קרן אורה/מנחות/לה/ב

קרן אורה מנחות לה ב

דף ל"ה ע"ב

גמרא פוק חזי מה עמא דבר ופרש"י ז"ל לחומרא ור"ת ז"ל פי' לקולא ונראה דזה תליא במחלוקת לעיל לענין מזוזה שאין נכתבת בב' עורות ואם תפרן אי הוי כעור אחת אי לא ולמאן דס"ל התם דהוי כעור אחת נראה דכ"ש הכא דמהני תפירה ויש לחלק:

שם גמרא התם הוא דתשמישי מצוה כו'. עי' בש"ע סימן ל"ב שכ' בשם יש מי שאומר דתפלין שנתקלקל ריבוען צריך לתקנן והוא מתשובה אשכנזית הובא בב"י שם לחלק בין ציצית אע"ג שנתמעט הכנף אחר עשיה דכשר משום דהתם כ' ועשו להם כו' העיקר בשעת עשי' אבל תפלין בעינן שיהי' כתיקונם לעולם וא"כ אמאי לא קאמר הש"ס לחלק בהם לענין גרדומי ציצית משום דבשעת עשיה הי' בשיעורן אלא ודאי מוכח מזה דתשמישי קדושה וכ"ש קדושה עצמה כל הלכות שנאמר בהן צריך שיהי' לעולם בתיקונם והדבר פשוט באין מחלוקת והכי נמי משמע מהא דלעיל כ"ז שפני טבלה קיימת ובשיעור הרצועות עי' תוס' ז"ל וברא"ש ובמרדכי ז"ל באורך וע' בב"י ז"ל:

שם גמ' קשר של תפלין הלכה כו' פירש"י ז"ל דהלכה שיהי' הקשר עשוי כעין ד' מאותיות השם והתוס' ז"ל כתבו דלא מצינו הלכה אלא בשי"ן אבל הקשר בצורת ד' לאו הלכה היא וצריך לדקדק א"כ מאי קמ"ל הלכה פשיטא דצריך לקשור דע"י מה יעמוד על הראש אם לא יקשרנו וצ"ל דגבי של יד כתיב וקשרתם כו' אבל בשל ראש כתיב והיו לטוטפות כו' וה"א דיכרוך הרצועות סביב הראש ג"כ יצא וקמ"ל הלכה דבעינן דוקא קשר אבל בעירובין פרק המוציא משמע דקשר של תפלין אינו דומה לסתם קשר דאמרינן וליענבי' מיענב ומשני הא מני ר"י הוא דאמר עניבה היינו קשירה כו' ופריך הא לא"ה ה"א ליענביה כו' הא אמר מר קשר של תפלין הלכה למ"מ ומשני דעביד כעין קשירה דידהו משמע דקשר ש תפלין לא ככל הקשרים הוא אלא יש לו צורה מיוחדת וכן משמע מהא דאמרינן ת"ח צריך שיהי' בקי גם בקשר של תפלין ש"מ דאינו ככל הקשרים וצ"ל דכולהו מודו דצורתו צורת ד' נאמרה הלכה אלא דהתוס' ס"ל דלאו מאותיות השם הוא אלא כך נאמרה הלכה ובאמת בשל יד שנאמר בו קשירה להדיא לא נתברר לי אופן הקשירה דלכאורה אין קשר בשל יד אלא כריכה בעלמא שעינב הרצועה ברצועה המכורכת וזה לא הוי קשר גם לענין שבת וצ"ע:

שם גמרא ונוייהן לבר. עי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל ועי' רש"י בעירובין פרק המוציא תפלין שנראה דקאי אשי"ן של תפלין גם כן ועי' מרדכי ז"ל שהאריך בזה וברש"י שם מבואר שלא יהי' השי"ן בין בית לבית ע"ש:

שם גמרא וצריך שיהא כלפי פנים. עי' נימוק"י שפי' דקאי אשל יד ועי' רא"ש בשם רב עמרם ז"ל:

שם תוס' בד"ה משעת הנחה כו'. האריכו בזה אי צריך לקשור בכל יום כדברי רבינו אליהו ז"ל ודקדקו ז"ל דלדברי ר"א הוי ליה למימר איפכא משעת קשירה עד שעת הנחה ולא הבנתי דיוק זה דע"כ הא דמצריך ר"א ז"ל קשירה בכל יום היינו כשהתפלין מונחים על היד או על הראש אח"כ קושרין לקיים מצות וקשרתם כו' על ידך. וא"כ הנחה קודם ואח"כ קשירה גמר המצוה דאי הקשירה היא קודם הנחה על היד א"כ מאי נ"מ אי קושרה בכל יום הא קודם הנחה אין כאן מצוה כלל דעיקר מצוה היא הקשירה על היד וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דמברך אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה ולשיטתו דאין מברכין אלא אחת להניח על של יד א"ש לכ"ע הא דאמר מאימתי מברך כו' דבש"י א"א אלא להניח תחלה ואח"כ לקשור ולא ידענא מה שחזרו התוס' ז"ל מהא דמקוואות דאפילו של יד א"צ קשירה בכל יום והא לעובדא דידן א"א לעשות קשירה על היד תחלה ואח"כ הנחה ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל פרק ג' דמקוואות שלא פי' על הקשר הא דשיהא איצא ושאינה עולה ויורדת אלא על הרצועה עם הקציצה ע"ש. ובאמת יש לדקדק בעיקר מחלוקת זו דנראה כדעת רבינו אליהו ז"ל דעיקר קיום המצוה היא לקושרה בכל יום אבל אם הקשר עומד והניחה לבד על הראש לא קיים המצוה וזה אי אפשר לומר דהא אמרינן לקמן תפילין מאימת מברך עליהם משעת הנחתן כו' וכשיגיע זמן ממשמש בהן ומברך הרי דמברך על המשמוש לחוד אע"ג דהקשירה היתה שלא בזמנה ומשום דעיקר המצוה היא ההנחה על היד ועל הראש ומהא שמעינן דאפילו של יד לא בעי קשירה בכל יום דמה לי אם היתה קשורה מאתמול או שקשרה בלילה קודם שהניחה דהוי שעת פטור וכן אמרינן רבנן כל אימת דממשמשי בהו מברך עלייהו אלא די"מ שם ברכה דלשמור חוקיו וע"כ צ"ל דר"א ז"ל למצוה בעלמא קאמר הכי אבל לא לעכב וא"כ אין ראיה נמי מהא דחשיב לה קשר של קיימא בעירובין כיון דיוצא אם אינו מתיר בכל פעם ולא תיקשי נמי לר"א מהא דאיכא מאן דס"ל דשבת זמן תפלין ולר"א ז"ל הא קשירה אב מלאכה היא והיכי קושר בשבת אבל לפי הנ"ל ניחא דאין זה מעכב ויכול לקרות מע"ש וי"ל עוד דלמ"ד שבת זמן תפלין לילה נמי זמן תפלין וכדמוכח לקמן ובעירובין וא"כ הוי מצוה תמידית להאי תנא מודה ר"א ז"ל דיוצא בקשירה ראשונה כיון דליכא שעת פטור בינתיים דאטו אם חולץ ביום כמה פעמים צריך בכל פעם להתיר הקשר ולחזור ולקושרו וע"כ לא קאמר ר"א ז"ל אלא פעם ראשון ביום דחל עליה חיוב חדש דלילה לאו זמן תפלין בהא ס"ל דצריך לעשות קשירה והנחה אבל לא אם חצצן ביום וחוזר ומניחן כיון דהכל שעת חיובא הוא וה"נ למ"ד דתפלין לאו זמן גרמא הוא יוצא בקשירה ראשונה וכל ימיו בחיוב הוא ואם חולצן חוזר ומניחן ועוד צ"ע בדברים אלו ומדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שם בעירובין מוכח דס"ל דקשר תפלין לאו קשר של קיימא הוא מדכתבו בחדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות דאסור להכניסן דילמא קמיע הם ולא משום איסור הקשירה ובאמת קשה היכי הוי קשר של קיימא כיון שקושרו רק כדי להכניסו ובדעתו הדבר תלוי להתיר מיד ואין כאן מקומו בזה עכ"פ זה נראה וברור דר"א ז"ל לא קאמר אלא למצוה בעלמא ואי בעי הכי עביד ואי בעי הכי וכן משמע קצת מדברי המרדכי שכתב דמשמעות רש"י ז"ל לעיל בד"ה עביד כדידן משמע כדברי ר"ת והיינו דלא הוי גרע אלא עביד כדידן כמנהג שלנו. ומפ' דרבה קטר להו כו' ורב אחא בר יעקב קטר להו היינו דהיו קושרין בשעת המנחה מר בריה דרבינא עביד כדידן כמנהג שלנו דמניחן קשורות אלא דהמרדכי כתב שם פירש"י כמנהג שלנו שהי' תולה לפניו ע"ש ועיין ר"ת שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף