קרן אורה/יבמות/צ/א

קרן אורה יבמות צ א

דף צ' ע"א

בד"ה אזיל כהן ומקדש אשה. וא"ת למה אינו מדקדק כו'. ולפי מאי דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאם אכל במזיד נמי חייב לשלם חולין מתוקנים. וא"כ ברייתא זו מיירי בין שאכל בשוגג בין שאכל במזיד. מש"ה לא מוכח הש"ס מהא דהדרא לחולין. משום די"ל דברייתא מיירי באכילה במזיד דאינו נעשה התשלומים קודש. והיינו דקדייק מהא דאזיל כהן ומקדש אשה תפסי לה קידושי ואמר רבנן אין תשלומין תשלומין וקשרינן אשת איש לעלמא. וכבר הקשו התוס' ז"ל על האי דיוקא הא כו'. ותירצו התוספות ז"ל דהכא אין שייך לומר כן דמה פשע הכהן להפקיר ממונו. ולענ"ד אינו מיושב דהא לא הפקירו ממונו הכא דמשלם לו אחרים חולין טהורים ומה איכפת ליה לכהן בזה. ועוד דהיאך שייך לקרות הא דשרינן אשת איש לעלמא עקירת דבר מ"הת. הא ממילא מיעקר. כיון דהממון אינו של כהן. והוי ליה להש"ס למידק מהא גופא דאין מוציאין ממונו של כהן. ועוד דאשכחן כה"ג במקדש באיסורי הנאה דרבנן דאין חוששין לקידושיו כיון דמדרבנן לאו ממונו ולא הוי בכלל עקירת דבר. ונהי דיש לחלק דאיסורי הנאה שאני כיון דלא שוי' כלום לאו ממון מ"מ הא מצינו כה"ג גם בשאר ענייני ממון דרבנן הוציאוהו מזה ונתנו לזה כמו בקנין מעות. דד"ת מעות קונות ורבנן תיקנו דמשיכה דוקא קונה. והשתא אם קידש המוכר אשה בהני מעות שקיבל אטו הוי קידושין כיון דמ"הת שלו הם. אלא וודאי בממון הי' כח ביד חכמים בא"י לתקן כפי ראות עיניהם. ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' תרומות שכתב דאם מכר כהן פרה לישראל ולקח הדמים הרי זו לא תאכל בכרשיני תרומה אע"פ שלא משך הישראל. ומסוגיא דשמעתין מסתייעים דבריו ז"ל דהא מ"הת הפרה של ישראל ואיך יעקרו דבר מ"הת להאכילה בתרומה. וכבר כתבנו בזה בחי' למס' מעילה בשמעתא דנתנה לבלן ע"ש. ומסתימת לשון רש"י ז"ל נראה דלא הוי גריס לה להא דאי מקדש בהו כהן אשה כו'. אלא מהא דהדרא לחולין הוא דמוכח:

גמרא סוף סוף מיתעקרא אכילת בשר כו'. ועיין ברשב"א ז"ל שהביא גירסת ר"ח ז"ל. וכיון דלא מיתאכיל בשר בעלים היאך מתכפרי והכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם. וכתב הרשב"א ז"ל דלדעתו אם הבשר קיים ואינו נאכל אין הבעלים מתכפרים. ומשני שב ואל תעשה שאני דרבנן תיקנו שלא יאכל הבשר והבעלים יתכפרו. ולא הבנתי גירסא זו דא"כ מאי פריך ברישא ואמרו רבנן לא הורצה וקמעייל חולין לעזרה. ואמאי הוי חולין בעזרה כיון דלא נתכפרו הבעלים מפני שלא נאכל הבשר הא מן הדין צריך להביא קרבן אחר. ואין זה עקירת דבר דמה שאין הבשר נאכל הוא שב ואל תעשה. וממילא לא נתכפרו הבעלים. וצריך להביא קרבן אחר מ"הת. ולמה ליה לר"י ב"ר חנינא למימר דבעלים נתכפרו וגם בעיקר הדין שכתב לדברי הר"ח ז"ל דאם הבש' ראוי לאכול ואינו נאכל לא נתכפרו הבעלי'. בעיני יפלא ובהדיא אמרו בזבחים על קרא דאם האכל יאכל מזבח השלמים ביום השלישי דבמחשב נאמר דאי בנאכל ליום השלישי וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסל אלמא דאכילת בשר לא מעכבא כלל. וידעתי שיש לדחות. ומ"מ העיקר כגירסת רש"י ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף