קרן אורה/מועד קטן/כב/א

קרן אורה מועד קטן כב א

דף כ"ב ע"א

גמרא הלך גדול הבית לבית הקברות מהו כו'. הנה בהלכה זו רבו הפירושים כאשר אבאר בקצרה בעז"ה רש"י ז"ל פי' דמיבעי להו בהא דאמרינן דגדול הבית אם בא ממקום קרוב מונה לעצמו אם הלך לביה"ק מי חשבינן לי' כמאן דהוי בביתו ומונה עמהם או מונה לעצמו כיון דהוא הגדול ופשטינן מהא דאמר ר"י אפילו הלך גדול הבית לביה"ק מונה עמהם והאי אפילו דקאמר היינו לא מיבעי קטן או בינוני מבני המשפחה דוודאי מונה עמהם אלא אפילו גדול שהלך ג"כ מונה עמהם ופריך והתניא מונה לעצמו ומשני הא דאתא בגו תלתא מונה עמהם והא דלא אתא בגו תלתא וכבר הק' התוס' ז"ל ע"ז הא ר' יוחנן פסק לקמן כר"ש דאין חילוק בין תוך ג' לאחר ג' אבל אין זו קושיא כ"כ די"ל דר"ש מודה בגדול הבית דאינו מונה עמהם אלא באתא תוך שלשה וכן פי' הריטב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל וכן הביא בתה"א ז"ל דשיטת הראב"ד ז"ל כן הוא ולשיטה זו באחר שבא ממקום קרוב בעינן דווקא שיהי' גדול הבית שם:

והתוס' כתבו בשם ה"ג דהא דמחלק הש"ס בין אתא גו תלתא או לא היינו אפילו לר"ש ובמקום רחוק ומה שלא פי' דבגדול הבית מודה ר"ש וכשיטת רש"י והראב"ד ז"ל משום דאיהו ס"ל דהא דאמר ר' יוחנן והוא שיש גדול הבית היינו לרבנן אבל לר"ש מונה עמהם אפילו אין שם גדול הבית וכמש"כ התה"א בשמו ז"ל וא"כ ע"כ צריך לפרש הא דאמר ר' יוחנן אפילו הלך כו' מונה עמהם היינו במקום רחוק דאי במקום קרוב מאי קמ"ל הא בלא"ה קיי"ל כר"ש דבין גדול בין קטן מונה עמהם ואפילו בא בז' אבל במקום רחוק שפיר מיבעי לי' בהלך לביה"ק ובאמת מסתבר לומר דבהלך לביה"ק אין חילוק בין מקום קרוב למקום רחוק כיון דהי' עמהם בשעת התחלתן ובזה מחלק הש"ס בין אתא גו תלתא או לא אפילו לר"ש ועיין בתה"א מה שהקשו על שיטה זו ועוד יש לדקדק למה נקט הש"ס הלך גדול כו' מהו אפילו בקטן נמי מיבעי לי' במקום רחוק אי מונה עמהם וצ"ל דלרבותא קאמר הכי וכן ר' יוחנן דקאמר אפילו גדול הבית רבותא קמ"ל. עוד קשה קצת לשיטה זו הא דאמר רב סתמא לבני הצלפיני דאתי בגו תלתא לימני בהדייכו כו' הא אי ביה"ק הוא במקום קרוב אפילו לא אתי גו תלתא מונים עמהם, וגם לשיטת רש"י ושיטת הראב"ד ז"ל שכתבו דחוק קצת לפרש הא דאמר להו רב כו' היינו דווקא בגדול הבית ע"כ פירשו בזה עוד שיטה אחרת והיא נחלקת לב' פנים הא' הוא מש"כ הרמב"ן ז"ל בתה"א בשם ר"ח והתוס' ז"ל דמיבעי לי' הכי הלך גדול הבית לביה"ק מהו דכי אמרינן אם אין גדול הבית מונה לעצמו היינו באין שם גדול בבית והכא ממקום קרוב הוא הגדול אבל היכא דגדול הולך לביה"ק כי בא אחר ממקום קרוב מונה עמהם כיון דהגדול שייך נמי באבילות וידע בה או דילמא גם זה חשיב אין גדול בבית ומסיק דכי אתא גדול הבית בגו תלתא מונה עמהם הגדול וגם האורח שבא ממקום קרוב ואי לא אתא הגדול גו תלתא גם האורח מונה לעצמו כיון דהגדול מונה לעצמו ולפ"ז הא דאמרינן הא דאתא בגו תלתא כו' קאי דווקא על גדול הבית דעל אחר הבא אין נ"מ אימת בא דאם בא הגדול לאחר ג' אפילו בא האחר בתוך ג' מונה לעצמו כיון דהגדול מונה לעצמו ואם בא הגדול תוך ג' אפילו בא האחר לאחר ג' מונה עמהם כיון דגם הגדול מונה עמהם והרי יש גדול הבית בבית וא"כ לכאורה גם לשיטה זו דחוק לפרש הא דאמר רב לבני הצלפוני דקאי אגדול הבית אלא דהרמב"ן ז"ל כתב שם לשיטה זו דלאו דווקא גדול הבית דאפילו קטן שהלך לביה"ק יש חילוק בין אתיא גו תלתא אי לא ואין חילוק בין בית הקברות רחוק או קרוב והוא דבר חידוש דלענין קטן הלך לביה"ק גריעותא היא דאינו מונה עמהם אלא באתא גו תלתא והיכא דבא ממקום קרוב סתם אפילו בז' מונה עמהם ומה שהכריחם לזה הוא לישנא דרב דאמר דאתא בגו תלתא לימנו בהדייכו משמע דכל דאתיא אפילו קטן ומה שהוצרכו לפרש דמיבעי לי' נמי על אחר שבא ממקום קרוב דאל"ה למה נקט הש"ס הלך גדול הבית לביה"ק כיון דקטן נמי דינא הכי אלא ע"כ מיבעי לי' לענין אחר שבא ממקום קרוב זו היא שיטת הרמב"ן ז"ל אבל הריטב"א ז"ל פי' בשם ריב"א ז"ל עוד באופן אחר דאגדול עצמו ואפילו קטן שהלך לביה"ק לא קמיבעי לי' כלל ופשיטא דמונים לעצמן כיון שהולך עם המת ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין וכי קמיבעי לי' על אחד מן הקטנים שבא ממקום קרוב ולא מצא הגדול בבית כי הלך לביה"ק מי אמרינן כיון שהי' הגדול בשעת מיתה הרי אלו שבכאן עיקר האבילות ומצטרף האחר למנות עמהם או דילמא כיון דהגדול אינו מונה עמהם אין האחר מצטרף עם אלו כיון דליכא גדול הבית בהאי מנינא ומסיק אי אתא האחר בגו תלתא מונה עמהם דבתר שעת מיתה אזלינן ובשעת מיתה הי' גדול הבית ואי לא אתא בגו תלתא מונה לעצמו כיון דליכא גדול הבית ולפירושי קאי הא דאתי בגו תלתא מונה לעצמו על ביאת האחר ממקום קרוב והא דאמר להו רב כו' מיירי נמי בכה"ג שהלך גדול הבית לביה"ק ואחרים באו ממקום קרוב ושיטה זו מחודשת היא:

ועתה נבא לשיטת התוס' ז"ל כי דבריהם ז"ל מעורבבים קצת ונראה דשיטתם ז"ל כשיטת הרמב"ן ז"ל דעיקר הדבר תליא בביאת הגדול בגו תלתא או לאחר מכאן דהיכא דאתא הגדול בגו תלתא דהוא מונה עמהם גם האחר מונה עמהם אפילו אתא בז' לר"ש ואי לא אתא הגדול בגו תלתא ומונה לעצמו גם האחר מונה לעצמו אפילו אתא בגו תלתא כיון דליכא גדול הבית בהאי מנינא ולענין גדול הבית עצמו גם לר"ש אינו מונה עמהם אלא באתא גו תלתא ול"ד גדול הבית אלא כל החוזר וכשיטת הרמב"ן ז"ל והיינו מש"כ אבל החוזר כו' בין אם יש גדול הבית כו' וכי הא דאמר להו רב וכמש"כ לעיל דמחמת זה הוצרכו לומר כן שלא נצרך לומר דרב אגדול הבית דוקא קא' להו וזה ברור בד' התוס' ז"ל כי זולת זה אין ד' מובנים. ובשיטת הרא"ש ז"ל רואה אני עוד דרך אחר מחודש דהוא ז"ל פי' נמי דמיבעי לי' על אחר שבא ממקום קרוב ולא מצא גדול הבית בבית אלא הלך לביה"ק לעשות מצבה או בנין לקבר מי אמרינן דחשוב כאלו הוא בביתו כיון שהלך לצרכי המת ולא מיבעי לי' לענין גדול עצמו דהוא ודאי אינו מונה עמהם לשיטת הרא"ש ז"ל דאינו מונה עמהם אלא היכא דלא התחיל האבילות עד בואו עליהם והכא הגדול כבר התחיל האבילות אחר סתימת הגולל ונראה לי עוד לד' הרא"ש ז"ל דמיירי הכא דהגדול נמי התחיל עמהם האבילות אלא שהלך בתוך אבלו לעשות מצבה או בנין ובתוך כך בא האחר ומסיק דאם בא הגדול בגו תלתא חשיב כאלו הי' בבית והאחר מונה עמהם ואי לא אתא בגו תלתא הרי הוא כאלו אין גדול בבית ומונה לעצמו והיינו היכא שבא בשעה שאין הגדול בבית בזה יש חילוק אם שוהה הגדול ג' ימים אז הוא כאלו איננו בבית ומונה לעצמו אבל אם אינו שוהה ג' ימים הרי הוא כאלו לא הלך ומונה האחר עמהם אבל אם בא האחר אחר ביאת הגדול ודאי מונה עמהם כיון שמצא הגדול בבית ואפשר לפרש עוד בדברי הרא"ש ז"ל ע"ד שיטת הריטב"א ז"ל דהדבר תליא בביאת האחר אי אתא בגו תלתא משעת מיתה מונה עמהם אלא דלמה שכ' הרא"ש ז"ל דהגדול התחיל אבילתו עמהם א"כ אמאי לא ימנה עמהם אפילו לא אתא בגו תלתא דלשיטת הריטב"א ז"ל א"ש כיון דהגדול מונה לעצמו גם זה האחר מונה לעצמו אבל לשיטת הרא"ש ז"ל דהגדול מונה עמהם לא נראה לחלק בביאת האחר אלא העיקר הוא בשהיית הגדול שם בביה"ק אם הוא שוהה שם ג' ימים הרי הוא כאלו אין גדול אבל אם לא שהה ג' ימים הרי זה כאלו הוא בבית. שוב ראיתי בש"ך סי' שע"ה שהאריך בזה בפי' דברי הרא"ש ז"ל וכתב בשם ר"י במפרש דברי הרא"ש ז"ל ע"ד שיטת הריטב"א ז"ל כמש"כ. אבל דברי רבינו ירוחם ז"ל נפלאו מה שכ' סתמא דאם הלך גדול הבית לביה"ק ובא אחר ממקום קרוב ולא מצאו שם הרי הוא כאלו הי' שם בבית ולא חילק בין אתא גו תלתא:

והנה מה שנראה מדברי התוס' ז"ל דאם אין גדול הבית בבית אלא הוא במקום אחר ולא ידע מן האבילות כלל כי בא אחר ממקום קרוב מונה לעצמו לא ידענא מנ"ל הא דהא דא"ר יוחנן והוא כו' היינו לאפוקי אם זה שבא הוא הגדול וכנוסחת הירושלמי אשר לפנינו והוא שאינו גדול המשפחה אבל אם הוא גדול המשפחה מונה לעצמו אבל אם הגדול איננו ולא ידע מן האבילות כלל מנ"ל דהאחר ימנה לעצמו ולא יצטרף עמהם:

והרי"ף והרמב"ם ז"ל לא כתבו כלל מהא דגדול שהלך לביה"ק ולא חילקו כלל אי אתא בגו תלתא וכתב הרמב"ן ז"ל בדעתם דהא דמיבעי לן היינו לאלו שהולכין לביה"ק אם מונין לעצמן מסתימת הגולל או שמונין עם היושבין בבית ומסיק דאי אתא בגו תלתא מונה עמהם ואי לא אתא בגו תלתא מונה לעצמו והיינו לרבנן אבל לר"ש אפילו אתא בשביעי מונה עמהם ועדיין קשה לפ"ז אמאי לא הזכירו דין גדול הבית שהלך לביה"ק שימנה עמהם גם מה שפי' דמיבעי לי' נמי דילמא אלו שבבית נגררין אחר גדול וגם הם יתחילו מסתימת הגולל קשה לי דא"כ הא דתניא מונה לעצמו דמשמע אבל אלו שבבית מונין לעצמן ואמאי לא יגררו אחר גדול הבית אלא ש"מ דהא פשיטא להו דאין אלו שבבית נגררין אחר אלו שהולכין לביה"ק אפילו הוא גדול הבית אלא דמלשון הרמב"ם ז"ל בפ"א שכ' מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת ואין יודעין מתי יקבר מתחילין להתאבל מעת שחזרו פניהם מזה נראה דאם יודעין מתי יקבר גם אלו שבבית מונין משנקבר וא"כ ע"כ ליכא לפרש בדברי הרמב"ן ז"ל דפשיטותא דהש"ס הוא דהגדול נגרר אחריהם וכולן מונין משיחזרו פניהם אלו שנשארו בבית דאדרבה אלו שבבית נגררין אחר אלו שהולכין לביה"ק ולענ"ד נראין דברי הב"י ז"ל בזה בדעת הרמב"ם ז"ל דהגדול ודאי אינו נגרר אחריהם אלא מונה משיסתם הגולל היינו שעת קבורה אלא דמש"כ דאלו שבבית מונין משיחזרו פניהם אפילו בא עליהם הגדול בתוך שלשה צ"ע דלפי הנראה מלשון הרמב"ם ז"ל גם אלו שבבית מונין משעת קבורה ועיין בש"ך שם שכתב ליישב דברי הש"ע מה שפסק כהירושלמי דאם גדול המשפחה הלך לביה"ק גם אלו שבכאן מונין משיקבר ובס' ח' שהעתיק דברי הרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל לד' דאלו שבבית מונין משיחזרו פניהם ע"ש מש"כ לחלק בין אם הגדול דר שם וכמש"כ המרדכי ולענ"ד נראה כמש"כ דלדברי הרמב"ם ז"ל אם אלו שבבית יודעין מתי יקבר גם הם מונין משעת קבורה ואם הולכין למדינה אחרת ואין יודעין מתי יקבר הם מתחילין משיחזרו פניהם ואלו שהולכין משעת קבורה ואין חילוק אם גדול הבית כאן או שם וכדאמר להו רבא לבני מחוזא ולא הורה להם שום חילוק ובד' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל נראה לי לפרש ע"ד שיטת הריטב"א ז"ל דמיבעי להו אם הולך הגדול לביה"ק דיש לו מנין לעצמו אם זה חשיב אין גדול בבית כיון דהוא מונה לעצמו ואמר ר"י דאפ"ה מונה מי שבא עמהם כיון דהגדול אינו שייך במנינם אינו מעכבו מלהצטרף עמהם ומחלק הש"ס בין אתא גו תלתא כו' והיינו כרבנן אבל לר"ש אפילו בא בשביעי מונה עמהם ולא אמעיט אלא אם הבא הוא הגדול. ומש"ה כתבו סתם אם מצאו מנחמין אצל הגדול היינו הגדול מאלו שיושבין בבית וממילא שמעינן דגדול שהלך לביה"ק אינו מעכבו מלהצטרף ואחר כל הנ"ל אין הלכה זו ברורה עד יבא המורה ויורה צדק. ועיין בפסקי התוס' ודבריהם צ"ע ויש בזה עוד ב' שיטות הא' מש"כ התוס' בסוף ד' דהלכה כר"ש בגדול הבית בבית וכרבנן באין גדול הבית בבית וכן מבואר במרדכי בשם השר מקוצי אבל מלישנא דהש"ס אמר מר ג' ימים הראשונים כו' אמר ר"י והוא שיש גדול הבית משמע דרבנן נמי לא אמרי אלא בגדול הבית בבית ועיין ש"ך שהביא שיטת ראב"ן ז"ל בהא דקאמר הש"ס הא דאתא גו תלתא היינו שיבא אל הקבר גו תלתא ואז כולן מונים משעת קבורה ולפ"ז קשה לישנא דמונה לעצמו דמשמע דהן מונין לעצמן והם מונין לעצמן ואין ס' הראב"ן בידי לעיין:

תוס' בד"ה הלך גדול כו' ולא ידענא כו' כבר תמה המהרש"א ז"ל על דבריהם ונראה ליישב דבריהם קצת דהא דאמר ר' יוחנן והוא שיש כו' היינו לאפוקי היכא דהגדול במקום אחר ולא ידע האבילות כלל אבל אם זה הבא ממקום קרוב הוא הגדול לא שמעינן והיינו דמספקא להו מי אמרינן דווקא גדול שהלך לביה"ק דידע מאבילות הוא דמונה עמהם אבל גדול שבא ממקום קרוב דלא ידע מן האבילות מונה לעצמו או להפך דהא דמספקא לך בהלך לביה"ק היינו משום דהלך עם המת וה"א דימנה לעצמו מסתימת הגולל אבל בא ממקום קרוב דלא משום המת הלך ודאי ימנה עמהם וחסר תיבת דלא משום כו' ומ"מ דבריהם ז"ל צ"ע:

שם גמרא והוא שבא ומצא מנחמין אצלו לעיל כתבתי דרבי ס"ל מקצת היום ככולו אבל לפי האמת נראה דאפילו אי לא אמרינן מקצת היום ככולו מ"מ לענין למנות עמהם בעינן דווקא שימצא מנחמין אצלו ועיין בתוס' לעיל ד"ה אפילו בא ממקום קרוב ובמהרש"א ז"ל ובתוס' חולין דף נ' ודו"ק. ועיין בירושלמי דאיתא התם בשלא הראו לו רוב פנים היינו של"ע מנחמין ועיין ק"ע:

שם גמרא על כל המתים כולן רצה ממעט בעסק כו' על אביו ואמו ממעט. מפשט ההלכ' נראה דמיירי תוך ז' דומיא דמדחה מטתו וחליצה וכ' בשם התוס' וכן פי' הנימוק"י דאפי' בדבר האבד קאמר ועיין בכ"מ שתמה ע"ז ומש"כ עוד הנימוק"י דלא אסרו אלא במשא ומתן לא הבנתי והרא"ש ז"ל פי' דקאי ג"כ על עסקא המותרת לו. והכ"מ פירש בדעת הרמב"ם ז"ל דקאי אתוך שלשים דצריך למעט במלאכה וא"כ אין מקום הלכה זו לכאן ולקמן גבי הלכות שאסורים כל ל' הו"ל למיתניי' אבל בירושלמי ובאבל רבתי הגירסא על אביו ואמו מרבה בעסקיו והכוונה להרבות בעסקי המת ולעשות לו כבוד והנוסחא הזו מיושבת מאוד כי זה הוא מענין אחד עם דחיית המטה ולקמן יבואר עוד בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף