פרים דלא מעכבי וכבר כ' התוי"ט ז"ל דאין לחלק ואי מעכבי כולן מעכבי אהדדי והנוסחא אשר לפני הכ"מ ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל אינה מדוייקת אבל יותר נראה דכולן לא מעכבי אהדדי חוץ משני כבשים ועי' בה"ז ז"ל שעמד ע"ז ג"כ מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דקרבנות החג ג"כ אין מעכבין דלא כמשמעות הש"ס והביא דברי התוספתא במכילתין דפרים אילים וכבשים מעכבין זא"ז ר' יהודה אומר פרים אין מעכבין שכן מתמעטין בחג אילים וכבשים מעכבין זא"ז. ובאמת לשון התוספתא שם אינו מדוייק דאיתא התם נמי תפלה של יד ושל ראש מעכבין זא"ז ואם אין לו אלא אחת יניח אחת וזה איפכא מדברי רב חסדא לעיל ואולי זה ע"ד שפרש"י ז"ל לקמן גבי ומנין שמעכבין זא"ז אם יש להם ב' פרים וז' כבשים הרי דאם אין להם אלא אחד אין מעכבין זא"ז אבל אם יש להם מעכבין זא"ז וה"נ גבי תפלין אם יש לו שניהם מעכבין ואם אין לו אין מעכבין וה"נ יש לפרש דפרים וכבשים מעכבין זא"ז היינו אם יש לו כולן ור' יהודה ס"ל דבפרים אפילו יש לו אין מעכבין הואיל ומתמעטים בחג עכ"פ מדברי התוס' דמוספי חג דין אחד להם עם כל המוספים ואי הני לא מעכבי הני נמי לא מעכבי וכדברי הרמב"ם ז"ל והאי עיכובא דיש לו גם כן טעמא בעי מ"ש בין יש להם לאין להם כיון דאם אין להם יביאו אפילו אחד כי יש להם ולא הביאו אלא אחד כשר הוא ויתבאר לקמן בזה וגם יש לומר דאם יש לו מעכבין היינו דלא יניח של ראש לבדו וכדאמרינן לעיל כ"ז שבין עיניך יהיו שתים אבל לשון עיכוב לא א"ש ועדיין צ"ע. ומהא דתנן לקמן במתני' דמוספים אין מעכבין זא"ז משמע דמתניתין דהכא לא מיירי בעכוב המוספין עצמן אלא כפי' הרמב"ם ז"ל דאלו שבחומש הפקודים אין מעכבין אלו שבת"כ וכן איפכא וסתמא דלקמן דמוספין אין מעכבין משמע נמי דבכל מוספים קאמר אפילו דחג:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |