קרן אורה/יבמות/קכב/א

קרן אורה יבמות קכב א

דף קכ"ב ע"א

מעשה באח' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני כו'. ובסיפא דעובדא דצלמון לא הוזכר מקום. וע' בזה בדברי הלח"מ ז"ל והיה אפשר לומר דבמעשה דנלמון השיאו את אשתו משום דהכיר אותו בקולו. וכן משמע קצת בירושלמי סוף מכילתין בהא דפריך ממסית ע"ש בדברי הק"ע. אבל מהא דפריך ודילמ' צרה הואי לא משמע כן. וצ"ל דאטביעות עינא דקלא אין לסמוך ואע"ג דבחולין אמרי' דהא דסומא מותר באשתו הוא משום טביעות עינא דקלא דווקא התם הוא דמהני משום דחששא בעלמ' הוא. ועוד דאי טעמ' דמעשה בצלמון הוא משום טביעות עינ' דקלא. א"כ למה לי דקאמר פלוני בן פלוני. אלא וודאי בפלוני בן פלוני לחוד סגי בלא טביעות עינא דקלא. וכן אית' בירושלמי בסוף מכילתין דבעי למימר בטעמ' דגט לזמן מרובה פסול הוא משום דשמא אחר היה שם ושמו כשמו. ופריך הגט עצמך שבדקו כל אותו מקום ולא נמצא איש כשמו. ומשני מ"מ חומר הוא בעריות. ופריך ממתני' דהלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ולא חיישינן שמא אחר היה. ומשני דבגט טעמ' אחרינא הוא. משמע למסקנא דלא חיישינן כלל לשני יוסף בן שמעון. וע' לעיל בפלוגת' דאביי ורבא גבי יצחק מקורטבא. ובדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל ובדברי מפרשי דבריו ז"ל. ואין להאריך בזה:

וסבר ר"ע ע"פ אשה לא והתניא כו'. וק"ק אמאי לא פריך ממתני' דלעיל דאמר ר"ע דצרתה אין זו הדרך מוציאתה מידי עבירה אלמא דמהימנא לגבי צרה. וצ"ל כמו שכתב לעיל דבכה"ג מודה ר"ע כיון דמהימנינן לה לגבי דידה חיישינן נמי לגבי חברתה אלא דלא משמע כן בהא דעביד הש"ס התם צריכות' בתרתי בבי דמתני' התם ע"ש וכבר הארכתי בזה לעיל:

ולא תהא כהנת כפונדקית אמר להו לכשתהא כפונדקית נאמנת. ורש"י ז"ל כתב ב' נוסחאות בזה לחד נוסחא גרסינן לכשתהא הפונדקית נאמנת דפונדקית לא עליה סמכו אלא לפ"ת הסיחה. ולפ"ז פליגי בזה רבנן ור"ע דלרבנן מסיח לפ"ת דבב"ב גרע מעדות אשה ושפחה ומש"ה קאמרי ולא תהא כהנת כו' ור"ע ס"ל דמסיח לפ"ת עדיף. ולאידך נוסחא לכשתהא כפונדקית נאמנת דכהנת נמי באותו ענין נאמנת שהוציאה להם מקלו ותרמילו. ועל הסימנים סמכו עכ"ל רש'י ז"ל. ולא ניחא ליה לפרש לאידך נוסחא ג"כ כשתהא הכהנת כפונדקית נאמנת היינו במסיח לפ"ת. וי"ל דלר"ע ישראלית מסיח לפ"ת נמי לא מהימנא. וכמו שכת' לעיל בשיטת הירושל' לריב"ב דס"ל דבעינן דו"ח. ור"ע נמי ס"ל דבעינן דו"ח לגירסת הראשונים ז"ל לקמן כמו שיתבאר לקמן. ומ"מ מש"כ ז"ל דעל הסימנים סמכו צ"ע דהא מספקא ליה להש"ס לעיל אי סמכינן אסימנים. ולדעת הרמב"ם ז"ל אפי' אסימנים מובהקים לא סמכינן להשיא את האשה. ולפי' קמא ע' בתוס' ע"ב ד"ה פונדקית שהקשו מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דמסיחה לפ"ת היתה ותי' היתה ממש מסיחה לפ"ת ור"ע אמר להו דהיתה מסיח לפ"ת ממש. ולדבריהם ז"ל יש לדקדק באמת למה האמינוה רבנן כיון דלא היתה מסיח לפ"ת משש וצ"ל דרבנן הכי קאמרי לר"ע כיון דהאמינו לפונדקית במסיח לפ"ת אע"ג דלא היתה מסיח לפ"ת ממש לא תהא כהנת כפונדקית להאמין אפי' בתורת עדות. וזה שסיימו בסוף דבריהם דלא גרע מעד אח' וכוונתם דמסיח לפ"ת כזו לא עדיף מע"א. ור"ע ס"ל דהויא מסיח לפ"ת ממש. וע' ירושלמי דקאמר התם לר"ע טעמ' אחרינא משום דעשו אותה כחי' על אתר ע"ש. ולפ"ז יש לומר דכולהו מודו דלא עדיף מסיח לפ"ת דבב"ב מעדות אשה ושפחה והכא שאני דעשו אותה כחי' על אתר. וי"ל עוד דלר"ע מהני הסיפור דברים ממקלו ותרמילו והקבר כי היכי דמשיאין ע"פ תינוקות בסיפור דברים וע' רי"ף ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף