קרן אורה/מנחות/יא/ב

קרן אורה מנחות יא ב

דף י"א ע"ב

גמרא אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה שני קמצים ופי' רש"י ז"ל בזה תרי לישני ל"ק דיתיר לא פסל אלא אם הפריש להשני קמצים דיותר מדאי ריבה אבל פחות משני קמצים לא חשיב יתיר ואם הפריש שני קמצים ונאבד אחד קודם קמיצה לא הוקבע וכשר אבל אם נאבד לאחד הוקבע בקמיצה ונפסל משום יתיר ולא מהני מה שנאבד אח"כ ולשיטה זו יש לדקדק מ"ש דבשמן פוסל אפילו ריבה כ"ש יותר על לוג ובלבונה דוקא ב' קמצים ויש לומר דלבונה שאני כיון דגלי רחמנא לענין חסרון בסוף דאפילו נחסר הקומץ כשר כל שנשתייר קורט אחד או שנים אלמא דשיעור קומץ בלבונה לא מעכבא כ"כ ה"ה לענין יתיר כל שלא ריבה קומץ שלם לא חשיב יתיר אבל בלוג דשיעורו דוקא נפסל בין בחסרון כ"ש ובין ביתר כ"ש אלא דא"כ יקשה אמאי בעינן גם בבזיכי לבונה דוקא שני קמצים להחשב יתר הא התם קומץ דוקא בין בתחלה בין בסוף וכי היכי דחסר כ"ש פסול ה"נ יתר כ"ש ועוד דפסול יתר הוא בשעת קמיצה ובשעת קמיצה בכל המנחות שיעור קומץ לבונה מעכב לכ"ע דהיינו בתחלה והתוס' ז"ל הקשו ג"כ על שיטה זו חדא דלעיל משמע דבשתי קמצים מסתבר יותר להכשיר משום דהאי חזי והאי חזי ועוד דא"כ אמאי נקט ואבד אחר קמיצה מאי רבותא היא זו כיון דכבר נפסלה בשעת קמיצה וכולה אבידה היא ופשיטא דלא מהני אבידה כן הוא כוונתם ועיין בצ"ק ז"ל שתמה על דבריהם ודבריהם ברורים כמ"ש. ולשמן שני פירש"י ז"ל דהא דיתיר כשירה היינו בהפריש לה שני קמצים משום דהאי חזי כו' ונאבד אחד לאחר קמיצה פסול משום חיסר לבונה וכר"מ דתחלה וסוף שוין ומוכח מזה דב' הקמצים קדישי וצריך להקטירן והתוס' ז"ל הסכימו להאי לישנא וא"כ יקשה לדבריהם בד"ה כגון שהפריש ב' קמצים דמיירי דאמר מקדש אחד מתוך שנים דא"כ אמאי יפסל משום חסרון האחד אם נאבד כיון דלא קדיש אלא אחד אם לא משום דאין ברירה ולא נודע מי הנשאר וכל כי האי הוי להו לפרושי. ועוד קשה מ"ש דבלוגין פסול גם בב' לוגין והכא בלבונה כשר בב' קמצים ולתרתי לישני א"ש הא דמתניתין תנן חיסר לבונה הא יתיר כשירה ובשמן בין חסר בין יתיר פסול לא מיבעי' להאי לישנא דשני קמצים כשרים וודאי א"ש דריבה שמנה היינו שהפריש ב' לוגין בשמן פסול ובלבונה כה"ג כשר אלא אפילו לאידך לישנא דדוקא ב' קמצים פסול ופחות מב' קמצים כשר ג"כ ניחא דבשמן בכל גוונא יתר פסול ובלבונה דוקא שני קמצים להכי לא תני פסול ריבה לבונה במתניתין. אבל הרמב"ם ז"ל כבר כתבתי לעיל שדעתו בשמן ג"כ דאינו פוסל ריבוי אלא בשני לוגין ושמן ולבונה חד דינא להו זה נפסל בשני לוגין וזה בב' קמצים א"כ אמאי לא תנן במתניתין לבונה ג"כ ריבה שמנה היינו שני לוגין פסול וריבה לבונתה היינו ב' קמצים גם כן פסול ובתוספתא תני בהדיא ריבה שמנה פסול ריבה לבונתה כשר ובאיזה אופן יש חילוק ביניהם אם לא בדחולין ודחברתה דבשמן נפסל בתערובות חולין או דחברתה ובלבונה אינו נפסל בדחולין או בדחברתה כיון דאינו מתערב עם המנחה אלא מונח בפ"ע הוי כצרור בעלמא המונח על המנחה דאינה נפסלת בכך. אבל לשון התוס' ריבה לבונתה כשירה לא משמע הכי דלבונתה משמע שהפריש לה ועי' בת"כ פ' ויקרא משמע קצת דר' יהודא פליג אפי' בתחלה אם מיעט מקומץ כשר ע"ש ובק"א ואין הלכה זו ברורה אצלי עד יהא הכהן מורה. ועיין בדברי הרע"ב ז"ל שנראה מדבריו דבשמן פסול יתר הוא בב' לוגין כדברי הרמב"ם ז"ל ובלבונה אינו פוסל ביותר משני קמצים אבל שני קמצים אכתי לא הוי יתר ועי' תוסי"ט ז"ל שם בד"ה חסר לבונתה דאין דבריו ז"ל מובנים ונראה דחסר תיבת לא וצ"ל דב' קומצין לגבי ב' קרטין לא הוי יותר מדאי משא"כ ב' לוגין לוג א' ובא לישב מ"ש דבשמן פוסל שני לוגין ובלבונה בעינן דוקא יותר משני קמצים וכ"ז דברים נפלאים הם ולא אשכחן מאן דפירש הכי לא ברש"י ותוס' ז"ל ולא בדברי הרמב"ם ז"ל וסוגיא דשמעתין ג"כ אינו מוכח כן ומה שדקדק התוסי"ט בדברי הרע"ב ז"ל והא דפ"ג משנה ג' שנראה מדבריו שם דהוי יתר אפילו כ"ש וזה דלא כמשמעות דבריו הכא הוא תמוה ג"כ דהתם שמן דחברתה הוא ולכ"ע פוסל בכ"ש כמ"ש לעיל ויתבאר שם בס"ד ולפי' המשנה נ' ס"ד הרע"ב ז"ל:

שם רש"י בד"ה פסיל כו' ואי קשיא אמאי לא תנא כזית מלבונתה תירץ הך סתמא כרבנן כו'. משמע מדבריו דלרבנן לא בעינן כזית בלבונה ואפילו קורט פחות מכזית חשיבא הקטרה ויש להקשות ממתניתין דזבחים פרק השוחט והמעלה הקומץ והקטורת והלבונה שהעלה מהן כזית בחוץ חייב ואי בפנים הוי הקטרה בלבונה אפילו פחות מכזית בחוץ נמי ליחייב אפילו על פחות מכזית וי"ל דמתניתין דהתם אתיא כסתמא דלעיל ור"מ היא דבעי קומץ בתחלה ובסוף ופחות מכזית לא הוי הקטרה אלא דא"כ קשה מש"כ רש"י ז"ל שם בסיפא התם וכולן שחסרו והעלו בחוץ פטור דזה לא קאי אלבונה דבלבונה לא פסיל חסרון דסגי בקורט אחד או ב' ע"ש. ולפי הנ"ל הא מתניתין ר"מ היא דפסיל חסרון גם בסוף מדבעי כזית בחוץ דוקא וע"כ משמע מדבריו שם דאפילו לרבנן דפליגי אר"מ לא חשיב הקטרה פחות מכזית אפילו בלבונה ודוחק לומר דבחוץ בעינן דוקא כזית לכ"ע, ומדברי הרמב"ם ז"ל שם נראה ג"כ דבלבונה ג"כ לא חשיב הקטרה פחות מכזית שכ' שם לשון המשנה דאינו חייב אלא על כזית בחוץ גם בלבונה אלא דכ' שם גם להא דכולן שחסרו כו' ומשמע דאלבונה ג"כ קאי והא הוא ז"ל פסק כר"י דחסרון אינו פוסל בלבונה אם נשאר ב' קורטין ולומר דמיירי בחסרון הב' קורטין וכמ"ש רש"י ז"ל שם אין זה במשמעות לשונו ז"ל אבל לפמש"כ שם בזבחים דוכולן שחסרו כו' קאי גם על עולה ואימורים אע"ג דאין נפסלין בחסרון ע"ש באורך שהבאתי כן מדברי התוספתא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל וכמ"ש שם א"ש הא דאכולן שחסרו גם אלבונה אפילו לרבנן דלא פסיל בין חסרון מקומץ בפנים ע"ש. ומצאתי בתוספתא דתני בהדיא להקטיר לבונתה או כזית בלבונתה ע"ש מבואר דבלבונה גם כן כזית בעינן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף