קרן אורה/יבמות/לב/ב

קרן אורה יבמות לב ב

דף ל"ב ע"ב

תוס' בד"ה איסור כולל כו'. וכתב דא"א ונעשית חמותו נמי איסור כולל הוא מיגו דאיתסר בשאר קרובות. ולר' חייא לקמן דס"ל אליבא דר"י דמחייב תרתי באיסור כולל. צ"ל דזה לא חשיב איסור כולל משום דלאו שם אחד הם. וכתבו לחלק בזה בין איסור מוסיף לאיסור כולל דבמוסיף לכ"ע לא בעינן שם אחד. אבל הרשב"א ז"ל כתב בפשיטות דזה חשיב איסור כולל והא דאמר ר"ח לקמן דמחייב תרתי. היינו לקוברו כו'. וא"ש בזה מה שלכאורה קשה שלא כתב הרמב"ם ז"ל בפסקיו להא דר' יוסי דנידון בזיקה הראשונה אי נימא דזה לא הוי איסור כולל. אבל אי חשיב איסור כולל א"ש דלא קי"ל כר' יוסי בהא אלאא איסור כולל נמי חייל. ועיי' בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שם בסנהדרין שפי' דברי ר' יוסי בחמותו ואשת אב ואם היתה חמותו תחילה ואח"כ נעשית אביו נידון בשריפה והוא תמוה הא מודה ר' יוסי באיסור מוסיף. ואשת אב איסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף איסור לגבי אחין וכמו שכתבו התוס' התם ואי מיירי דלית ליה אחין א"כ הלכה כר' יוסי בזה כיון דאין כאן איסור מוסיף ולמה כתב דאין הלכה כר' יוסי ועיין בתוס"ח שם. ובאמת לשיטת התוס' ז"ל קשה דא"כ ת"ק דר"י ס"ל דאיסור חל על איסור אפי' בלא כולל ומוסיף ולא מצינו לתנא דמתניתין דסבר הכי. וי"ל דהתוס' כתבו כן דר' יוסי הכי ס"ל דלא מחייב באיסור כולל אלא היכא דהוי משם אחד אבל בב' שמות ס"ל לר' יוסי דלא הוי איסור כולל. אבל ת"ק דר"י ס"ל דאפי' בב' שמות חשיב איסור כולל. וכן משמע קצת מדברי התוס' בכריתות (דף יד) ע"ש. ולפ"ז אין אנו מוכרחים לחלק בזה בין כולל למוסיף כמו שכתבו התוס' ממתניתין דכריתות כיון דלדידן חשיב נמי איסור כולל גם בשני שמות. ולר' יוסי אפשר דגם באיסור מוסיף בעינן דווקא משם אחד. אלא דמשמע להו להתוס' ז"ל דר' יוסי דאמר התם בסיפא אם עבר זקן כו'. מודה נמי בכל הני דמתניתין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל התם. וא"כ מוכרח דבאיסור מוסיף כ"ע מודים דלא בעינן דווקא שם אחד. והנה מצינו עוד חילוק אחד בין כולל למוסיף דבאיסור כולל קל על חמור לא חייל אפי' בכולל. וכמו שכתבו התוס' לקמן בד"ה אמר ר' יוסי הבערה ללאו כו'. וגבי איסור מוסיף אפי' קל על חמור חייל אפי' לר' יוסי כדמוכח מהא דפריך בסנהדרין וליתרו בי' נמי משום אשת איש דהא מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ואשת איש הוא איסור קל ואפ"ה חייל ע"י מוסיף על חמותו דאיסור חמור הוא. וראיתי בתוס' ישנים שם בכריתות שכתבו דלר' יוסי לא חל איסור א"א על חמותו משום דהוי איסור קל על חמור. ומטעם זה כתבו דר"י אינו מודה בכל הני דמתניתין התם ופי' הא דחמותו ונעשית א"א נידון משום חמותו כפשוטו משום חמותו לחוד. והוא תמוה דהא אמרינן להדיא בסנהדרין דנידון נמי משום א"א והא דנידון משום חמותו היינו משום דאטו בתרי קטלי קטלינן ליה. וע"כ צ"ל דלא מסתבר כלל לחלק גבי איסור מוסף. בין קל לחמור דהא לא שמעינן לרבי יוסי דמודה באיסור מוסיף אלא מהא דאם עבר זקן כו'. וא"כ אמאי לא משני הש"ס בסנהדרין דא"א לא חייל אחמותו משום דהוי קל על חמור אלא ש"מ דאין חילוק. והיינו משום דכל שניתוסף איסור על החתיכה הרי הוא חמור מן הראשון בזה ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין בעז"ה:

רש"י בד"ה אלא אמר רבא לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור. משמע מדברין ז'ל דבאיסור מוסיף נמי קאמר דלית ליה לר"י. וכן משמע לישנא דהש"ס דקאמר אלא. משמע דפליג אדר' אבהו. אלא דלרבין אמר רבי יוחנן ע"כ צ"ל דלא קאמר אלא באיסור כולל הוא דלא קאמר אלא לקוברו כו' אבל במוסיף מודה לר' אבהו כדאיתא להדיא בכריתות שם. ואם כן לא ידענא מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש דרבא קאמר דר"י לית' ליה כלל איסור חל על איסור. ואפשר דלישנא דאלא משמע ליה הכי. רש"י ז"ל שם בכריתות שכתב דה"ה דמודה ר"י בכולל וא"א לומר כן לרבין אמר ר"י ועיין תוס' ישנים שם:

גמרא נפקא מינה לקוברו כו'. צריך לומר בטעם מחלוקתן בזה אע"ג דתרוייהו סבירא ליה דאין איסור חל על איסור מ"מ ס"ל לרבי יוסי דנהי דלא חייל לעונש מיתה ומלקות או קרבן מ"מ אי עבר עליו חמיר איסורו. ונחשב כאלו עבר גם על השני דמ"מ גם השני איתא. ור"ש ס"ל דהשני כמאן דליתא כלל. והא דפרכינן לעיל לר"ש תתייבם אפילו להאי שינויא לא פריך אלא לר"ש דאיסור אחות אשה כמאן דליתא כלל. אבל לר"י לא תיקשי דהשני גם כן איתא אלא דלענין עונשין הוא דלא חייל ויש להסתפק אם הי' שוגג באשת אח ומזיד באחות אשה אם יכול להביא חטאת על שגגתו או דילמא לא משום דהא לא שב מידיעתו הוא. ואע"ג דלא עבר על אחות אשה כיון דלא חייל מ"מ לפי דעתו ששגג באשת אח וסבר דמותר הוא הרי עבר במזיד על אחות אשה ולא הוי שב מידיעתו וצ"ע:

זר ששימש בשבת כו'. מהא דאמר ר"ח שבת לכל נאסרה כו' וכן בר קפרא משמע דמיירי בעבודת ציבור. וי"ל דדוקא בעבודא ציבור הוא דאמר בר קפרא אחת. אבל בעבודת יחיד מודה דחייב שתים לכולהו שינויי. להאי שינויא דפליגי באיסור כולל ואליבא דר"י א"כ היינו דוקא בעבודת ציבור אבל בעבודת יחיד גם בר קפרא מודה משום דהוי איסור מוסיף מיגו דאיתוסף איסור שבת על העבודה לכהנים איתוסף נמי לגבי דידיה וכמו שכ' רש"י לקמן. וכן בבעל מום ששימש בטומאה בעבודת יחיד הוי איסור מוסיף כיון דאיסור טומא' שייך בכהני' וכמש"כ הכ"מ בפ"ט מהלכות ביאת מקד' הלכה י"א על מש"כ הרמב"ם ז"ל דטבול יום ומחוסר כפורים וטמא ומחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים חייב משום כולן וביאר שם בכ"מ משום דהוי איסור מוסיף. שלא רחוץ ידים כיון דיש בו איסו"' לכהן טהור. וא"כ ה"נ באיסור טומאה כיון דיש בו איסור לכהן תם הוי איסור מוסיף. אבל דברי הכ"מ ז"ל צ"ע דזה ודאי לא הוי איסור מוסיף. ודוקא לענין שבת הוא דשייך למיקרי בשם איסור מוסיף דאיתוסף איסור בעבודה זו גם לכהנים ומיגו דאיתוסף איסור על העבודה לכהנים איתוסף נמי לגבי דידיה. אבל לא רחוץ ידים ורגלים לא איתוסף איסור על העבודה אלא דאיסור שייך נמי בכהן טהור זה לא עדיף מאיסור כולל. ועוד נראה דאפילו לכלל איסור כולל לא בא דהיכ' אמרינן איסור כולל אלא כגון הכא באחות אשה דמיגו דאיתסר בשאר אחוותא כולל נמי להאי באיסור זה. ולפי הנראה בעינן נמי שיהיה עוד אחיות כמו באיסור מוסיף דבעינן שיהיה עוד אחין כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בהלכות שגגות. אבל מה שאיסור זה נוהג באחריני זה לא כולל ולא מוסיף הוא. וצ"ל דמה שכ' לישנא דאיסור מוסיף הוא לאו דוקא אלא איסור חמור קאמר. וכן מש"כ התם אם נטמא אחר שהי' טבול יום מיגו דאיתוסף איסור לגבי כניסה נאסר ג"כ בעבודה ג"כ לאו דוקא דהא אמרינן הכא דזה איסור כולל הוא מיגו דקמיתסר באכילה. ודברי הרמב"ם ז"ל ג"כ צ"ע דכתב התם מחוסר בגדי' ושלא רחוץ ידים ורגלים. משמע דגם באלו שניהם כל אחד אלין זע"ז ואמאי הא ליכא לא כולל ולא מוסיף. ויש להביא ראיה דמה שאיסור זה נוהג באחרים לאו כלום הוא מהא דאמר ר"י בזבחים דאין איסור נבילת העוף נוהג בעוף טמא ויליף מקרא מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבילה משום דאין איסור חל על איסור. ואי נימא דכה"ג חשיב כולל אמאי לא חייל. הא איסור נבילה נוהג גם בטהורה ויחול נמי אטמאה. ועיין בתוספות זבחי' שם שכ' דהא דר"מ לא יליף מהאי קרא משו' דר"מ ס"ל איסור חל על איסו'. וקצת קש' דהא לא מצינו לר"מ אלא באיסו' כולל אבל בלא כולל לא מצינו לר"מ דס"ל איסור חל על איסו' והר"ש ז"ל כת' בריש טהרות דמאן דס"ל אח"עא יליף מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה לבד. וגם זה קשה מידי בלבד כתיב עכ"פ הכא בבעל מום ששימש בטומאה ליכא שום חילוק בין עבודת ציבור לעבודת יחיד להאי שינויא דפליגי באיסור כולל. אבל למסקנא דמוקי דפליגי באיסור בת אחת ואליבא דר"ש א"ש דדוקא בעבודת ציבור הוא דפליג ר"ש אליבא דבר קפרא וס"ל דאינו חייב אלא אחת משום דאיסור שבת וטומאה קיל שהותרו בעבודת ציבור וכמו שכתבו התוספות לקמן אבל הרמב"ם ז"ל כתב סתמא דחייב שתים בין בעבודת יחיד בין בעבודת ציבור דלענין כולל ליכא נ"מ כלל. ומש"ה לא כתב גבי הני כשהותרה לכהנים הותרה כמו שכ' גבי זר שאכל מליקה:

טומאה כשהותרה במקדש לכל הותרה. משמע דס"ל דטומאה הותרה בציבור דאי דחויה לא מסתבר לומר דלכל הותרה דהא אפילו לכהנים גופייהו לא הותרה היכא דאיכא טהורים כ"ש לבעל מום דלא הותרה ולמסקנא אליבא דר"ש הוא דקיימי ור"ש הא ס"ל דטומאה דחויה בציבור. וי"ל דמ"מ קיל הוא מאיסור בעל מום דלא הותר כלל. וע"כ הא דקאמר לכל הותרה הוא לאו דוקא אלא לענין חלות האיסור דקאמר כיון דקיל אינו חל על איסור בעל מום אפילו בבת אחת ודו"ק:

ולענין מה שנסתפקתי לעיל באשת אח ואחות אשה דלא חלו זע"ז אם שגג בראשון והזיד בשני אם חייב קרבן או לא משום דלאו שב מידיעתו הוא. שוב עיינתי ומפורש הוא בחולין פ' גיד הנשה דאמרינן התם לר"י הגלילי דשבת ויה"כ אינו חייב אלא אחת. וס"ד דמשום שבת הוא דחייב אם שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב חטאת אע"ג דלא הוי שב מידיעתו מחמת יוה"כ אלא דאפשר לומר דשבת חמירא ליה מיוה"כ. וכן אפשר לומר דיוה"כ חמירא ליה כמו שכ' התוס' התם לר"ע ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף