קרן אורה/יבמות/קא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png קא TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות ישנים
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
קרן אורה
רש"ש

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף ק"א ע"א

גמרא מ"ט דמאן דפטר אמר ר' חנינא כו' מה למעלה שאין בה שותפות כו'. והיה נראה דלא ממעטינן אלא בכה"ג דאינו מתחייב על אחד לבדו משום דלא ידעינן מנו אביו. אלא דוקא אם הכה או קילל שניהם בב"א וממעטינן לה דאינו חייב ע"י שותפות. אבל אם הכה אביו ודאי עם אחר ביחד פשיטא דחייב דזה לא מיקרי שותפות. אבל מלשון התוספתא נראה דס"ל לר' יהודה דאם הכה אביו ואחר נמי פטור. והכי איתא התם בפי"ב ר' יהודה אומר המכה את אביו ואת אחר כאחת פטור המקלל אביו ואחר כאחת חייב. ונראה דצ"ל איפכא במכה גרסינן חייב ובמקלל פטור משום דברכה הוא דילפינן מלמעלה. וס"ל להתוספתא אליבא דרבי יהודה דלא מקשינן הכאה לקללה או אפשר דבהכאה הוא דפטור באביו ואחר כאחת משום דיכול לומר לאחר נתכוונתי. אבל בקללה שהזכיר את שניהם ליכא למימר הכי. אבל בשמעתין לא משמע כן. ומסתברא דלא אימעיט אלא בכה"ג דלא ידעינן איזהו אביו. ובירושלמי קאמר דטעמי' דר' יהודה משום דיליף מקרא אביו ודאי ואמו ודאי. אבל בכל האיסורין מודה. והיינו דאמר בגיד הנשה דאם אכל את שניהם של ימין ושל שמאל לוקה ארבעים עי"ש:

הדרן עלך פרק נושאין
פרק מצות חליצה

גמ' ור"י הדיוטות מנ"ל נפק"ל מלעיני למעוטי סומין ש"מ דאפילו הדיוטות דאי סנהדרין למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא. וכתב הנימק"י בפ' אחד ד"מ להוכיח מכאן כדעת הרי"ף ז"ל דסומא בב' עיניו פסול לד"מ דאי כשר לד"מ א"כ מנ"ל דסגי בהדיוטות דילמא בעינן מומחין כמו בד"מ. ואפ"ה איצטריך למעוטי סומא דלא נימא דכשר כמו בד"מ. אלא ודאי בד"מ נמי פסול ע"ש. ויש לדקדק לפי מ"ש הסמ"ע ז"ל בסי' ה' דטעמא דסומא פסול משום דהוי כלילה וא"כ לא מיפסיל סומא אלא בתחילת דין. אבל אם נסתמא קודם גמר דין כשר לגמר דין. וכן כתב האורו"ת בסי' הנ"ל. וא"כ הדק"ל מנ"ל דלא בעינן מומחין. ומדאצטריך למעוטי סומא ליכא להוכיח משום דה"א דבחליצה כשר אפילו סומין. כי היכי דכשירה בלילה משום דהוי כגמר דין. וכדאמרינן לקמן להכי איצטריך לעיני. אבל מומחין בעינן. כמו בד"מ וע"כ צ"ל דפסול סומא לאו משום דהוי כגמר דין. משום דלענין סומא בב' עיניו לכ"ע מקשינן ריבים לנגעים. וכמו שכתב הלח"מ ז"ל ג"כ בפ"ג מהל' סנהדרין וא"כ אפי' בגמ"ד פסול. ואי נימא דחליצה שוה לד"מ לענין מומחין ה"נ דשוה לד"מ לענין סומא ולא הוי איצטריך קרא דלעיני למעוטי אלא ש"מ דסגי בהדיוטות. והא דלא מקשינן נמי לסומא באחת מעיניו משום דסומא מאחת מעיניו לא גרע מגמר דין דכשר בלילה ולא איתקש לנגעים ה"נ סומא באחת מעיניו:

אלא דלא משמע כן במ"ק דאמרינן התם הא דאין רואין את הנגעים בלילה מלכל מראה עיני הכהן נפקא. ופריך הא איצטריך לסומא באחת מעיניו. אלמא דס"ד למימר דאע"ג דבלילה כשר לראות מ"מ סומא פסול. וא"כ ה"נ בד"מ אי מקשינן לנגעים לסומא בב' עיניו נקיש נמי לסומא באחת מעיניו ולא דמי ללילה. ואפ"ל דלענין נגעים דתליא בראיה מסתבר טפי למעוטי סומא באחת מעיניו מלילה אבל בד"מ כיון דגמ"ד כשר בלילה כ"שכ סומא באחת מעיניו אפילו לתחילת דין:

ואכתי קשה דילמא בעינן מומחין כד"מ. והא דאיצטריך לעיני למעוטי סומא באחת מעיניו דכשר בד"מ. ועוד מאי קאמר הש"ס מדרב יוסף נפקא דמיירי בד"נ ואמאי לא קאמר דמד"מ נפקא. וראיתי בריטב"א ז"ל שהקשה כן וכתב דמלעיני לא מצינן למעוטי סומא באחת מעיניו ע"ש. והא דנקט הא דרב יוסף הוא לרווחא דמילתא. ולענ"ד נראה דאין ראיה מכאן לד"מ כלל. ואפי' אי סומא בב' עיניו כשר לד"מ שפיר קאמר הש"ס הכא דמדאיצטריך לעיני ש"מ דסגי בהדיוטות משום דהכא כתב רחמנא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים מהכא ה"א דבעינן זקני סנהדרין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה מיבעי ליה. ולהכי איצטריך לרבנן זקני לרבות הדיוטות ולא מיירי קרא בזקני סנהדרין. ורבי יהודה נפק"ל מלעיני מדאיצטריך למעוטי סומין ש"מ דלא מיירי קרא בזקני סנהדרין. דאל"כ מדרב יוסף פוק נפקא דזקנים שבשער סומין פסולין בו אלא ודאי קרא לא מיירי בזקנים שבשער. וממילא דכשר אפילו הדיוטות דמנ"ל דבעינן מומחים דגבי ד"מ הוא דכתיב אלהים שמעינן מינה דבעינן מומחין. אבל הכא כיון דזקנים לאו זקני סנהדרין משמע. א"כ אפילו זקני השוק כשירים וגם מומחין לא בעינן. והמהרש"א ז"ל הקשה לקמן בגמרא בהא דאמרינן בישראל מיבעי ליה בב"ד של ישראל ולא ב"ד כו'. ואמאי לא קאמר דשמעינן מינה דסגי בהדיוטות. דאל"ה מהתיצבו שם עמך נפקא בדומין לך. ולכאורה אין כאן קושיא דאכתי דילמא בעינן מומחים כד"מ ואיצטריך למעוטי גרים דכשר לד"מ לשיטת רש"י גר גמור. ולשיטת התוס' ז"ל גר שאמו מישראל. וקמ"ל קרא דלענין חליצה בעינן שיהיה אביו ואמו מישראל אבל לפי הנ"ל שפיר הקשה מהרש"א ז"ל דאי זקנים דקרא הם זקני סנהדרין שפיר שמעינן מינה דגרים פסולים מוהתיצבו שם עמך. ויתבאר עוד בזה לקמן בפירקין במתניתין דחלצה בלילה בס"ד. והוי מצי הש"ס למימר הכא אי ס"ד סנהדרין בעינן מאי ארי' למעוטי סומין הא כל בע"מ אימעיט מכולך יפה רעיתי. ועי' ק"ע בזה במשנה דחלצה בלילה בירושלמי:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף