קרן אורה/יבמות/כט/א
והאמר ר"ש ב' אחיות לא חולצות ולא מתיבמות גזירה משום איסור מצוה דעלמא. יש לדקדק אמאי לא פריך הש"ס לעיל על ר' אושעיא דאמר דר"ש פוטר בשניה משום דהראשונה זיקה ככנוסה למה חולצת השניה אם היתה הראשונה איסור מצוה ואיסור קדושה דהא לא שייך הך גזירה משום איסור מצוה דעלמא. וצ"ל דבזה מדרבנן לא הוי זיקת הראשונה ככנוסה כיון דאסורה לייבם ובאיסור קדושה שאסורה להתיבם מה"ת אפשר דמה"ת השניה חולצת לר"ש ולא הוי זיקת ראשונה ככנוסה. ובירושלמי אזלי הסוגיא כשיטת רבי אושעיא דר"ש פוטר בשניה וגריס התם ור"ש פוטר גם בסיפא דהיתה אחת מהן איסור מצוה ואיסור קדושה ואולי נוסחא משובשת היא:
גמרא והא גבי ערוה לא גזרינן. לפירש"י ז"ל קשה מאי פריך דהכא שפיר גזרינן אחותה משום לתא דידה דמה היא שיש עליו איסור אחות ואיסור מצוה חולצת אחותה דליכא עליו אלא איסור אחות לחוד פשיטא דחולצת. אבל ערוה משום אחותה לא שייך למיגזר. ע"כ הנכון בזה פי' בעהמ"א ז"ל דהש"ס פריך מ"ש דבאיסור מצוה גזרינן משום איסור מצוה דעלמא. ומ"ש דבשאר עריות אם היתה איסור מצוה לא גזרינן שתחלוץ משום איסור מצוה דעלמא ומשני דערוה מגמר גמירי לה וק"ל. ועיין בנימוק"י שפי' טעמא משום זיקה ככנוסה. ולא הבנתי דהא איתותב ר' אושעיא משום דרשא דלצרור הוא דפטר לשתיהן ולא שייכא כלל בזיקה ואין זיקה וכמו שכתבתי לעיל:
תוס' בד"ה בית שמאי אומרים כו'. ומיהו י"ל דתצא היינו אחר שיבעול בעלת מאמר. לפי מש"כ לעיל דב"ש ע"כ ס"ל כר"ש בשתי אחיות שנעשו צרות זו לזו א"א לומר כן דאחר שיבעול קאמר דהא כבר נעשה עליו ערוה גמורה בנפילת אחותה ונעשו צרות זו לזו. ובזה מיושב נמי תרתי קושיות של הר"י מאורלייניש דילמא טעמא דב"ש משום דמותר לבטל מצות יבמין או משום דזיקה ככנוסה. ולפי הנ"ל ניחא דע"כ דרשי דרשא דלצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן ע"כ לא' אמרינן זיקה ככנוסה דא"כ לא משכחת לה דרשא דלצרור וגם לא שייך בזה מותר לבטל מצות יבמין כיון דתרווייהו אסורין. וע"כ צ"ל דמאמר קונה קודם נפילת אחותה ודו"ק:
תוס' בד"ה אוי לו על אשתו כו' להכי נמי כו' ולא קאמר למעוטי כל הני עכ"ל. ואין דבריהם ז"ל מובנים דהא בהך דפ' חרש ליכא פלוגתא כלל ולא שייך למימר דאתי למעוטי הך. ואם כוונתם למעוטי שומר' יבם שקידש אחיו את אחות ג"כ קשה דהא הלכה כר"י בן בתירה בזה. ומש"ה ליכא למימר דאתי למעוטי. וצ"ל דכוונתם לישב דמש"ה תני זו היא אע"ג דאיכא עוד הני דפ' חרש ודפ' החולץ משום דהני לאו בכלל האי מיעוטא דזו היא הם משום דבהני פשע והא דזו היא לא אתי למעוטי אלא היכא דלא פשע וק"ל:
תוס' בד"ה אי כר"ג עיין בדבריהם ז"ל. ועיין מה שכתב הרשב"א ז"ל ודו"ק:
בד"ה לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור כו'. תימא מאי קאמר ר"ש כו' כי הוי נמי מאמר אשת שניהם הוא בועל ע"ש שנשארו בקושיא. ולענ"ד לא קשיא דוודאי לר' אלעזר ליכא למ"ד דמאמר קונה קנין גמור דיכול לאפוקי לה בגיטא משום דלא מסתבר ליה למימר כן דהא כתיב להקים לאחיו שם אלמא דעיקר מצוה הוא הקמת שם. ועוד דל"ל יבמתו למעוטי חייבי לאוין דאין עולין ליבום ועולה לחליצה הא עולין ליבום ג"כ ע"י מאמר לחוד דליכא איסורא אלא וודאי עיקר מצות יבום הוא הקמת שם. והא דאמרי ב"ש דיש כח למאמר היינו לענין זה לבד דכבר פקע זיקת אחיו הראשון וככנוסה היא לו. ואפשר נמי דהרי היא כאשתו לכל דבר לענין איסור א"א אלא דאי בעי לאפוקה בגיטא לא מצי דלא סגי לה בגיטא משום דעדיין לא קיים המצוה ולא נגמרה ועכ"פ צרתה נדחית מפני'. ור"ש נמי הכי ס"ל ושפיר קאמר אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל משום דלא שייר כלום. וכבר פקע זיקה הראשונה. ומה שאני מסופק בזה הוא אם נתן לה גט אחר המאמר לב"ש אי מהני הגט אלא דמחויב ויכול הוא להחזירה כדי לגמור המצוה או דילמא דלא מהני בה גט כלל כיון דלא סגי ליה בזה ואפי' אי נימא דמהני בה גט להפקיע המאמר מ"מ נראה דלא מצי חליץ לה עוד כיון דכבר בנה אותה. מ"מ לא ידענא מנ"ל ז"ל דלב"ש קונה ומשייר תדע דהא אפי' זיקה בעינן למימר לעיל למ"ד זיקה ככנוסה דע"י זיקה לחוד פקע זיקת הראשון ואשת שני הוא בועל וכש"כ ע"י מאמר. ומחמת זה לא יקשה קושיתם אפי' לרב אשי דאמר לב"ש דוחה ומשייר דצרה בעיא חליצה מ"מ שפיר קאמר ר"ש אשת שני הוא בועל דכבר פקעה זיקת הראשון ולא נשאר עליה אלא זיקת השני. אלא דלקמן בסוף שמעתין אמרינן דלב"ש מהני בה חליצה ואם רצה להוציאה אחר המאמר יתן לה גט וחליצה. מזה משמע דעדיין לא פקע זיקה הראשונה דאי פקע לגמרי למה מהני בה חליצה עוד. ואפשר לומר דע"י הגט פקע המאמר והוי כאלו לא עשה בה מאמר כלל ושוב חייל עלי' זיקה הראשונה לפוטרה בחליצה. אבל לפ"ז קשה קצת לשיטת ר"י ז"ל שפי' לדחות בצרה היינו דצרתה שרי' לעלמא אחר המאמר ואינה צריכה כלום ואמאי שמא יתן גט למאמרו וחזרה הזיקה למקומה וצרתה אמאי שריא. ובלא"ה קשה לשיטת ר"י ז"ל מנ"ל כלל לר' אלעזר דלב"ש מאמר פוטרת צרתה דילמא צרה לא מיפטרא עד שיגמור המצוה בחברתה. ומ"מ שפיר קאמרי דאשתו עמו דזיקת אחותה אינה יכולה לאסרה עליו כי היכי דאמרינן למ"ד זיקה ככנוסה דאין זיקה חלה על זיקה וגם מאי פריך לרב אשי דאמר דצרתה בעיא חליצה אם תרצה להנשא לשוק ממתניתין דהלזו תצא משום אחות אשה דילמא צרה שאני דלא מיפטרא אלא ע"י גמר מצוה. אבל אחותה יוצאת בלא כלום. ולמה ליה לחדושי הך סברא דיבמה דחזיא לכולהו. וכן מצאתי להדיא בירושלמי במתניתין דאזיל בהאי שיטתא דבעי למימר דב"ש כר"א בן ערך דאמר מאמר קונה קנין גמור. ופריך אין כר"א בן ערך אמאי אמר ר' הילא בשם ר"א דלב"ש אם גירש לבעלת מאמר צריכה חליצה ולר"א ב"ע לא תהא צריכה חליצה ומסיק שמא כר"ש דמסופק אי מאמר קונה אי לא. ופריך אי כר"ש ממ"נ אי קנה מאמר אין צריכה לכלום ואי לא קנה אמאי אשתו עמו ומסיק דמאמר לב"ש כמו זיקה לר"ש כי היכי דלר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה ה"כ לב"ש אין זיקה נופלת למקום מאמר אע"ג דמאמר קונה ומשייר וא"כ מנ"ל דמיפטרא צרתה כלל לב"ש. וצ"ל דסברת התוס' ז"ל כיון דטעמא דיש למאמר קצת קנין מה"ת ע"כ משום דיליף מולקחה לו לאשה א"כ מסתברא נמי דצרתה מיפטרא בזה דאל"ה למאי הילכתא קריא רחמנא קנין דאי לענין לדחות אחותה שנפלה אח"כ הא בלא"ה מה"ת אין נפילת אחותה אוסרתה עליו. ואפי' לפמש"כ דלב"ש שתיהם אסורות משום דרשא דלצרור מ"מ אין זה ענין האמור בפרשה. ואי לענין דהרי היא כאשתו לכל דבר ליחייב עליה משום א"א ג"כ אין לומר כיון דבת חליצה היא אחר הגט ע"כ אין זה קנין גמור אלא ש"מ דלענין לדחות הצרה שנפלה עמה אמרה תורה שהמאמר דוחה אותה ופוטרה. ורב אשי סבר דאינה נדחית לגמרי בלא חליצה אלא אשמעינן קרא דאחר המאמר נאסרת צרתה עליו שאסור ליבמה. אבל מכל מקום צריכה חליצה להנשא לשוק:
ואכתי לשיטת התוס' הרי מצינו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ דלצרה חלץ לה ובעלת המאמר משמע דאינה נאסרת עליו והוא פלאי וכ"ת דבעלת מאמר נאסרה עליו אחר חליצת צרתה א"כ היה להם להתוס' ז"ל לפרש יותר והדברים צ"ע. ובירושלמי אמרו דנ"מ מקנין מקצת של המאמר לאוסרה על האחין ולקמן בשמעתין יתבאר עוד בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |