קרן אורה/מנחות/ז/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
גמרא ואיבעי' להו בדם מאי פירש"י ז"ל אם קיבל מדם פרים ושעירים ג' הזאות בכלי זה וד' הזאות בכלי זה כו'. וכן פי' לעיל בד"ה לילף מדם אם קיבל שיעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים כו'. ויש לדקדק למה לא פירש כפשוטו בכל הקרבנות אם לא קיבל כשיעור הזייתם בכלי אחד אלא בב' כלים מהו ולמה פרט דם אשם מצורע או דם פרים דיש בהן הזיות מרובות ונהי דעל דם (שכ') פרים ושעירים שכ' י"ל דקרא דוטבל בדם כתיב בפר כהן משיח ורבותא קמ"ל דבעינן שיעור כל ז' הזיות בכלי אחד כמש"נ וטבל בדם כו' והזה כו'. אבל דם אשם מצורע לא ידענא כוונתו ובמה יצא אשם מצורע מכלל כל אשמות ואי משום דאשם מצורע טעון מתן דם בהונות ג"כ וקמ"ל דצריך שיקבל כדי הזיה לכל ז"א דהא שני כהנים מקבלין מדם אשם מצורע אחד מקבל בכלי מתנות שעל המזבח ב' מתנות שהן ד' ואחד מקבל ביד למתן בהונות ואין שום חילוק בקבלת הדם למזבח בין אשם מצורע לשאר אשמות ועוד דבפרים ושעירים ליבעי נמי כדי ד' מתנות שעל מזבח הזהב כיון דמצותן בכך. וצריך שיקבל כלי אחד כדי כל מצותו והנה בכל הדמים הניתנין על מזבח החיצון י"ל דא"צ לקבל בכלי אחד כל שיעור מתנות שלהם כגון ב' שהן ד' או ד' של חטאת כיון דאם נתנן במתנה אחת כיפר ולפרש מתנה אחת בשני כלים י"ל ג"כ דלא ניחא ליה לפרש כן דפליגי בזה בזבחים פ' התערובות אי יש בה שיעור ולהכי פירש בהזיית פר ושעיר בכולן מעכבות וכבר הערתי בזה בחי' שם בפ' הנ"ל ובפ' דם חטאת דף צ"ג שם אבל מש"כ הזאת דם אשם מצורע לא זכיתי להבין כוונתו בזה. וראיתי במשנל"מ ז"ל פ"ה מה' מעה"ק שהעיר בדברי רש"י ז"ל והאריך שם קצת בדברי הרמב"ם ז"ל וכתב שם דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דלא כפירש"י ז"ל אלא בכל הזבחים א"צ שיקבל בכלי אחד אלא כדי הזיה אחת ע"ש. ובזבחים שם פ' דם חטאת כתבתי דנראה לי עוד בדעת הרמב"ם דאם חזר ועירבן בכלי אחד הדם קדוש וכמו שכתב בפי"ב לענין קומץ שקידש בב' כלים דחוזר ומקדש ונפ"מ במה שפחות מכדי הזיה לא נתקדש אם נשפך מכלי על הרצפה הוי כנשפך מן הצואר ונפסל הדם אבל אם חזר ועירב בכלי אחד שפיר נתקדש הדם ע"ש ועדיין צ"ע:
שם גמרא אלא אצבעו במאי מקנח כו'. עי' מש"כ גם בזה בחי' זבחים שם:
שם גמרא ר"א אומר מתוך שקריבה כו' ואם איתא לילף מדם. והקשו התוס' ז"ל מאי פריך לילף מדם הא משמע דר"א דוקא, בחביתין הוא דקאמר דקדושה לחצאין מתוך שקריבה לחצאין אבל בשאר מנחות מודה דאין קדושה לחצאין ותי' דדם נמי קרב לחצאין כו' אבל שאר מנחות לכ"ע אינו קדוש לחצאין אפילו לר"א כיון דאינו קרב לחצאין והא דפריך לקמן לרב דאמר דמנחה אינו קדוש לחצאין אי ס"ל כר"א נילף מחביתין אע"ג דר"א גופא ס"ל במנחה דאינו קדוש לחצאין היינו משום דדעתו להוסיף הוי כמו קרב לחצאין ויש לדקדק מ"ט דר"א דמודה במנחה דאינה קדושה לחצאין הא מסקינן דמנחה מדם לא יליף וצ"ל דמקרא דמלאים ילפינן ואין מלאים אלא שלמים כדאמרינן לקמן דאין מנחה מתקדשת אלא כשהיא שלימה אלא דא"כ תיקשי מ"ט דרבא לעיל בקידוש קומץ דאמר דקדוש לחצאין מקמי דהדר ביה נהי דמדם לא יליף ממנחה עצמה נילף דאין קדושה לחצאין וי"ל דמתחלת מנחה לא ילפינן דמסתבר כל שלא נשלם שיעור העשרון עדיין לא חזיא ולא נחתא עליה קדושת הגוף כלל ויוצאת לחולין כמש"כ רש"י ז"ל אבל בקומץ דסבר נתקדש אלא דצריך לברר חלק גבוה לקדש בכלי ס"ל לרבא דאפילו לחצאין קדוש. ועוד תי' התוס' ז"ל א"נ כו' דלר"א כל מנחה קדושה לחצאין והא דקאמר מתוך שקריבה כו' לדבריו דר"י קאמר וקשה לפ"ז היכי פליג ר"א על ברייתא דלקמן מלאים אין מלאין אלא שלמים ואפי' ר"י לא קאמר אלא אם דעתן להוסיף אבל אין דעתו להוסיף אינו קדוש לחצאין. ות"ק משמע דס"ל אפילו דעתו להוסיף אינו קדוש ויתבאר יותר בזה לקמן בשמעתין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |