קרן אורה/מנחות/יג/ב

קרן אורה מנחות יג ב

דף י"ג ע"ב

גמרא אמר ר' ינאי ליקוט לבונה בזר פסול ומשום הולכה והולכה שלא ברגל שמה הולכה. והרמב"ם ז"ל פסק כר' ינאי בפי"א מה' פהמ"ק ועמשנל"מ ז"ל שם מ"ש ליישב דהא קי"ל הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ועיין מ"ש בזה בזבחים בשמעתא דטבילת אצבע מפגלת ומשמעות לשון הרמב"ם ז"ל נראה דלאו משום הולכה הוא דפסול בזר אלא משום דהוי כעין קמיצה דמברר חלק גבוה משירים ה"נ ליקוט לבונה כמבואר שם הלכה א' כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולים פסול וכן אם לקט לבונה אע"פ שלא קמץ עכ"ל. ואי משום הולכה מאי וכן כו' ומאי אע"פ שלא קמץ ולפ"ז א"ש קצת דהא דמייתי הכא שמעתא דר' ינאי דלכאורה אין ענין למתניתין. ולפי הנ"ל כיון דמסיק דלבונה דאיקבע בחד מנא כוליה חד הוא וא"כ ליקוט הלבונה הוי עבודה דמפריש חלק גבוה משירים ודוק וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דהא דפיגל בקומץ וכמו שיתבאר שם:

שם תוס' בד"ה לאכול אחד מן הדברים כו' וכתבו דה"ה חלה אחת מסדר אחד כי כל הסדר פיגול גם לר"י והוכיחו כן מדבעי ר"י לקמן בלחמי תודה כו'. ואין זה מוכרח דר"י מיבעיא ליה למסקנא אבל למאי דס"ד השתא דלא עדיפא מחשבה ממעשה גם בחלה א' לא הוי פיגול אלא זו החלה ומה שצדדו דלענין טומאה ג"כ אם נטמאת אחת נטמא כל הסדר הקשה הצ"ק ז"ל מהא דלעיל אם נפרסה חלה אחת כולן פסולות הא נטמאת כולן כשירות ולא נפסל אלא חלה זו לבד ואין כאן קושיא כ"כ דהתם מיירי לאחר שפירקה דכבר בטלה הקביעות ופשיטא דאין האחרות טמאות. ועוד דהרשב"ם ז"ל פי' הא דלעיל בלחמי מילואים והרמב"ם ז"ל פי' בלחמי תודה ובהני וודאי אם נטמא חלה א' לא נטמאו האחרות ומ"מ לענין טומאה וודאי מסתבר דלא נטמא חבירו ומאי אהני הא דהוקבע בסדר אחד הא לא אשכחן אלא כלי מצרף מה שבתוכו לקודם אבל כל שאין בתוך כלי אפילו מנחה דתחלת קביעתה בכלי אחד אם נטמא מקצתה לא נטמא כולה וא"כ נראה דלמאי דס"ד בטעמיה דר"י ה"ה חלה א' מן הסדר לא פיגל אלא אותו החלה לבד אבל למסקנא דהטעם משום דהכ' עשאן שני גופין וודאי אם פיגל בחלה אחת מן הסדר נתפגל כל הסדר דסדר א' וודאי גוף אחד הוא ול"ד אחד מן הסדרים וכתבו התוספ' ז"ל דנקטא לרבותא דר"י הכא ברישא ובסיפא לרבותא דחכמים אע"פ שנטמא כל הסדר השני טהור ולא הבנתי רבותא זו דסיפא ואדרבא אי הוי נקט חלה אחת מן הסדר הוי רבותא טפי דשאר החלות טהורות ומותרות אפילו מאותו הסדר ויותר נראה דבסיפא נקט אחד מן הסדרים אגב רישא אבל לענין טומאה אין כאן רבותא כלל ודו"ק:

שם גמרא אי אמרת בשלמא חד גופא כו'. עיין תוס' ז"ל והפי' הפשוט נראה אי אמרת חד גופא היינו דמה שנפרד לחלקים לא חשיב כאלו הם תרי גופי א"ש דכזית משתיהם מצטרף דהכל אחד הוא אבל אם מה שנפרד לחלקים הוי כאלו תרי גופי כזית משתיהם ג"כ לא ליצטריף ולמסקנא באמת הוי חד גופא ב' החלות הסדרים אלא דאם חישב על אחת מהן עשאן הכתוב כתרי גופי ומש"כ התוס' ז"ל דבקונטרס פי' בע"א לא ידענא אמאי לא ניחא להו בפי' דלדבריהם ז"ל ג"כ הקושיא האי מהא דשתי יריכות חשיבי כתרי גופי לר"פ וכפי' רש"י ז"ל ומאי אהני עירוב מחשבות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף