קרן אורה/יבמות/קיא/ב

קרן אורה יבמות קיא ב

דף קי"א ע"ב

אמר קרא יבמה יבא עליה כל דהוא הדבר פשוט כמו שכ' מהרש"א ז"ל דקרא אתי לגלויי דליכא איסורא בביאת קטן. וע"כ קרא אתי לביאת בן ט' ואפ"ה לאו בר הקמת שם הוא להכי איצטריך קרא דיבמה יבא עליה מ"מ. אבל פחות מבן ט' לכאורה לא צריך קרא דהא אין ביאתו ביאה לכל העריות וא"כ יקשה מכאן לשיטת הפוסקים דביאת בן ט' קני לה מדאורייתא מדאיצטריך למעוטי אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן היינו יבם קטן. וכמו שהבאתי לעיל פ' אלמנה דלפ"ז למה לי קרא דיבמה יבא עליה הא שמעינן לה מאשר ינאף את אשת איש דמה"ת יש קנין ליבם קטן ביבמה. וע"כ התירא הוא ונראה דלביאת פחות מבן ט' נמי איצטריך קרא דעכ"פ איסורא דאורייתא איכא דבכלל קורבה של גילוי עריות הוא דאיכא איסורא דאורייתא בקריבה בעלמא כמו שכ' הרמב"ם ז"ל תדע דאי נימא דבביאת פחות מבן ט' ליכא איסורא כלל א"כ היכי דייק רבא מקרא דכי ישבו אחים יחדיו דאפי' בן יום אחד דשריא ליה בקטנותו דילמא בן יום אחד שאני דה"ל יבמה שהותרה דהא קודם ט' מותרת לו ונאסרה לאחר ט' וחזרה והותרה לאחר גדלות בהא הוא דשרי רחמנא אבל היכא דנפלה לפניו כשהוא בן ט' דנאסרה עליו בשעת נפילה אימא דאסורה עולמית. אלא ודאי קודם ט' נמי איסורא איכא אלא די"ל דלא שייך למיקרי יבמה שהותרה במה שנפלה לפניו קודם ט' כיון דלאו בר ביאה הוא אדרבה אין אני קורא בו יבמה יבא עליה ונהי דמפני זה אין לקרותה יבמה שנאסרה בשעת נפילה כיון דלאו מחמת איסור הוא דאינו יכול לבא עליה מ"מ גם יבמה שהותרה אין לקרותה ושפיר דייק מינה דלאחר ט' נמי שריא:

מדרשא אביי דיבמ' יבא עליה כל דהוא מצינן למידק דאזלי' בתר רובא מה"ת מדלא חיישינן שמא ימצא סריס ושמעינן דאפילו היכא דאפשר אזלינן בתר רובא ועוד משמע מכאן דלר"מ נמי הא דחייש למיעוטא הוא מדרבנן דאי מה"ת חייש למיעוטא א"כ ע"כ לא סבירא ליה דרשא זו דיבמה יבא עליה כ"ד. וא"כ מאי קאמר ר"מ שמא ימצא סריס תיפוק ליה דלא קרינן ביה להקים לאחין שם. אבל למאי דקאמר רבא בלא"ה כו' מצינן למימר דר"מ חייש למיעוטא מה"ת ואפ"ה לא תיקשי מי איכא מידי כו'. כיון דמחמת ספק שמא ימצא סריס הוא דמיתסרא ובשלא נמצא סריס איגלאי מילתא למפרע שהיתה ראויה לו בשעת נפילה. אבל מחמת הקמת שם שפיר שמעינן דליכא, איסורא דאי לאו הכי תיקשי מי איכא מידי כו'. ועיין מש"כ הרשב"א ז"ל בשם ר"ח ז"ל. ודו"ק:

תו' ד"ה נסתרה כו'. ופירש פלוגתא דר"מ ור"י בראינוה שנסתרה דלר"מ עד ל' יום מוקים אנפשיה ור"י אומר נסתרה לאלתר ובלא נסתרה היינו דלא ידעינן שנסתרה פליגי נמי ולר"מ לא מוקים אלא עד ל' יום ולר"י אפי' אחר כמה שנים. ועיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה וד' מהרש"ל נראין דקודם כניסה לחופה וודאי לא שייכא פלוגתייהו כלל. וכ' עוד אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בוודאי שלא נסתרה. ולפ"ז לא מצינו לר"י מאי אמר בסתמא דלא ידעינן אם נסתרה ואפשר מודה בהא לר"מ דעד ל' יום מוקים אנפשיה. אלא דא"כ הוי מצי לאוקמי מתני' נמי כר' יוסי ובסתמא ולפמש"כ הש"ג ז"ל דבעינן עידי יחוד בביאת יבמה א"ש דע"כ מיירי דאיכא עידי יחוד דאל"ה אפי' בעל לאו כלום הוא. ומש"ה מוקי לה דווקא כר"מ דאפי' בנסתרה אמר דמוקי אנפשיה תלתין יומין ומכאן נמי יש להוכיח קצת דחופה לאו היינו יחוד מהא דאמר ר' יוסי לא נסתרה אף לאחר כמה שנים אלמא דנשואה היא גם בלא סתירה ויחוד. ועיין בזה בדברי הר"ן ז"ל בריש כתובות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף