קרן אורה/יבמות/קג/ב

קרן אורה יבמות קג ב

דף ק"ג ע"ב

גמ' אי הכי סנדל שאינו שלו נמי דיעבד לכתחילה מי אמר. עיין בחי' הרשב"א ז"ל בפ' במה אשה שהקשה שם על הא דאמרינן התם דר"מ מודה לר"ע בסנדל של סיידין דאשה חולצת בו לכתחילה והא במתניתין דיעבד תנן. ותי' בשם התוס' ז"ל דה"ה לכתחילה ואיידי דתני באנפליא חליצה פסולה תני ברישא כשירה. וא"כ מנ"ל להש"ס דסנדל שאינו שלו ושל שמאל דאינו אלא דיעבד כיון דבחד בבא תני להו בשל עץ. וי"ל דדוקא בסנדל של עץ הוא דתני לה אגב אנפליא דדמי לה. אבל אינך משמע דדוקא דיעבד קתני להו. ואפ"ל דמהאי טעמא מוקי אבוה דשמואל במחופה עור וד"ה משום דלר"מ אפילו לכתחילה חולצין בשל עץ ומתניתין דיעבד קתני:

גמ' סנדל המוסגר לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשירה. עיין רש"י ז"ל ומה שכתב מהרש"א ז"ל ע"ד. ובאמת לא ידעתי למה הוצרך רש"י ז"ל לזה כיון דמוסגר ומוחלט תרווייהו איסורי הנאה נינהו ממילא אסור לעשות בהן שום מצוה לכתחילה. וכדאיתא בר"ה וסוכה. ועיין רשב"א ז"ל בשמעתין:

רש"י בד"ה מאי לאו מוחלטת ואפ"ה אמרת שדי מיעוטא בתר רובא ואי כמאן דמיכתת דמי זיל בתר מאי דעייל כו'. עיין מהרש"א ז"ל שדקדק למה לא פירש ז"ל כפשוטו דאי כמאן דמיכתת דמי א"כ ליכא שיעורא דגע"ג ע"ש מה שכתב לישב בדוחק. ולענ"ד לשון רש"י ז"ל צ"ע דזה פשוט דלא אמרינן כמאן דמיכתת ושלא תיטמא כלל דהא איתקיש בגד לבית. וכי היכא דבית מטמא בביאה ה"נ בגד המנוגע. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל. והרע"ב בפי"ג מנגעים והיינו בשיעור כזית כמת. וכי פריך הכא הוא מהא דמטמא בשיעור בגד אפילו אין בו כזית. וע"ז פריך שפיר כיון דמיכתת שיעורא אין כאן בגד וכזית נמי לית ביה ואמאי יטמא. ואכתי לא ידענא מי הכריחו לפרש דמהא דשדינן מיעוטא בתר רובא פריך. ועוד אי נימא דלכ"ע מטמאינן בשיעור בגד. א"כ מאי משני במוסגר הא גם במוחלט איכא שיעור בגד. ולא אמרינן דמיכתת שיעורא. וא"כ ה"ה לחליצה דכשר דנעל הוא. אלא וודאי משמע דאי אמרינן מיכתת שיעורא לא שייך בי' שיעורא דבגד וה"נ לאו נעל הוא. ועיין רש"י ז"ל במסקנא דפי' דמש"ה חליצה כשירה משום דילפינן איסור מטומאה. והכא משמ' דבסברא בעלמא פליגי. ורב פפא ס"ל דלא אמרינן כתותי מיכתת שיעורא. והיינו דע"כ לא אמרינן כתותי מיכתת שיעורא. אלא היכא דאיכא שיעור בדבר כמו לולב ושופר אבל הכא מ"מ הוי בגד או נעל. ובכה"ג לא אמרינן כתותי מיכתת שיעורא. אלא דא"כ של תקרובת עבוד' כוכבים ועיר הנידחת אמאי הוי חליצה פסולה אי נימא דבכה"ג לא אמרינן מיכתת שיעורא. ועיין עירובין פרק חלון דפליגי ר"י ור"ל בקורה של אשרה ובחולין סוף פרק כיסוי הדם:

ובפסול דסנדל תקרובת עבוד' כוכבים ועיר הנידחת היה נראה דהוא משום דלאו להילוכא עבידא. כיון דאיסור הנאה הוא. והוי כמו זקן שעשה לכבודו. וכל שכן לפי מה שפירש הרשב"א ז"ל תקרובות עבודת כוכבים היינו שעשה סנדל מעור של תקרובת עבוד' כוכבים דמעולם לא נעשה להילוך. אלא דא"כ סנדל המוחלט אמאי כשר. ולפי גירסת הראשונים ז"ל דלא הוי גרסי של עיר הנידחת א"ש די"ל דסנדל המוחלט דמתחילתו נעשה להילוך. וכן של עבודת כוכבים שהיו נועלין אותו מיקרי שפיר נעל. אבל של תקרובות עבודת כוכבים דמעולם לא נעשה להילוך לאו נעל הוא כלל:

גמרא אלא אי אמרת מוסגר אמאי איתקש למת. משמע דבמוסגר ליכא שיעורא דכזית'. ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' טומאת צרעת דמשמע שם דמוסגר נמי מטמא בכזית. ועיין משנל"מ ז"ל שם שתמה עליו מסוגי' דשמעתין. ואם נפרש הא דפריך מסיפא דהיו בו כמה זיתים היינו לאוכוחי דלא אמרינן מיכתת שיעורא מדמטמא בכזית. פריך שפיר אי אמרת במוסגר אבל מוחלט לא מטמא בכזית אמאי איתקש למת דהעיקר הקישא למת הוא במוחלט. וכיון דבמוחלט לית בי' שיעורא דכזית א"כ מנ"ל במוסגר אלא ש"מ דאיירי במוחלט. ושפיר ילפינן ממת. ובתר הכי ילפינן מוסגר ממוחלט דגם הוא מטמא בכזית וכדתנן אין בין מצורע מוחלט למוסגר. אלא פריעה ופרימה. אבל כבר כתבתי לעיל דא"א לפרש כן. ועיין בדברי הה"מ ז"ל שכתב דרש"י נמי מפרש תקרובות עבוד' כוכבים היינו שנעשה מעור תקרבות עבוד' כוכבים. והרי רש"י ז"ל לא פירש כן אלא שמסרוהו לשם דורון. ועיין רשב"א ורמב"ן ז"ל שתמהו עליו דבעינן זריקה המשתברת כעין פנים. ועיין ב"ש שרצה לישב דברי רש"י ז"ל ג"כ כפי הרמב"ן ז"ל. וע' בירושלמי דגרסינן התם הכל מודים בסנדל של עיר הנידחת דחולצין בו דכתי' חלוץ הנעל מ"מ ועיי' בדברי המגיה שם בדברי הרמב"ם ז"ל ואין כאן קושיא דשיטת הירושלמי שיטתא אחריתי היא ומכשיר נמי שופר של עבודת כוכבים. אבל לא יצא לחלק בין עבודת כוכבים לעיר הנידחת. וכן כתב בק"ע שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף