קרן אורה/יבמות/קי/א

קרן אורה יבמות קי א

דף ק"י ע"א

תוס' בד"ה קסבר שמואל כו' וא"ת לשמואל מ"ט דר"ג כו' ולא הבנתי קישיתם דלשמואל נמי מצינן למימר דטעמא דר"ג הוא משום דגדלי קדושין בהדה אלא דאיהו לא ס"ל כר"ג אלא כר"א. וכדאמרינן לקמן בגמ'. וכן לא הבנתי מטעם זה ד' הרי"ף ז"ל שכ' דאשינויא לא סמכינן וחיישינן להאי סברא דגדלי קדושין בהדה ולמה נחוש לזה כיון דאליבא דר"ג הוא דאמרינן הכי ואנן קי"ל כר"א דמתני' אלא דבעיקר ד' הרי"ף כבר עמד עליהם הראב"ד ז"ל דלמאי נ"מ נחוש להאי דגדלי קדושין בהדה. דאי לענין דאין יכולה למאן אחר שגדלה הא בלא"ה קי"ל דאין יכולה למאן לאחר שגדלה. ומה שכ' הרשב"א ז"ל דאתי לאפוקי ממ"ד דיוצאת במיאון גם אחר שגדלה אם לא בעל מ"מ עדיין לא נתיישבו ד' הרי"ף ז"ל דאכתי אמאי קרי לה נישואין דרבנן ואין בהן ממזר כיון דחיישי' להאי סברא דגדלי קדושין בהדה. א"כ ספק ממזר הוא. וע"י בש"ג שכ' ג"כ דלאחר י"ג הוי ספק קדושין והיינו משום דחיישינן להאי סברא דגדלי קדושין בהדה ואמאי כתב עוד דאם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן והא צריכא גט מדאורייתא מספק. ועוד מהא דרב זביד בפ' יוצא דופן דאמר דלא חיישינן שמא נשרו אלא היכא דבעל לאחר י"ב. אבל אם לא בעל לא חיישינן שמא נשרו מהא גופא מוכח דלא ס"ל האי סברא דגדלי קדושין בהדה. דא"כ אפי' לא בעל איכא ספיקא דאורייתא דאם הביאה סימנים גמרו הקדושין וא"א גמורה היא. שוב ראיתי בב"ש ז"ל סי' קנ"ה שכ' דמהא דרב זביד מוכח דלא חיישינן להאי דגדלי קדושין בהדה מה"ת. וא"כ הדק"ל אמאי קרינן לה ספק קדושין כיון דר"ז לא ס"ל הא דר"ג. ועי' בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אישות שנראה מדבריו ז"ל דס"ל הך סברא דגדלי קדושין בהדה. וכבר האריך שם בכ"מ בשם הרד"ך ז"ל לקיים סברא זו אפי' בבעל דלאו דבעילה זו הוי קדושין אלא אם נגמרו קדושין הראשונים. וכבר דקדק ע"ז הלח"מ ז"ל מסוגיא דשמעתין ועוד דא"כ מאי פריך הש"ס והא איפליגי חדא זימנא. בקידשה על תנאי דהא לד' הרד"ך ז"ל לא שייכין פלוגתייהו אהדדי כלל דבקטנה שהגדילה פליגי אי גמרו הקידושין הראשונים ובקידשה ע"ת פליגי אי בעיל לשם קדושין. ובאמת לשון הרמב"ם ז"ל צ"ע ומהא דמדמי התם קדושי חצי שפחה לקידושי קטנה נראה דס"ל כמו שכ' לעיל בטעמא דגמרו קידושי קטנה ודו"ק היטיב:

גמ' הלכה כר' אליעזר דאמר מלמדין את הקטנה שתמאן בו'. יש לדקדק דילמא ר"א לטעמיה אזיל דאמר אין מעשה קטנה כלום. ומש"ה מלמדין אותה שתמאן. אבל לר' יהושע דקי"ל כוותיה במעשה קטנה מש"ה אין מלמדין אותה שתמאן וי"ל דר' אלעזר לקמן קאי כוותיה. וכדאיפסיק הילכתא לקמן ובמתני' נראה דגרסי' ר' אליעזר בר פלוגתא דר"ג. וכדאי' בנדה ד' ח' ודלא כמו שנדפס על הגליון ר' אלעזר וכ"כ התוי"ט ז"ל:

רש"י בד"ה כונס שאינה בת חליצה כו'. שכשם שנכנסה ברמיזה כך תצא ברמיזה עכ"ל. ולא הבנתי לשונו ז"ל בזה הא הכניסה לאו ברמיזה הוא דהא פיקח הוא וקנאה לגמרי. אלא דיכול להוציאה בלא"ה וכדתנן לקמן נתחרשה תצא משום דמתגרשת בע"כ וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף