קרן אורה/מנחות/כח/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
גמרא כאן להכשיר פי'. דהלוג הוכשר לאכילה כאן להרצו' דאינו מרצה והמצורע לא הותר ומש"כ רש"י ז"ל לבא בקהל הוא ל"ד אלא דלא הותר בקדשים. ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מת"כ הלכה ז' שכתב נתן מתנות שבע שלא לשמן לא הורצה והוכשר המצורע עכ"ל. ולפום ריהטא נראה דתרתי קאמר דהלוג לא הורצה אבל המצורע הוכשר וזה דלא כפירש"י ז"ל. ועוד דאם הלוג לא הורצה אמאי הוכשר המצורע וע"כ צ"ל דחדא קאמר לא הורצה ולא הוכשר המצורע וגם זה אינו מובן דכתב לתרתי לישנא הכשר והרצאה לפסול ובגמרא לא אמרינן הכי אלא הבשר שפיר מוכשר והרצאה הוא דלא מרצה והלח"מ ז"ל הביא ללישנא דהש"ס על דברי הרמב"ם ויפלא בעיני שלא העיר בזה:
שם תוס' בד"ה חצוצרות הי' באין כו'. אבל קשה דבתמיד תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם ותירץ ר"ת דשל כסף לכהנים והלוים בקרני בהמה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות כלי המקדש נראה דהא דתניא חצוצרות היו באים מכסף היינו חצוצרות דקרא שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם כו' ותקעתם בחצוצרות כו' דמשמע מפשטי' דקרא דהן החצוצרות דרישא דקרא שנאמר עשה לך כו' אבל בסדר התמיד שהוא בכל יום לא כתב דשל כסף הם ולא נאמר בזה חיובא דחצוצרות אלא היו עושין חצוצרות לשם כלי שיר בעלמא אלו באין מקרני בהמה בין בכהנים בין בלוים וראיתי בספרי בהעלותך דמשמע דפליגי התם תנאי בקרא דוביום שמחתכם דת"ק אמר אלו שבתות ור' נתן אומר אלו התמידים משמע דלת"ק אין תוקעין בחצוצרו' אלו של כסף וכהנים דוקא אלא בשבתות ומועדים וראשי חדשים ולר"נ מצוה על הכהנים לתקוע בכל יום בשעת התמיד ואם כן י"ל דמתניתין דתמיד אתיא כר"נ ולהכי תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם. ולפ"ז הי' נראה דחצוצרות דתעניות על כל צשל"ת הוא ג"כ בחצוצרות של כסף דמצותה בכהנים כדתנן תקעו בני אהרן כו' וזה לא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל ובגבולין נחלקו בזה הראשונים ז"ל איכא דס"ל דליכא חצוצרות כלל בגבולין וכדאיתא בירושלמי בר"ה ודעת הרמב"ם ז"ל דבתענית הוא דוקא חצוצרות בגבולין עיין בדברי הר"ן ז"ל פרק ראוהו ב"ד ובדברי הה"מ פ"א מה' תענית ולדיעה זו דבגבולין ליכא חצוצרות א"כ לכאורה ל"ד כהנים ג"כ דכהונה לא נאמר אלא בחצוצרות ובמתניתין דתענית משמע דתקטו בני אהרן כו' אמרו גם בגבולין. עוד ראיתי בספרי שם דפליגי ר"ט ור"ע בכהנים אלו אי אפילו בע"מ כשירים ור"ע אומר דבע"מ פסולין וכ"ז לא מצאתי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל:
שם גמרא עשאה מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה ומפרשינן דפסול גרוטאות יליף מדכתיב מקשה וא"כ למאי דאמרינן באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה אם באה משאר מיני מתכות מן הגרוטאות נמי כשירה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ביהב"ח נראה דבכל המינים גרוטאות פסולין ומיעוטא דמקשה היינו שלא יהי' חלול אבל שאר מיני מתכות אין באה מקשה ואפילו חלולין כשר ועיין משנל"מ ז"ל שם ונראה סעד לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דתני התוספתא פי"א דחולין כשר במנורה היינו שאר מיני מתכות פסול בחצוצרות דאין באה אלא מן הכסף כשר בחצוצרות היינו מן הגרוטאות פסול במנורה משמע דבכל מנורה פסול מן הגרוטאות אפי' בשאר מיני מתכות אבל לא משמע הכי בשמעתין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |