קרן אורה/יבמות/ל/א
גמרא תנא הך תנא ברישא והך חזיא להתירא. מלשון רש"י ז"ל נראה דלא חזיא להתירא אלא בעשה בה מאמר דהאחות אינה יכולה לאסור הנכרית שהיתה נשואה לו מקודם אבל בכניסה גמורה לא מסתבר למימ' דחזיא להתירא דהא עכ"פ צרתה היא. אלא דא"כ לא הוי מוכיח רב נחמן מבבא דרישא דאין זיקה דילמא בעלמא יש זיקה והכא שאני דאחות אשה הוי צרה לנכרית ואין לה כח לאסור הנכרית כי היכא דבמשנה ראשונה אפילו במאמר לא אסרה והוי ליה לדייק מסיפא. אלא דמסיפא לא הוי מצי למידק דהא בלא"ה קשה בסיפא תיפוק ליה דחולצת ולא מתייבמות משום אשת ב' מתים וכמו שהקשה מהרש"א ז"ל. וע"כ צ"ל דאתי לאשמעינן דאפי' דלא שייך אשת ב' מתים במאמ' מ"מ הכא אולצת ולא מתייבמת מספיקא וכדאמרינן בירושלמי ובלא"ה נמי לא מצי דייק מסיפא דהא בסיפא הוי זיקה לתרי אחי:
משנה הרי זו אסורה עליו עולמית. עיין פי' המשניות להרמב"ם ז"ל שנסתפק בדין הצרה של זו אי הא דאסורה עליו האחות מה"ת וצרתה צרת ערוה או דאין זה אלא מדרבנן וצרתה חולצת. וע"כ לא מספקא ליה אלא בכה"ג שנפלה לפניו מאחיו השני בהיתר. ובזה איכא למימר דליכא איסורא דאורייתא. אבל היכא דנאסרה עליו בנפילה זו ואחר כך מתה אחותה ודאי אסורה מה"ת. וכדאמר רב הרי זו כאשת אח שיש לה בנים. וא"כ מאי פריך הש"ס עליה דרב מאי קמ"ל תנינא הא מתניתין מדרבנן קאמר ורב קאמר מה"ת. ובש"ס משמע דבהא דמתניתין מסתבר יותר לאסור מהא דרב ועוד דלעיל ריש פ' כיצד מסקינן דבנולד ולבסוף ייבם לכ"ע היא וצרתה אסורה מטעם שעמדה עליו שעה אחת באיסור. ויש לחלק בין איסור אשת אחיו שלא הי' בעולמו ובין איסור אחות אשה שהוא איסור שיש לו היתר לאחר מיתת האחות ומ"מ בחיבורו כתב בפשיטות דצרה ג"כ אסורה וזה נכון:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |